רק אתה

4

״אוקיי,אמה?״
״אני אשמח להכיר לך את בני במשפחה שלי.
זה בעלי,איתן.״ היא הצביעה בחיוך על המבוגר שישב לידה,ופתאום הוא הושיט את ידו ללחיצת יד. כמובן שנלחצתי.
״שלום,נעים להכיר.״ הוא חייך ״נ-נעים להכיר״ הושטתי את ידי ולחצתי אותה במרץ. ניכר להבין שאני בלחץ אטומי ,כנראה.
שמעתי גיחוך והרמתי את עיניי,וכמובן שזה היה דור. ״תרגעי קצת.״ ״סהכ לחיצת יד. לא ביג דיל.״ אמר בזלזול
אני בטוחה שהסמקתי ממבוכה. שמתי לב שתמר נועצת בו מבט זועם. ״טוב. אז בישבילי זה ביג-דיל. תצטרך להתמודד עם זה כי כנראה אגור איתך מעכשיו.״ נראה שהוא הופתע. אני יודעת שהביטחון שלי לא בשמיים,אבל אף אחד לא ישפיל אותי. אני צריכה להקרין ביטחון. תמר חייכה אליי. ״זה דור. מצטערת על גסות הרוח שלו.״ הנהנתי במבוכה. העיניים שלו היו זועמות ״אני לא גס רוח,אמא. אני פשוט לא משקר. מאיפה הבאת את הפוסטמה הזאת,בכל מקרה?״ כאן כבר לא יכלתי לענות לו,הובכתי כלכך. וגם קצת הסכמתי איתו,בכל מקרה.
תמר הביטה בי בציפייה שאענה לו שוב. לא עניתי. רק השפלתי את מבטי במבוכה. ״בכל מקרה. זו אמלי״ הרמתי את עיניי לילדה חייכנית. ״היי!״ היא אמרה בלהט וגיחכתי ״היי..״ ״את רוצה לעלות איתי לחדר, אחרי האוכל? חברות שלי באות לישון אצלי. ואנחנו עושות מסיבת פיג'מות הן בטח ירצו שתיצטרפי.״ ״אני בטוחה שהיא הייתה רוצה אמלי,אבל-״ קטעתי את תמר ״מה פתאום..אני אשמח.״ תמר חייכה אליי והתחלנו לאכול.
******
שכבתי על המיטה בחדר שלי בייאוש-ייאוש בלתי מוסבר.
הרי קיבלתי מה שרציתי,לא? אימצו אותי...