You can't see me but I'm here

15

נ.מ. הארי

פחדתי, רעדתי מפחד, אני לא יודע אם עשיתי את הדבר הנכון ואוליי זאת האהבה שתפסה את המקום של המוח, של השכל ושיקול הדעת. אבל לא משנה מה.. כבר עשיתי את זה ואין דרך חזרה. אני מקווה שהכל יהיה בסדר ושאף אחד לא יתפוס אותנו, אני מתפלל לכך שלואי יחייה חיים מלאים וימות בשיבה טובה.
הלוואי.

כבר סיפרתי הכל לג׳יי ולפיזי, הן שמחו כל-כך אבל כמו כולם- הבינו את הסכנה שבכך וביקשו ממני להיזהר...

כרגע אני צופה בשמש ומחכה שהכדור יסתובב והשמש תזרח בכדור הארץ שלנו,
ואני אחזור ללואי.
אבל משום מה נמשכתי ישירות לביתו- הוא קם לפני הזריחה??

נ.מ. לואי

התעוררתי בשעה ארבע בבוקר, לא מתאים לי בשיט אבל לא הצלחתי לישון כמו שצריך, אני מניח שזה פשוט יותר מדי מידע לעכל למוח שלי..
אני רוצה כבר להתחיל את מחר, עם הארי.
זה כל-כך מטורף, מדהים, חלום. אני מאושר כל-כך, חייכתי את החיוך הכי גדול ואמיתי שיכולתי וקיוויתי שהארי פה לראות אותו לפני שאני מנסה לחזור לישון.
חיבקתי את הכרית שלצידי מדמיין שזה הוא ונרדם די בקלות, אוהב את העובדה שמחר שבת ויש לי יותר זמן לישון, אם מייסון ובראנדון לא יעירו אותי..

נ.מ. הארי
איזה חמוד הואאאאא
הוא ישן כמו תינוק מתוק..
חזרתי לחלקה שלי מאושר, ואם הייתי יכול לראות את עצמי דרך המראה הייתי אומר שאני מאוהב, אבל זה לא סוד שאני מאוהב בלואי, גם בתור אדם מת כביכול.

האיחולים של לואי להתעורר מאוחר נעלמו כאשר מייסון התעורר בשבע בבוקר ובראנדון מיד אחריו, ולבסוף לואי התעורר ואני הגעתי אליו.
הם התנהגו כרגיל בסך הכל.. לא קרה משהו מיוחד, לואי ניפח את הבריכה המתנפחת בחוץ ומילא בה מים ובזמן שניק מנסה לגרום ליד של לואי למעוד ושכל המים ישפריצו עליו, אני התגברתי עליו ומנעתי מזה לקרות.

בראנדון ומייסון היו בתוך הבריכה המתנפחת, משחקים בצעצועים שלהם בתוך המים ולואי השגיח מקרוב.
בראנדון דומה לי אבל יש לו את השיער של שרה, מייסון דומה לי בהכל אני חושב.. הוא ממש מיני אני.
זה מוזר לחשוב על זה ששניהם הילדים שלי אבל לא שניהם הכירו אותי, לא פיזית לפחות, אני שמח שלואי הקשיב אז ללוטי והחליט להרחיב את המשפחה, הוא הרבה יותר שמח בזכות זה.
הוא מאושר, אני מרגיש את זה ואני רואה את זה ואין יותר מאושר ממני שהוא מייסון ובראנדון מאושרים.

שמתי לה שלואי בהה בבריכה מבלי לדאוג למי שבתוכה ״לואי, הילדים!״ קראתי ומבטו מיד התאפס ואז חיוך קטן עלה על פניו
אני עדיין לא מתרגל לזה שאתה פה
שמעתי את מחשבותיו אבל לא הגבתי כדי ששאר המלאכים והשטנים שנמצאים בסביבה לא ידעו.
סובבתי את מבטי לניק, זה שגרם ללואי לבהות בלי שום סיבה ואז החזרתי את מבטי ללואי, מתרכז בדבר החשוב באמת ושומר עליו.

מאוחר יותר באותו יום, כאילו... ממש מאוחר
בסביבות השעה שתיים עשרה בלילה החלטתי לדבר עם לואי. הרי אין סכנה כרגע, זה רק אני ניק ולואי בחדר השינה.
לואי בהה בתקרה ודיבר אליי במחשבותיו בלי סוף-

אתה פה נכון?
נו תענה לי
הארי?? אתה שומע אותי?
תתן לי סימן! גם יונה מתה יעבוד
הארי אני יודע שאתה פה
אני לא אידיוט שמדבר לאדם מת! אתה המלאך שלי! תרתי משמע
האזייייי אהובי
בעלי המושלם
אהבת חיי
נו תענה מציק אחד

״היי״ עניתי, מצחקק
ואני אשקר אם אגיד שלא התגעגעתי לזה

ידעתי שאתה פה!

״אני תמיד פה, רק כשאתה ישן יש לי זמן לנוח״

אני מצטער שאתה צריך להיות תלוי בשעות שינה הלא מאורגנות שלי..

״זה בסדר אהוב״ אמרתי וחיוך עלה על פניו

אמ..אני חשבתי על זה.. אתה אמרת שאתה עם אמא שלי ואחותי, אתה יכול לספר לי קצת יותר?

״ברור! הן אוהבות אותך כל-כך, סיפרתי להן על בראנדון ומייסון והן כל-כך מאושרות בשבילך. הן יודעות שהיה לך קשה בתקופות שאחרי מותן והן גאות בך שהצלחת להמשיך הלאה ורוצות שתמשיך כמו שאתה בשביל הילדים שלך והאחיות שלך״
אמרתי וראיתי אותו עם חיוך קטן על פניו אבל גם עצב נשקף מתוך עיניו, הוא הסתובב על צידו והתכונן לשינה

תודה שסיפרת לי הארי,
אמ... אתה תהיה פה גם מחר נכון?

״אני תמיד אהיה פה.
תזכור,
אתה לא יכול לראות אותי אבל אני פה.״