רואה לך בעיניים

פרק 4

כאילו הרגיש בעייני חוקרות אותו, הוא הרים את מבטו אלי, חודר ומשפד אותי למקומי. "קימברלי" אמנם לא שמעתי את שמי בבירור, אך מלמול שפתיו והניצוץ בעיניו אמרו לי כי ניחשתי נכון והוא אכן קרא בשמי. קמתי ממקומי והתקדמתי אליו "דניאל" עיניי צרו לעומתו ברגע שהגעתי אליו ותפסתי את מקומי על הכיסא לידו.

"מה פשר המבט הזה?" הוא מלמל

"אני מנסה לפענח עד כמה המצב חמור" קולי היה חמור, רציני.

"שטויות" הוא גיחך בשכרות "אני בסדר גמור, הביטי בי" הוא פרש את ידיו לצדדים וכמעט איבד את שיווי משקלו ונפל מהכיסא, אך תפסתי אותו בזמן ויישרתי אותו חזרה למקומו

"אני מביטה" קולי גבר בכעס "ולא מוצא חן בעיני מה שאני רואה"

"בחייך" הוא פלט שיהוק "אני ממש בסדר, הכל ממש תחת שליטה"

"אני רואה" גלגלתי את עייני

"למה את עושה את זה?" הוא לחש ותפס בידו את פניי "את יודעת שזה משגע אותי, שאת משגעת אותי"

"מספיק דניאל, אתה צריך ללכת הביתה" העפתי את ידו ממני

"אני לא יכול, המלון שבור עכשיו" הוא מלמל, אם כי אני לא בטוחה שזה באמת מה שאמר, או התכוון להגיד

"נכון דניאל, המלון שבור" גיחכתי לשמע דבריו וירדתי מכיסא הבר, גוררת אותו אחריי "קדימה, בוא נלך מכאן"

"רק אם את באה איתי" הוא תפס במותני וקירב אותי אליו כך שפנינו היו קרובות זו לזו

"זה לא שאני יכולה לעזוב אותך לבד במצבך" רטנתי בייאוש והוצאתי אותו מהבר אל חשכת הלילה בחוץ

"לאן הולכים?" הוא שאל כאשר משכתי בידו כדי שיבוא אחריי

"אלי" אמרתי בקצרה

"אליך?" קולו התעורר לחיים

"שלא תחשוב אפילו לכיוון לזה" אמרתי בדיוק כשהגענו למקלט ואני פתחתי את הדלת הכבדה לרווחה "אתה הולך לישון על הכורסה, ובבוקר אתה מתחפף מכאן"

"כן המפקדת" הוא הצדיע כשנכנס פנימה ומעד על הספה, נמרח עליה ומכסה אותה עם גופו

"לא, לא" התעצבנתי ומשכתי אותו לישיבה "זה המקום שלי, אתה ישן שם" הצבעתי על הכורסה "או שאתה מעדיף על השטיח" הצעתי

"מעדיף כאן" הוא אמר ומשך אותי אליו, עפתי קדימה ונחתי אל בין זרועותיו "ככה יותר טוב" הוא מלמל והניח את ראשו בשקע צווארי, מרחרח וחוקר באפו את שיערי "אני אוהב את הריח שלך" אמר

"ריח של בירה וסיגריות מהבר?" צחקקתי "טוב, אם זה מה שאתה אוהב"

"אני אוהב שאת צוחקת ככה" הוא חייך כנגד צווארי

"יש לך מזל שאתה שיכור, אחרת כבר הייתה עף מכאן על טיל" רטנתי וניסיתי להשתחרר מאחיזתו