הארי מת בשנה שעברה, ישר לגן עדן.
אחרי שעבר שם את כל האימונים והוכשר להיות מלאך הוא מבקש בקשה אחת,
להיות המלאך של אהבת חייו, לואי טומלינסון
*אין סמאטים
*מוות
*לארי וגייז
*בכי
*גמור*
הסתכלתי על השטן שלו, למה הוא לא יכול לעזוב אותנו בשקט?! הוא היה חייב לגרום לו להשאיר את הגז פתוח, זה היה יכול להסתיים אחרת! ועם כמה שאני מתגעגע לבראנדון ולואי אני לא רוצה שהם יגיעו לפה כל-כך מהר.
כל-כך רציתי לחבק אותו, אני מרגיש את כל הרגשות שלו וזה כואב לי. הוא ובראנדון אוכלים עכשיו את ארוחת הבוקר, בראנדי כלכך גדל.. יש לו מלאכית מאוד אחראית, רוני, היא תמיד שמה לב להכל.
ניסיתי להראות ללואי שאני פה, והוא היה כל-כך קרוב אבל אז היה את העשן והכל התחרבש, לא נורא.. יש לנו את כל החיים עוד.
"בראנדי בוא תעלה לחדר" לואי אמר והרים את בראנדון בידיו, ריחפתי אחריהם עובר בין קירות הבית כאילו הם לא פה... רוח. "תשאיר אותו לבד" ניק אמר ולואי הלך עם בראנדון לחדר של בראנדון "בראנדי אני הולך לחדר, תזהר" אמר "זה חסר אחריות לואי! אל תשאיר ילד בן שלוש לבד!" צעקתי ולואי חזר על עקבותיו, זה מדהים איך הוא פשוט מקשיב לנו- הוא חושב שאלו המחשבות האישיות שלו אבל אנחנו מחדירים לו אותן למוח. "אני משאיר את הדלת שלי ושלך פתוחה ככה שאני אוכל להסתכל עליך, תבוא אליי אם תצטרך משהו" אמר לבראנדון והוא בתגובה הנהנן "טוב אבא" אמר, "זה יותר טוב" הגבתי.
לואי נשכב במיטתו והתכפר מתחת לפוך, הוא נראה שקוע במחשבות.. היום זה יום השנה למוות שלי, אני מקווה שבשאר הימים הוא יותר שמח. "תהיה אופטימי" אמרתי "החיים חרא, אפילו את אהבת חייך לקחו לך!" ניק הגיב ולואי נראה אובד עצות "למה אתה לא פה" לחש ודמעות התחילו לרדת מעיניו "אני פה.." אמרתי אבל ידעתי שהמחשבות שלו ידחו את זה "אתה השארת אותי לבד עם ילד, עם כל החשבונות שאני צריך לשלם כל חודש, הביטוח ו.. אתה כבר לא פה כדי לעזור לי. אתה השארת אותי לבד ופשוט מתת כמו חתיכת מזדיין" פלט בלחש והבכי שלו התגבר, לעזעזל זה כל-כך כאב לשמוע את זה ולדעת שהוא צודק. "אנחנו היינו אמורים לחיות ביחד לנצח, אתה לא זוכר את כל מה שתיכננו? שלושה ילדים וכלב" פלט בגיחוך והבכי שלו התגבר, כל-כך רציתי לחבק אותו כרגע.. "אתה תעבור את זה, הכל יהיה בסדר" אמרתי "אין לך בשביל מה להמשיך לחיות, אין לך כלום אם אין לך אהבה" ניק הגיב "זה לא נכון, יש לך ילד שאוהב אותך ולא יכול בלעדיך.." אמרתי "בבקשה תחזור.." לואי ביקש וראיתי את הניצנוץ מעליו, המשאלה הועברה למלאכי האפדימיה. ידעתי שזה בלתי אפשרי שאני אחזור אליו והלוואי שיכולתי, אבל השער מהעולם הבא לעולם הרגיל נעול, אין דרך חזור, אפשר להיכנס אבל אי אפשר לצאת. אז אני תקוע כאן בלעדיו עד שהוא יצטרף אליי, ולמרות שניק מנסה שזה יקרה כמה שיותר מהר, אני לא אתן לו, בראנדון צריך את לואי איתו.
בסוף היום, כשלואי נרדם, חזרתי לחלקה שלי אחרי היום הראשון במלאכה. זה היה יום קשה, לואי כל-כך קרוב לליפול לדיכאון ואני טיפה בשוק שהוא לא היה בדיכאון עד עכשיו, כנראה המלאכית הקודמת שלו עשתה עבודה טובה...
אני מוכן ליממה הבאה, אני מוכן לכל החיים שלו עד שאנחנו ניפגש שוב.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
