שומר הראש שלי

פרק 18

מתיאו.
החליפה השחורה שלו נשארה כפי שהייתה. שיערו סודר לאחור כרגיל. עיניו.. עיניו נראו עצובות.. אך בחנו אותי מחדש..את השיער החדש שלי..אותי, זאת שעצמאית. שפתיו גם כן נפתחו מעט, השפתיים המושלמות שלו.  קו הלסת המושלמת שלו בלטה יותר מתמיד. דבר חדש אחד שיכולתי לראות בעיני.. זקן קצר שנראה קוצני.. כמו אצל לוקאס. הוא לא היה חלק יותר בפניו.
אני מדמיינת? זה באמת מתיאו? הוא בא לקחת אותי?.
"אפשר קפה שחור?" שאל. קולו הכבד והנעים נשמע לאוזניי לאחר מספר ימים של שקט מימנו.. זה באמת הוא.. הדמעות החלו לצאת אך עצרתי אותם.
"אני צריכה לעבוד" המשכתי את המשפט שהתכוונתי לומר ללוקאס. הכל השתנה במשפט אבל לא יכולתי לספר.. לא כשמתיאו נמצא מולי כרגע.
חזרתי אל מאחורי הדלפק והרגשתי את ידי רועדת בדרך. תפסתי את היד בידי השניה.. שלא יבחינו בה. מילאתי כוס קפה שחור לדרך.. הוא לא אמר לדרך.. ניחשתי.  קצב הלב הקפוא שלי התחיל לפעום מהר יותר ויותר. גלי חום הציפו את גופי כשחזרתי את המבט שלי לכיוון מתיאו. מתיאו.. שומר הראש שלי. רציתי לצעוק עליו.. לחבק אותו.. אולי אפילו לנשק אותו. לא עשיתי שום דבר. רק הגשתי לו את הכוס עם הקפה השחור.
"תודה" השיב לי כשתפס את הכוס מידי ולרגע נגע בעורי. הרגשתי עיקצוץ חום במקום בו נגע בי. מה אתה עושה כאן מתיאו?. קריצה קטנה חלפה מעניו. מה זה אומר?
מתיאו שילם על הקפה ויצא עם צליל הפעמון.
צליל הפעמון העיר אותי. מה קרה כאן? אני משתגעת? למה הוא לא לקח אותי איתו? . רציתי לרוץ אליו ברגע זה. לא עשיתי זאת.
הבטתי ישר אל רוני ושון.. ולוקאס. הם לא הבינו מה קרה לי.  חשבתי שרוני תזהה אותו.. היא ראתה אותו.. היא קראה לו חתיך. אולי היא הספיקה לשכוח?.
"אני אסגור מוקדם יותר" פרץ לוקאס מהשתיקה.
"מעולה" זעקה רוני והלכנו אל החדר שלי כדי להתלבש. 

"מה זה היה?" שאלה רוני בניסיון ללחוש. לא עבד לה.
המילים בראש שלי הסתבכו.. ולא יכולתי להוציא מילה עד שרוני דפקה לי בעיטה קטנה לרגליים.
"איי" צחקתי בלחש.
"מי זה היה?" שאלה.  היא הייתה מסוקרנת.. מוזר שהיא לא זוכרת.
"רוני.. זה היה מתיאו" לחשתי כמעט שבורה.
"מה?" זעקה חזק.
"ששש" השתקתי אותה.
"למה הוא לא לקח אותך?" שאלה. אני לא יודעת! לא יכולה לדעת.
"אני לא יודעת" השבתי לה.
"טוב כנראה שהוא לא רצה.. עכשיו תתלבשי!" זעקה שוב.
"טוב.. טוב. אני מקווה שזאת לא אחת השמלות החושפניות שלך." ניסיתי להסתיר את הדאגה שבתוכי.  לבלות קצת עכשיו לא יזיק לי.
לבשתי את השמלת נצנצים בצבע אדום ארגמן שרוני הביאה לי. אני.. זה כרגיל הסגנון שלה. פחדתי לצאת אל לוקאס ושון עם הבגד הזה.  השמלה הייתה קצרה נורא.. כמו שורט שבנות לובשות בקיץ החם. מחשוף עמוק בחזה.. המחשוף הדגיש את החזה שלי בצורה מושלמת. כתפיות דקיקות וכמעט בלתי נראות. הגב היה חשוף.. מאוד חשוף קצת מתחת לאמצע הגב. איך מתכופפים עם שמלה כזאת? שאלתי את עצמי.. כנראה שלא זזים איתה.  הנעליים היו פתוחות וגם כן בצבע ארגמן.. הן היו יותר גבוהות מהנעליי העקב הקודמות. רק לא לפול איתן.
"רוני?!. זו שמלה חשופה מידי.." חששתי ללכת איתה. "לא היא מושלמת עליך.. " אמרה רוני והמשיכה לבחון את השמלה שעל גופי.
"יאללה ..צריל עוד לסדר לך את השיער." התחננה רוני. 
"לא.. זה.. יותר מידי חשוף.. אולי אני אלבש מעיל.. " המשכתי להביט בלבוש שלי.
"שלא תחשבי אפילו! את תהרסי את היופי." הצהירה. "עכשיו בואי נעשה לך שיער ואיפור במהירות" הוסיפה.
עברה עוד חצי שעה בה רוני איפרה וסידרה לי את השיער. השיער שלי נהיה חלק והגיע לי כמעט עד הכתפיים.. האיפור שלי היה עדין.. רק מעט צלליות עדינות ומסקרה שחורה שהרימה את הריסים שלי בצורה מושלמת. השפתיים המעט בשריות שלי נצבעו בגלוס מעט ורדרד.
  "רק על תתנשקי היום.. אם את רוצה שהגלוס הישאר" ציחקקה.
"עם מי בדיוק?" ציחקקתי בחזרה.
"עם לוקאס.. או.. מתיאו" השיבה לי. ישירות נתתי לה מכה בזרוע. "איי. צחקתי" שיפשפה את מקום המכה.
"נצא?" שאלה רוני ללא איפוק.
"כנראה" אמרתי מביטה בעצמי בפעם האחרונה לפני שרוני מושכת אותי ליציאה. הגענו למטה. הבנים היו עסוקים בשלהם עד ששמעו אותנו. רוני נעמדה לצידי.. ואני מחבקת את ידי החשופות. 
לוקאס ושון בהו בנו.. קפואים. יותר נכון בהו בי. מה יש לבהות בי? אני בסך הכל לובשת שמלה חשופה.
לוקאס לבש מכנס צמוד בצבע שחור וחולצה מכופתרת שחורה.. מעל לבש את מעיל העור שלו שגם כן שחורה. למה כולם תמיד בשחור?
לוקאס ניגש אליי ואחד בידי.. התכופף לידי ונשק את כף ידי. שפתיו היו חמות.. נעימות.
"את נראת.. " מלמל.
"Como el sol al atardecer. hermosa."
המשיך את דבריו בשפה שונה. איך אני נראת? מה הוא אמר?
"קצת חשוף.. " לחשתי והסתכלתי על ורוניקה.
"נצא לדרך?" שאל שון.