רק אתה

13

נקודת מבט דור-כןכן, תתרגשו.

לא הייתי צריך לעשות את זה.
פאק, אני יודע שלא.
אבל עשיתי.
לעאזזל, הכתי את החבר הכי טוב שלי בגלל שהוא צחק על אחותי החורגת ועל כמה שהיא שווה.
מה, לכל הרוחות, לא בסדר איתי?
המשכתי לנעוץ בו מבט.
אמה נשכה את שפתייה במתח, ובהיסוס שהיה שקוף מידיי-
אמרה
״בנים? עכשיו כבר כבר שמונה וחצי, ו..אני צריכה ללכת לכיתה.
אז, גוני? אתה יכול ללוות אותי כמו שהצעת קודם?״ היא אמרה בחיוך לחוץ וקטן. שהיא כיוונה אליו.
לעאזזל.
״כן,בטח. בואי.״ הוא חשק את שיניו בכעס והחל להתקדם-
ואמה השתרכה אחריו.
******
נקודת מבט אמה 3>

גוני הוביל אותי לכיתות יא, ואז חייך אליי חיוך קטן.
״מצטער על מקודם. לא הספקתי לעשות לך סיור״
הסמקתי בהפתעה.
״אה,זה.. אל תדאג, הכל בסדר.״ הוא חייך ואמר
״את ממש חמודה, את יודעת את זה?״ שוב הסמקתי, אני מניחה.
״זו הכיתה שלך. ואני אשמח להמשיך את הסיור שלנו בהפסקה.״
״אני אשמח. ביי״ שוב חייכתי חיוך קטן.
״ביי.״ הוא התרחק ואני נכנסתי לכיתה.
ואז פגשתי בפרצוף שהכי לא ציפיתי לפגוש.
אמליה.
לסתי נשמטה.
היא דיברה עם החברות שלה עד ששמה לב אליי.
היא פערה את עייניה לשתי שניות, וציפיתי שתגיד משהו.
רציתי שהיא תגיד משהו.
אבל להפתעתי, היא חזרה לדבר עם חברות שלה.
התעלמה מקיומי לחלוטין,
כאילו היא לא ראתה אותי הרגע.
את הילדה שגדלה איתה, באותו חדר בבית היתומים.

את החברה הכי טובה שלה.
הצמדתי את שפתיי בכוח, והתיישבתי במקום מרוחק בסוך הכיתה.
החיוך הקטן שגוני הצליח לעלות על פניי נעלם, ופרצופי הקודר העיד על כל תחושותיי.