שומר הראש שלי

פרק 49

הרמתי את ידי והראתי לה את הטבעת.. הטבעת המושלמת שמתיאו נתן לי וביקש מימני להשאיר אצלי.. הוא לא יתנגד עם אשתמש בה מעט.
"הוו.. את אישתו?" שאלה מביטה בי מעט מופתעת. "בפרטים שלו רשום שהוא רווק.." המשיכה במהירות.
"ארוסתו!" ציינתי בקול רם וזועם. דירתי לה אבל הייתי חייבת.. הרגשתי שאני צריכה להבהיר לה הכל. היא בחנה את המראה שלי.. בהחלט ניראתי זוועה כרגע למרות הבגדים החדשים.
"אז בשביל מה הייתה כל ההצגה הזאת?" שאלתי אותה בבטחון מחזירה את ידי לשילוב ידי מתחת לחזה.
"אני מצטערת.. אני-" קולה היה מעט רועד עד שקטעתי אותה.
"אבקש לעשות את התפקיד שלך.. ולא למשש את בעלי לעתיד!" הצהרתי בכעס.
"אני.. לא תכננתי. הוא משתחרר מחר אז..-"
"מחר?" קטעתי אותה בשאלה.
"כן. הודיעו לנו שהוא ביקש להשתחרר כמה שיותר מוקדם" הסבירה לי.
בשביל מה? הייתי מבולבלת.

חזרתי לחדר מבולבלת אבל שמחה שהבהרתי לה הכל. התיישבתי בחזרה על הכורסה ואפילו לא שמתי לב שכולם נאצו בי מבטים.
"לאן הלכת?" שאל אבא שלי.
"סתם.." שיקרתי. לא רציתי לספר לו שיקרתי לרופאה שאני ארוסתו.. למרות שהוא בעצמו הסכים למתיאו להיות הארוס שלי לערב אחד.
מתיאו הביט בי בחיוך זדוני.. כאילו עמד לידי כשדיברתי איתה.

לאחר חצי שעה מתיאו נירדם ואני הלכתי אל הקפיטריה עם אבא שלי. הייתי רעבה ושמחתי שאני ואבא שלי סוף סוף נוכל לדבר.. לבד.
"איך את מרגישה מתוקה?" שאל אותי. אני מרגישה נוראי מפוחדת עד מוות אבל לא יכולתי לומר זאת לאבא שלי.
"אני עייפה מעט" השבתי לו מביטה לכיוונו  ומסיטה את המבט במהירות.
אבא שלי קנה לעצמו כוס קפה ואני קניתי קוראסון ונס חם. התיישבנו בשולחנות ליד הקפיטריה והקוראסון שלי נגמר פחות משתי דקות.
"מה לוקאס רצה מימך?" שאל אבא ללא היסוס. הבטתי בעיניו ולקח לי כמה שניות לענות.
"נקמה" השבתי לו בלחש.
"הוא אמר לי שהוא מחפש נקמה.. בגלל סבא.." הוספתי רועדת.
אבא שלי עיוות את פניו. הוא נהיה כועס הייתי חייבת לשנות את הנושא לפני שיעשה משהו.. משהו נוראי.
"אני.. אני חושבת שהתאהבתי" אמרתי לפתע מנסה להבין את הבאת פניו שהשתנתה במהירות. חיוך נמוך על פניו.. החיוך ששנים לא ראיתי.
"אני.. אני נורא שמח בשבילך מתוקה." השיב לי מניח את ידיו על ידי. לספר לו? לספר לו במי אני כל כך מאוהבת שהפחד לאבד אותו תשבור אותי?.
"א.. זה מתיאו?" שאל לפתע וגרם לפה שלי לפעור. איך.. איך הוא יודע?
הורדתי את פניי.. הייתי מובכת. אבא שלי לעולם לא יסכים לי.. יסכים לנו להיות.. יחד.
"איך.. איך את-" קטע אותי
"אני לא טיפש. אני רואה איך אתם מסתכלים זה על זה.. איך את דואגת לו."
דמעה בודדה זולגת על פניי. זאת דמעה של אושר. מעולם לא דיברתי עם אבי על אהבה.. על הרגשות שלי.. על אמא.
"כן.. אבל אני לא יכולה להיות.. איתו." גימגמתי. הבטתי בעיניו. הוא נראה מופתע.
"למה לא?" שאל. הוא הפתיע אותי.  הפה הפעור שלי.. נדמה שהוא עוד מעט יגיע לריצפה.
"כי הוא.. שומר הראש שלי." השבתי לו אוחזת בכפות ידיו החמות.
"את יודעת... כשהייתי עם אמא שלך.. גם אני לא חשבתי שאני יכול... יכול להיות איתה. היא הייתה נערה פשוטה לא ממעמד גבוה. ידעתי שאבא שלי יאסור עלי על סוג קשר שכזה. כמעט וויתרתי. רציתי לוותר עליה, על האושר שהיא גרמה לי אבל היא... היא הייתה עקשנית" התחלנו לצחקק יחד. מחיתי את דמעות האושר מפניי. החיוך שלי כבר על פניי. אבא שלי נראה מאושר כשדיברתי על אמא שלי.. מזמן לא ראיתי אותו כזה. "בסופו של דבר... התחתנו בסתר. אבא שלי גילה על כך ועשה הכל בשביל להפריד בנינו... עד שנפטר." המשיך.
"שום דבר לעולם לא הפריד בנינו... מלבד המוות שלה." חיוכי ירד. "אבל היא השאירה לי אותך... לפעמים אני רואה בך את אמא שלך.. את היופי שלה שהיא נתנה לך את העיניים שלה, את החיוך הרחב." חיוכי חזר אליי.
"על תוותרי על הרגשות שלך. למרות הכאב שיבוא את לא צריכה להתחרט על דבר שגרם לך להיות מאושר גם עם זה לכמה דקות" המשיך וגרם לי לבכות עוד יותר.
אבא שלי לא אוסר עליי להיות עם מתיאו. ההקלה שתפה אותי.. אני יכולה להיות איתו, כל עוד ירצה זאת.
חיבקתי את אבא שלי חזק כל כך.. כאילו זאת הפעם האחרונה שאראה אותו, אבל הייתי צריכה שסיפר לי.. על אמא שלי.. עליו, אני חייבת את החיבוק הזה בשביל הרוגע שלי... של שנינו.
חזרנו  אל החדר ומתיאו עדיין ישן.  התיישבתי שנית בכורסה וסוף סוף יכולתי לאחוז בידו בלי לפחד שיראו. עצמתי את עיניי בשביל כמה שניות של רוגע. בלי ששמתי לב נרדמתי במהירות.