פרק 65

786 49 7
                                    

לוקאס חייך חיוך רחב ואפילו נראה שהוא מאושר. מימה בדיוק? מכך שאיים עליי? מכך שאני כאן בגללו?
"את רעבה?" שאל ברוגע.
"לא." ירקתי לכיוונו. הייתי רעבה נורא אך לא התכוונתי לאכול או לשתות מימה שיביא לי.
"ממליץ לך לא לשקר כשאת נמצאת כאן איתי. לבד." קולו נשמע מאיים. לוקאס החל לצעוד לכיווני בצעדים עדינים שגרמו לי לרעוד כשהתקרב אליי יותר ויותר.
הוא חלף לצידי ונעמד מול גבי. תפס את השיער שלי והזיז אותו לאחור כך שהצוואר שלי היה חשוף מולו. הרגשתי רעד חזק יותר ולא יכולתי להבין אם אפשר לשים לב לכך. פחדתי שיעמוד צמוד יותר אליי וירגיש משהו קשיח בגבי.. הרובה.
ידו אחזה בכתף שלי והרגשתי את נשימתו על הצוואר שלי.
"תיהיה ילדה טובה." לחש לאוזני. הלחש שהיה יכול לגרום לי לצמרמורת בעבר אבל עכשיו רק תחושה של בחילה עמוק בבטני.
דימעה יחידה זלגה על לחיי, מיהרתי למחות אותה לפני שלוקאס צעד לידי ונעמד קרוב מידי מולי.
ידיו עלו אל לחיי וידיו היו קרות כקרח. איפה הוא היה שהן קרות כל כך?
"הזמנתי לך אוכל. אני לא אוהב שאת משקרת לי." אמר בלחש רגוע וקולו משונה, כאילו יש בו רגש כלשהו.
"אני לא רעבה!" לחשתי אליו בחזרה אך בקול מלא ביטחון. ביטחון שיכולתי להביע באותו הרגע.
פניו התכווצו ונראה שהוא מתחיל לכעוס. נראה שהוא מתאפק. מתאפק לא לעשות לי משהו.
הוא עזב את לחיי ונעמד עם גבו אליי. הוא התקרב אל השידה שעליה נעמדה הטלוויזיה ונשמעה חבטה חזקה. עצמתי את עיניי ופקחתי אותן שנית לאחר כמה שניות.
הטלוויזיה הייתה על הריצפה מנופצת לגמרי וידו של לוקאס דיממה.
"שומרים!" זעק לוקאס ואחד השומרים נכנס במהירות מדלת הפלדה שהייתה מאחורי.
"תכניס אותה לחדר. מייד!" קולו גבר ופניו לא הביטו בי אפילו לרגע. השומר כבר אחז בזורע שלי בחוזקה והוביל אותי אל אחת הדלתות.
הוא זרק אותי אל החדר וגרם לי ליפול על ברכיי וידיי. הבטתי לאחור והספקית לראות את לוקאס מביט אל ידו ואז הדלת נסגרה מול פניי. נשמע רישרוש מין הדלת והבנתי שנעלו אותי בחדר.
"לעזאזל.." לחשתי לעצמי.
קמתי בעדינות על רגליי והתחלתי לבחון את החדר שהיה כולו לבן. מיטה זוגית במרכז החדר, בצד אחד של המיטה נעמדה שידה קטנה לבנה ובצד השני דלת עץ גם כן לבנה, חדר אמבט ניחשתי. החדר היה קטן נורא המיטה כמעט לקחה את כל המקום בחדר. לצד השידה היה חלון קטן וגם כן מסורג. כנראה בשביל שלא אברח.

הבטתי לאחור וראיתי ארון קטן שהיה פתוח. הארון היה מלא בבגדים.. הוא התכונן.
התיישבתי על המיטה שלהפתעתי הייתה נוחה יותר מהמיטה הקודמת שנתן לי.
הוצאתי את הרובה מאחורי גבי והרגשתי את ידיי רועדות כשאני אוחזת בו.  הבטתי לכל כיוון מנסה למצוא מקום מחבוא לרובה שלא ימצא אותו.
לאחר דקה הרמתי את מזרן המיטה והנחתי את הרובה שם.
הקלה שתפה אותי כשהצלחתי להחביא את הרובה בלי שמישהו יכנס.
נשכבתי על המיטה ויכולתי להרגיש שאני בטוחה כשרובה נמצא כמה סנטימטרים מתחתי.
שקט כל כך כאן. הייתי מצליחה לשמוע מה קורה מאחורי הדלת? השקט הזה היה רועש ולא הפסקתי לחשוב על מתיאו עם דמעות בעיניי

עצמתי את עיניי עד שהצלחתי להירדם סוף סוף.

