המלחמה הגדולה: הקוסמים, החצויים והאלפים- נטוש

#25

נ.מ. אנבת'
המוני מפלצות זרמו אל החדר. שלפתי את החרב של דמסן ותקפתי בזעם. אחרי 15 דקות בערך של לחימה, כשהקוסמים והאלפים (חוץ מהמשלחת של הברבור השחור, כמובן, שניסו לעזור לנו להלחם) מביטים מעלינו, פרסי הרג אראי והתמוטט. "פרסי!!" צעקתי ורצתי אליו, משפסת כל מפלצת שעמדה בדרכי. הוא לפתע קם, נחוש מתמיד, כשהדיו מהקעקוע של הרומאים כאילו נוזלת בתוך העור שלו ויוצרת על הכתף שלו קילשון, ושיסף מפלצת. הוא העיף בי מבט מודאג והתקדם אל תוך גוש המפלצות, מניס אותן בהנפות של אנקלמוס שהפכה לקשת של חורבן טהור. בצער, הבנתי מה קרה.
הקוסמים נגעו באלפים והתעתקו לאנשהו. "ריינה, תתקשרי למחנות ותגידי להם לסגור את המצור סביב הוגוורטס!" אמר פרסי לריינה בקול מעל שאון הקרב ותקף במהירות, נכנס אל תוך גוש מפלצות והותיר אחריו ערמות אבק.
פרנק הביט בו, המום, עד שגרובר אמר לו משהו שלא שמעתי. הם חזרו להלחם, פרנק עדיין מעיף מבטים מוטרדים אל כיוונו של פרסי שלא נפגע מאף נשק שנשלח לעברו.
אחרי כמה דקות מטושטשות של לחימה לצידו של פרסי, כמו פעם- זה הרגיש כל כך נכון, לא נשארו עוד מפלצות. "גברת אולירי תבוא בעוד רגע לקחת אותנו. הם התחילו לשם את המצור, אבל ג'ייסון ראה את דמבלדור, סופי, הארי, 15 אלפים לא מוכרים לו, מישהו בלי אף וקוסם נכנסים פנימה בדיוק כשהגיעו, לפני שהיה להם סיכוי לעצור אותם." עדכנה ריינה, ונרתעה כשמהצל הקרוב יצאה גברת אולירי. "שלום, פיצית." אמר פרסי בחיוך וטפח על אפה. "איך נגיע כולנו להוגוורטס? היא לא תוכל לקחת יותר מ5 וגם זה בקושי." הוא אמר. אוהרלי חייכה "יש גביש זינוק אל הוגסמיד, ו'שכחתי' להחזיר אותו למועצה." היא אמרה.
נ.מ. פרסי
"אז האלפים יבואו איתך. עדיין יש 3 יותר מדי, שגברת אולירי לא תוכל לקחת." אמרתי. "אני יכול להפוך לדרקון, ופרסי, אנבת' וגרובר יכולים להיות עלי." הציע פרנק. תאליה, קלאריס, ריינה והיילה עלו על גברת אולירי והיא נבלעה בצל הקרוב. עלינו על פרנק שהפך לדרקון.
---
ירדנו מפרנק באמצע מחנה השדה המרכזי שהוקם כחלק משרשרת של מחנות שדה רומיים סביב הוגוורטס. רומים חמושים כבר איישו את העמדות, בזמן השאר היו עסוקים בכל המשימות האחרות- הציידות והאמזונות פרקו ציוד ושמו אותו במקום, הפאונים (שהסאטירים גררו לכאן) והסאטירים סידרו את המרפאה, המגורים ומאגרי המזון. כירון סידר את הקנטאורים שבדיוק הגיעו, בני הפייסטוס תיקנו נשקים ובנו עוד חדשים ושאר היוונים פירטלו, דרוכים. גרניט לקח פיקוד על הברבור השחור ובעלי בריתם שהגיעו. קלאריס לקחה על עצמה את הפיקוד על חלק מהיוונים כצעקה על בני הרמס, חלק מהפייסטוס, ארס וכמה מאתנה לעזור לה לטמון מלכודות. ואז תאליה, בחיוך מרושע, הציעה לנדב כמה מהציידות לעזור להם. בגיחוך, קלאריס הנהנה. "אני עוד ארחם על הקוסמים והאלפים," מלמלתי לאנבת'. היא צחקה בשקט, ואז הרצנתי "בואי נלך לבקר את פיץ, טאם וקיף." אמרתי, " כירון ביקש שנדבר איתו, אז אחר כך נלך אליו." אמרה אנבת'.
