שומר הראש שלי

פרק 16

ריחות שונים העירו את הבטן המקרקרת שלי.. ואותי על הדרך. פתחתי את עיני והתבוננתי בחדר.. במטבחון הקטן. מאיפה ריח הזה?. קמתי מהמיטה בכובד רב.. היא הייתה נוחה מידי. 
עם כל הקושי הצלחתי לקום מהמיטה. ירדתי למטה בשביל לגלות מאיפה הריח המדהים הזה. הדלת בחדר הייתה פתוחה מה שגרם לחדר להתמלא בריח שהזכיר לי את המאפים של אמא שלי.
"Buenos días hermosa"
אמר לוקאס בזמן שעורך את אחד השולחנות העגולים.. לשניים.. הוא הזמין מישהו?.
"אתה מחכה למישהו?" שאלתי בסקרנות בזמן שאני משלוות את ידי מתחת לחזה שלי.
"לך" השיב לי במהירות וממשיך לערוך את השולחן עם חיוך קטן. ניסיתי להבין למה? הוא גם ככה עשה בשבילי מספיק.
"לי?" הייתי צריכה לוודאות ששמעתי נכון.
"את היחידה שנמצאת כאן. אז כן לך" גיחך.
הסתכלתי על לוקאס ולאחר מכן על השולחן שערך.. כוסות מלאות במשקה שנראה כמו נס וקוראסונים שונים שנראים חמים ומאוד טעימים. הרגשתי איך הבטן מקרקרת שוב ושוב.. נשמע כאילו כל העולם יכול לשמוע את הבטן שלי ברגעים אלה. לוקאס הזיז את אחד הכסאות לאחור והביט לכיווני.. הוא רוצה שאני אתיישב?. כך עשיתי. התקדמתי אליו והתיישבתי.. ניסיתי לא להביט בו יותר מידי.. אחרי אתמול.. כל מה שעשיתי גרם לי להרגיש מוזר לידו.. הייתי מעט שיכורה בשביל להבין מה אני עושה.
לוקאס התיישב מולי והביט בי.. לא הסתכלתי עליו. ניסיתי כמה שפחות.
אחזתי  בכוס והרגשתי שהוא חם.. אפילו רותח. לגמתי מהמשקע והופתעתי לגלות שזה לא נס כמו שחשבתי.. זה היה שוקו. הופתעתי נורא.. התחלתי לחייך בלי סיבה. השוקו היה מתוק וטעים.
"למה את מחייכת ככה?" שאל עם חיוך רחב והתחיל ללגום מהשוקו שלו.
"לא שתיתי שוקו מאז שאני קטנה.. כבר שכחתי מה הטעם" צחקקתי.
"שמח שהחזרתי לך את הטעם הזה שוב"הוא הסתכל עליי מוזר.. לא יכולתי להבין למה.. הסטתי את המבט שלי מימנו ולקחתי קוראסון.. וישר נגסתי בו. זה הקוראסון הכי טוב שאכלתי.. הוא נמס בפה כמו חמאה והשוקולד היה חם וגרם לי לרצות לשתות עוד מהשוקו.
"זה מדהים" אמרתי ישר אחרי שבלעתי את העונג הזה.
"תודה. אני אוהב להכין קוראסונים" השיב לי בצחקוק.
"אתה הכנת את זה?" שאלתי מסקרנות.. מה הוא עוד יודע לעשות?.  הוא הינהן בנימוס.
"תודה לך.. על הרהיטים החדשים" נזכרתי אתמול שרציתי להודות לו.
"חשבתי שיהיה יותר נוח לשכב על מיטה חדשה מאשר על שבורה" אמר בקול רגוע והמבטא שלו לא הפסיק להישמע.
  שתיקה מביכה חלפה בנינו.. אין לנו ממש על מה לדבר.. יותר נכון לי אין, אני לא יודעת איך לדבר עם גבר.. לא שיכורה.
"אז מתי אני יכולה להתחיל לעבוד?" שאלתי אותו כדי לשבור את השתיקה שהזכירה לי את מתיאו.. זה מה שחסר לי עכשיו.. שעוד גבר ישתוק ולא ידבר איתי.
"היום אני לא פתחתי את בית הקפה אבל מחר.. מחר תוכלי להתלמד" השיב לי.
להתלמד? צריך להתלמד בשביל לעבוד בבית קפה?. "למה לא פתחת היום?" הסתקרנתי.
