רק אתה

6

״אמלי,היי!״ החדר שלה היה ענק.
פי שלוש משלי לפחות.
אני לא מתלוננת על שלי,בעיניי הוא מושלם..
אבל מה זה לעאזזל הגודל הזה? זה ענק!
סרקתי את החדר במהירות, ושמתי לב שיש שלוש ראשים נוספים לאמלי. שיערתי שזה חברות שלה.
״אמה!״ פתאום היא הביעה הבעה מוזרה ונעלה את הדלת.
״קראתי לך לכאן בגלל שהן חפרו לי להביא אותך!,
הן אמרו שהו חייבות התייעצות לגבי חיי האהבה שלהן!,
אני לא יודעת איך לעזור להן,אני לא מבינה בזה כלום!״
היא אמרה בלחש ובמהירות.
אני מניחה שהאדמתי. לעאזזל, גם אני לא מבינה בזה כלום.
מה אני אמורה לענות? אולי אני אנסה את מזלי?
איזה בושות...
רגע..הן לא בנות 13 או משהו??
״ב-בטח! דברו אליי!״ אמרתי במהירות ״אבל קודם תגידו לי את השמות שלכן,בסדר..?״ ״נתחיל ממני!״ מישהי קראה בהתלהבות
״קוראים לי מאיה,ו.. טוב אני בקטע כבר חצי שנה עם מישהו ואני מרגישה שהוא לא מרגיש משהו. כאילו אני סתם משחק,וזה מעצבן
בטירוף כי אני..אני מאוהבת..זאת אומרת,לגמרי מאוהבת.״
מזה לעאזזל ׳קטע׳ ?? ואני לא צריכה לדעת את זה?
איפה אמליה שאני צריכה אותה...
ניסיתי לענות לה בהנחה שקטע זה כמעט זוגיות. אני מקווה שזו המשמעות כי אחרת זו חתיכת פדיחה.
״אני חושבת שאם את מרגישה ככה, לכי לפי התחושות שלך.
תמיד לכי על פי תחושת הבטן שלך. כי רק את יודעת מה טוב לך.
אני לא אשלול אותו מייד ואגיד שהוא לא בסדר ואקלל אותו כי לא פגשתי אותו בכלל. לפי איך שאת מתארת אותו הוא לגמרי..
שמוק. אבל תכנית? אני לא יכולה לדעת, אבל אם אלו באמת התחושות שלך, תסיימי את זה לפני שתצטערי על זה בעתיד.״
מאיה הביטה בי בהערצה, מה כבר אמרתי?
הילדה האחרת שלידה אמרה פתאום ״לעאזזל,אמלי! למה לי אין אחות חורגת?״ אז העצה שלי הייתה טובה?
אמלי צחקה. ״טוב, לי יש.״ חייכתי בלעג. היא רוצה שהן יקנאו בה. תחמנית קטנה.
כמעט פרצתי בצחוק מתגלגל.
״טוב, בננות, אני כבר חוזרת עם עצות חדשות,אני צריכה ללכת להתפנות,בסדר?״ ״כן.. ביי!״ אמלי אמרה ויצאתי מהחדר.
סרקתי את הקומה והיה שם עוד חדר שצמוד לחדר של אמלי,ובקעה ממנו מוזיקה בעוצמה אדירה,
שיערתי שהוא של דור. לא העזתי להכנס,כי עם המבט שנתן לי היום בארוחת הערב אני בטוחה שהוא רק מחפש סיבות לרצוח אותי.
רגע
אוי לא.
לא לא לא לא לא.
אופה לעאזזל השירותים עכשיו?
אוקיי אמה,תחשבי.
בכל קומה אמורה להיות שירותים, במיוחד בקומה של
׳שתי הילדים האהובים׳
חיפשתי עוד דלת.
בינגו.
ניגשתי במהירות למה שקיוויתי שהיה השירותים, ופתאום התנגשתי בגוף מוצק.
אוי ואבוי.
הרמתי את עיניי והבטתי בעיניים הירוקות שזהיתי מארוחת הערב.
דור. לעאזזל. המראה שלו היה כל-כך מרהיב,לעומת הילדים המחוצקינים והמתבגרים בבית היתומים,כי הוא? הוא היה..
הוא היה גבוהה,כאילו..ממש,מטר תשעים לפחות.
הוא היה כולו שרירי,ותווי פניו היו דומים לשל אלילים.
קו הלסת שלו התהדק. אז הוא עצבני.
מהמם!, מדהים!
״טוב,תזוז״ אמרתי בחוסר סבלנות. ״אני אזוז שאני ארצה. זה הבית שלי.״
לעאזזל! הוא מנסה לעצבן אותי בכוונה או מה?!
״לא, הוא לא שלך. לא נראה לי שאתה משלם פה על ההוצאות.
הוא של ההורים שלך. עכשיו זוז לי מהדרך..״
חשבתי מה לומר בנוסף.
״מעצבן אחד.״  הוא גיחך מהמילה שאמרתי. מה כלכך מצחיק?
״זה כל מה שיש לך? ׳מעצבן אחד?׳״ ״כן! זה מה שיש לי. תוכל לזוז עכשיו?!״ לעאזזל. יש לי פיפי. ״תזוז כבר!״ צעקתי וניסיתי,כמובן,ללא הצלחה לדחוף אותו.
״אלוהים אדירים.״ מלמלתי בזעף. ״תוכל פשוט לזוז? קדימה! זה לא כזה קשה!״ ״את חושבת שאת מאיימת?״
״לא ניסיתי! לעאזזל,לך כבר! אין לך משהו יותר טוב לעשות??״ נשפתי בזעף.
לעאזזל.
אני נשבעת שעוד רגע ברח לי הפיפי בתחתונים.
אז לא יכולתי לעשות אחרת, בעטתי לו במפשעה.
הוא התקפל בכאב.
״פעם הבאה תלמד לזוז.״ אמרתי ורצתי לחדר המסתורי שקיוויתי שהוא שירותים. ובמזל הוא היה,כי אחרת הייתי פשוט עושה במכנסיים.

שבת שלוםםםם!