"למה הלכת מימני?" קולו הרגוע ליטף את אוזניי בעדינות. חום ידיו ליטף את לחיי ושיחק עם השיער שלי בנעימות.
פתחתי את עיניי. הבית. מתיאו יושב ליד רגליי ומסתכל עליי במבט אוהב.
"אני כאן" השבתי לו בקול עייף.
"עזבת אותי." חיוכו החל להתפוגג אך ידו החמה המשיכה ללטף את לחיי והחלה לרדת מטה אל צווארי אל הכתף שלי.
עיניו בחנו אותי. מתיאו נשך את שפתו התחתונה וגרם לי לצמרמורת נעימה בכל גופי.
"אני כאן מתיאו. איתך. תמיד אהיה איתך" השבתי לו וקולי החל להיות יציב ומעט מודאג.
נשענתי על צד גופי מביטה במתיאו.
"את השארת אותי לבד, נסיכה. את בחרת בו." קולו צרוד וידו שליטפה אותי הפילה אותי אל גבי.
ידו חזרה אל פניי. הוא המשיך לבהות בי. מבט מודאג ועצוב.
"מתיאו.." קולי היה צרוד ודימעה זלגה על פניי.

עיניי נפתחו לרווחה והחלום נעלם מעיני. שנית הייתי בחדר הלבן.
הדלת ממול הייתה פתוחה ומשהו חם נגע בלחיים.
הבטתי לצד וראיתי את לוקאס.
מתיאו מהחלום שלי הפך להיות לוקאס. לוקאס נגע בי. קפצתי מהמיטה במהירות ולוקאס לא נראה מופתע.
הלב שלי פעם במהירות שהפחידה אותי.
הוא נעמד בצד השני של המיטה והסתובב להביט בי.
"חשבתי שאהבת את המגע שלי" חיוך עקום צבע את פניו.
שתקתי כתגובה. חיבקתי את עצמי בחוזקה מסתכלת על החיוך העקום שלו.
"ארוחת הבוקר מוכנה" אמר ויצא מהחדר משאיר את הדלת פתוחה.

הלב שלי לא הפסיק לפעום במהירות הנשימה שלי התגברה. לאחר כמה דקות הצלחתי להסדיר את הנשימה שלי ויצאתי מהחדר רואה את לוקאס יושב על שולחן הבר שלא היה כאן אתמול.
הבחנתי בטלוויזיה חדשה שהתמקמה במקום הקודם של הטלוויזיה שאתמול שבר.
על שולחן הבר היו שתיי צלחות וצלחת גדולה מלאה במאפים שונים. ושתי כוסות עם אדים הונחו ליד הצלחות.
אני בהחלט רעבה. הבטן שלי מקרקרת כבר מהלילה.
התיישבתי על כיסא גבוה והרגשתי שהשולחן הזה קטן מידי. הייתי קרובה מידי אל לוקאס. לא העזתי לגעת במאפים.. לפחות לא עד שלוקאס יעשה זאת ראשון.
הוא הבחין בכך ולקח מאפה שנראה חם וטעים. הוא נגס בו ולגם מהמשקה החום. ידו הייתה חבושה.. בגלל אתמול.
"רואה. לא הורעלתי או משהו" אמר מגחך.
לקחתי מאפה והתחלתי לאכול אותו כפי שלוקאס עושה עכשיו.
הלחץ בבטן שלי נרגע כאשר המאפים והמשקה שהיה שוקו חם נבלע בגרוני.
"אז.. מה אתה רוצה מימני?" שאלתי לפתע שוברת את השתיקה. הייתי צריכה לוודאות במאה אחוז שאני יודעת מה הוא רוצה ושלא התבלבלתי ברצונות שלו.
"נקמה" השיב לי במהירות וגרם לי לפעור את עיני ופי. חשבתי.. חשבתי שהוא רוצה..
"צחקתי." אמר לפתע והתחיל שוב לגחך. האוויר שלי נחנק בגרוני ושיעול יחיד בקע מגרוני. יש לו הומור משונה..
"בעוד שלושה ימים אנחנו נוסעים לחתונה שלנו. מרצונך כמובן. אבא שלך יהיה בטוח ולא תהיה מלחמה בנינו" המשיך.
הוא אמר אבא שלי?.. רק אבא שלי.
"ומתיאו!" הבהרתי במהירות.
"כן כן. גם הוא" אמר בזלזול.

שומר הראש שליWhere stories live. Discover now