"אין טעם לפתוח היום.. השעה כבר שלוש". השיב לי.
"מה??" איך ישנתי כל כך הרבה זמן? למה הוא לא העיר אותי? אולי הוא לא רצה להיכנס לחדר? אני כבר לא מבינה כלום.. לחיות לבד.. כמעט לבד מאוד קשה.. לא כמו שחשבתי.
הרגשתי שנחנקתי מהשוקו החם שהמשכתי לשתות.  "בזהירות" ביקש בדאגה. לוקאס כיסה את ידי בידו מה שהפתיע אותי מאוד.  הזזתי את ידי במהירות.. הייתי מובכת מידי.. למה שהוא יעשה את זה?.
"אתה צריך עזרה עם משהו?" ניסיתי לשכוח מימה שלוקאס עשה.
"לא. את יכולה לעשות מה שבאלך." חייך וקם ממקומו.. הניח את הכוסות והצלחות על מגש חום ולקח אותם אל המטבח.. יש לו שיווי משקל נהדר.. הוא לא הפיל אפילו לא כוס אחת. מרשים. קמתי  ממקומי והלכתי אל מדף הספרים.. שהוא גם כן דלת לחדר של לוקאס. לא הספקתי לראות את הספרים שהיו על המדפים.. וגם לא את הספרים שהיו בחדרו של לוקאס.. אני לא אכנס לחדר של לוקאס אבל אני יכולה לראות את הספרים שעל המדפים בדלת. ספרים מודרנים בעיקר.. מעניין הוא באמת אוהב את הספרים האלה?. הרגשתי רוח חמה על עורפי.. כמו אתמול.. הסתובבתי בבהלה.
"לוקאס.." היד שלי הונחה מעל החזה. זה הרגיש כמעט כמו התקף לב.. לא יודעת איך זה מרגיש אבל אני מדמיינת את זה בדיוק ככה. לוקאס התרחק מימני בכמה צעדים לאחור.
"הכל בסדר?.. את נבהלת יותר מידי" הוא באמת היה מודאג.. לא רציתי שידאג.
"אני פשוט.. לא רגילה להיות עם אנשים שאני לא מכירה" ניסיתי להסביר לו אבל זה נשמע מאוד מוזר.. ולא הרגיע אותו במיוחד.
"אז.. " התחיל לומר. "בואי נתחיל להכיר" המשיך. השבתי לו בחיוך והינהון קטן. "אני רק אעלה להתלבש." התחלתי ללכת לחדרי כשלוקאס עצר אותי עם המבטא שלו. "חכי".
"הדברים שלך אצלי" אמר ונכנס אל חדרו במהירות. נעמדתי במקום וחיכיתי ללוקאס. הרגיש נצח לחכות לו. אחרי כמה מחשבות שונות לוקאס חזר עם כל השקיות בידיו.
"קניתם הרבה בגדים" צחקק וחלף לידי. לאן הוא הולך?. הוא עלה לחדר שלי ואני הלכתי.. כמעט רצתי אחריו. הוא היה מהיר.. אולי בגלל שרגליו ארוכות.  בזמן שאני עדיין במדרגות לוקאס כבר הניח את כל השקיות על המיטה. 
"אתה ממש.. מהיר" אמרתי והתחלתי להתנשף. "ולאולא אני קניתי את כל הבגדים" עניתי על מה שאמר לי.
"תתלבשי. אני רוצה להראות לך את המקומות הכי יפים כאן" אמר לאחר כמה שניות של שתיקה.
"אמ.. אוקיי" השבתי לו. הוא נעמד במקום והביט בי.. בחן אותי כמו אתמול.. הוא שיפשף את הצוואר שלו ויצא מהחדר בשתיקה. 
אני אתלבש במהירות ואצא.. לא יודעת מה יקרה עם לוקאס היכנס שוב. אני חושבת יותר מידי.. לוקאס לא יסתכל לכיווני אין לי מימה לחשוש.
