יום ראשון הגיע.
השעה שמונה בבוקר, וקיבלתי אישור מתמר לאחר לארוחת הבוקר.
אני בלחץ אטומי.
כנראה ניכר להבין את זה, כי הבעת פנים שלי הייתה מפוחדת עד גיחוך.
שמתי את התחלבושת האחידה והבטתי בחשש במראה.
נראתי רע.
לא ייחסתי לזה חשיבות, וכמובן שלא התאפרתי.
לא כי לא רציתי.
כי לא היה לי איפור, ואני לעולם לא אבקש מתמר לקנות לי משהו.
ירדתי למטה לחדר האוכל, שכבר ידעתי את הדרך שלי אליו, פחות או יותר.
כולם כבר ישבו בשולחן, כולל דור שמאחר כל הזמן.
לעאזזל, כמה איחרתי?
״מצטערת.״ אמרתי במבוכה והתיישבתי בכיסא שלי.
אני מניחה שהאדמתי, אז השפלתי את מבטי לצלחת שכבר הייתה מלאה באוכל.
״הכל בסדר, חמודה. ביקשת אישור קודם.״ הנהנתי.
״הבית ספר מתחיל בתשע, ועכשיו שמונה ורבע. אז תמהרו לאכול,
ילדים.״ תמר פנתה לכולנו.
שוב הנהנתי.
לקחתי את המזלג וחתכתי חתיכה מהחביתה שלי.
הרגשתי שנועצים בי מבט אז הרמתי את עיניי
עיניים ירוקות.
לעאזזל.
פערתי את עייני והשפלתי אותן מיד בחזרה לצלחת.
*****
״אמה.״ ״ממ..״ מלמלתי תוך כדי לעיסה.
החביתה הזו הייתה טעימה להפליא.
״אבא שלי מסיע אותי, אבל דור נוסע עם חברים שלו..״ היא גילגלה עיניים ״את רוצה לבוא איתי?״ נחנקתי. ״אהמ- זאת אומרת- הייתי שמחה אבל אם זה לא בסדר מבחינת אבא שלך אין לי שום בעיה ללכת באוטובוס, באמת-״
״הכל בסדר, חמודה.״ איתן קטע אותי בחיוך ידידותי.
חייכתי חיוך קטן בחזרה.
״תודה רבה״ ״שום בעיה.״
לרגע הודתי לאלוהים שדור סתם את הפה שלו כל הארוחה.
****
״בנות, בואו נצא.״ איתן פנה אליי ולאמלי.
הנהנתי במרץ וקמתי מהכיסא, ואחריי אמלי.
הושטתי יד לתיק שלי, שהיה לידי, והבוקר מילאתי אותו בהרבה
מחברות, ושמתי ספר או שניים להפסקה.
פערתי את עייני שהבנתי כמה הוא כבד.
יד הושטנ ולקחה לי את התיק, נשפתי בבהלה והסתובבתי לראות מי זה.
איתן הביט בי וחייך ״במה מילאת איתו, באבנים?״
חייכתי בהקלה ויצאתי אחרי אמלי לכיוון מכונית גדולה ושחורה.
*****
הבית ספר היה ענק.
זאת אומרת- ממש ענק.
כבר נלחצתי מאיך למצוא את הכיתה שלי אחר כך.
שאלוהים יעזור לי.
YOU ARE READING
רק אתה
Romanceהיא הייתה תמימה,יפיפייה,גם אם היא לא יודעת את זה. היא האמינה באהבה בכל ליבה. היא גדלה בבית יתומים וסוף כל סוף אימצו אותה בגיל 16. הוא היה יפה תואר,וכולן נפלו לרגליו,ואהבה בישבילו זו סתם מילה שהמציאו.