לרגע נזכרתי ביום בו אבא שלי כעס עליי.. כשהייתי במגבת מול כולם.. אמרתי למתיאו שהוא לא ישאר השומר שלי יותר משבוע.. ו.. הורדתי מולו את המגבת.. יכול להיות שמתיאו לא ראה דבר אבל.. הוא היחיד שיכול היה לראות אותי. הלב שלי קפץ ממקומו כשחשבתי שוב על מתיאו. הייתי רוצה שוב לראות את עצמות לחייו הגבוהות.. את עיניו החומות שהזכירו לי את אימי.. את שפתיו.. לא! אני לא אחשוב על מתיאו יותר.. מספיק. התחלתי להתלבש. הורדתי את הקפוצון והשורט הבטתי לכיוון החלון שלי..הנוף מלא חלונות של בתים שונים. מטומטמת. ניגשתי אל החלון בחוטיני וחזיית תחרה וסגרתי את החלון בוילונות ורודים חדשים. למה הכל בורוד?. המשכתי להתלבש. הוצאתי מהשקיות את כל הבגדים וזרקתי אותם על המיטה. חולצות, מכנסיים, חזיות ותחתונים שונים. למה נתתי לרוני לקנות לי את החזיות ותחתונים.. לא הייתי קוראת לזה ככה.. בקושי יש בד.. פעם הבאה אקנה לבד. החלפתי את התחתונים והחזיה לסט אדום שישב מושלם על הגוף שלי.. אבל עדיין.. יותר הסגנון של רוני מאשר שלי.  המשכתי להתלבש.. לבשתי ג'ינס כחול צמוד עם קרעים כמעט בכל פינה. "שוב פעם רוני.." לחשתי לעצמי בחדר.  "לבשתי במהירות טופ לבן שהיה שקוף מעט. קיוויתי שאף אחד לא יבחין. השיער שלי היה מבולגן אבל הצלחתי לאסוף אותו לקוקו מסורבל עם תלתל שיער שיצא ממקומו.
"נעליים" זעקתי לעצמי בחדר. יש לי רק את נעליי העקב.. וגם הם אצל לוקאס בחדר.. והשמלה. "סתומה" אמרתי בלחש והתיישבתי על הרמת הבגדים במיטה.  קמתי ורצתי למטה בשביל לקחת את נעליי העקב והשמלה. 
"לוקאס?" אמרתי כששמתי לב שהוא לא נמצא למטה. הלכתי לחדרו ופתחתי את הדלת בתקווה שיהיה שם. פתחתי את הדלת בעדינות.. שלא ישמע. צדקתי הוא היה בחדר.. הוא גם התלבש. זאתזאת לא הייתה מחשבה טובה לפתוח את הדלת בלי לדפוק..הוא היה בג'ינס דומה לג'ינס שהיה בו אתמול רק בצבע שחור.. בלי חולצה. הוא היה עם הגב אליי והביט בחלון.. פאק. איזה גב יש לו.. שרירי וקעקועים שונים.. התחלתי לבחון אחת מהן.. כנפיים שהזכירו לי כנפיי מלאך. לא הספקתי להביט בכל הקעקועים כששמתי לב שלוקאס מסתובב לכיווני. מאוחר מידי לברוח הוא שם לב אליי.
"אני מצטערת.. אני אל-" קטע אותי.
"הכל טוב. מה רצית?" שאל והתחיל ללבוש את החולצה שלו. הקעקועים על חזהו היו מרשימים לא יכולתי לראות את כולם מספיק טוב כי כבר היה לבוש.. ראיתי תאריך בספרות יווניות זה הכל. מעניין מה זה אומר.
פתחתי את הדלת עד הסוף ועשיתי צעד לכיוונו.
"הנעליים שלי כאן"  הצבעתי לכיוונם.. הן היו ליד המיטה שלו.  הוא הביט בבילבול בנעליים.
"את הולכת עם נעליי עקב?" גיחך.
"אין לי נעליים כרגע.. אז כן" חייכתי והלכתי לכיוון הנעליים במהירות התכופפתי בשביל לקחת את נעליי העקב וניתקלנו זה בזה. 
"סליחה.. סליחה" ביקשתי מימנו כשהבנתי שגם הוא התכופף ונתקלנו ראש בראש. לוקאס שיפשף את ראשו במקום המכה. ישירות ניגשתי אל ראשו לראות עם אין שום פגיעה.  השיער שלו היה נקי ונעים.. מאוד נעים אפילו השיער שלי לא מגיע לרמה כזאת. הבטתי במיקום של הפגיע וכשסיימתי הבחנתי שלוקאס בהה בי כל הזמן הזה עם חיוך קטן.
"אני מצטערת" אמרתי והעפתי את ידיי מראשו. "לא הייתי צרי-" קטע אותי. "אין מימה בואי נצא לקנות לך נעליים נוחות יותר." צחקק.  אחזתי בנעליים ויצאתי במהירות מהחדר. לוקאס מאחורי.