הלכנו אל המרפאה. פיץ, טאם וקיף ישבו כל אחד על מיטה, חסרי הכרה. המיטות הופרדו אחת מהשנייה בעזרת וילונים, ואי היה אפשר לראות דרכם שיש מישהו מהעבר השני.ביאנה ולין ישבו ליד האחים שלהם, חיוורות. 'אנחנו צריכים לגלות מה קרה להם' אמר מבטה של אנבת'. הנהנתי ופנינו אל ה'חדר' השלישי, שבו שכב קיף על מיטה לבנה. היו עליו מספיק תחבושות בשביל לבייש מומיה. "אל תעירו אותו, הוא צריך לישון ולהחלים. אם הוא יתעורר אני אשלח מישהו לקרוא לכם." קילה נכנסה עם עגלה רפואית. "תעדכני אותנו אם יש שינוי במצב של אחד מהם. לטוב ולרע." ביקשתי. היא הנהנה. כשיצאנו שמענו את תאליה מנסה, לא בהצלחה מרובה, לשכנע את לין וביאנה לאכול משהו.
"טוב, אז נלך לכירון אני מניח." אמרתי ומשכתי בכתפיים, מנסה להעמיד פנים שהמראה הזה לא פגע בי.
"למה קראתי לנו, כירון?" שאלה אנבת'.  "אני צריך להודיע לכם כמה דברים, ואני אשמח אם תעדכנו אותי מה הלך בפסגת שלום, שכמו שאפשר לנחש לא הלכה משהו. אז, דבר ראשון, נערכה הצבעה, והוחלט שאתם תנהיגו אותנו." אמר כירון. "למה הכוונה?" שאלה אנבת' במצח מקומט. "בגלל שהמצב עדין, אנחנו צריכים להציג חזית מאוחדת מאחורי מנהיגים של כולם, ולא בתור פלגים שכולם קשורים לחצויים, אז אנחנו לא יכולים שמי שיחליט יהיו הפריאטורים שמסתמכים על הקנטריונים, מדריכי הביתנים, מועצת הפרסות וכו', אז כולם בחרו את מי שינהיג בפועל- אתם, ומועצה שתהיה אתכם. דבר שני, זה בקשר לנשקים. הם לא מתעלמים מהאלפים והקוסמים, כי הם לא בני תמותה, והם לא פועלים עליהם לחלוטין, כי הם לא מהמיתולוגיות. הם מחזיקים אותם במצב קטטוני במשך שנה ואז הם מתעוררים באותו מצב שהיו לפני שהורדמו. תגידו את זה לחניכים, כי חלקם לא רוצים להגיע למלחמה עם כלי נשק שלא יעזרו להם/להפוך לרוצחים." אמר כירון, ולפני שהיה לנו זמן לעכל את כל המידע, פקד עלינו לספר לו מה קרה בפסגת שלום. אחרי שאנבת' בהסבירה לו, הוא הנהן.
ואז דהר משם כשצעקות של "איפה הבירה?!" שצעקו כמה קנטאורים הדהדו במחנה.
"עכשיו, אני חושב שאני ארדף עד שאני אספר להם על מה שקורה." גיחכתי. "פרנק, ריינה והיילה לא יעשו לנו את זה. הם יכבדו את הפרטיות שלנו." אמרה אנבת'. "ג'ייסון ופייפר לא בטוח יעשו את זה, והם יגלו על זה באיזשהו שלב, אז מוטב מוקדם מאשר מאוחר, לא?" שאלתי. "יכול להיות שהם יבינו את זה שאנחנו לא רוצים לספר להם מעבר ל'במשך 4 שנים נלחמנו בקרונוס, בדרך חברים שלנו מתו או בגדו בנו, בסוף אחד מאלה שבגדו הרג את קרונוס בעזרתנו' שאמרנו להם." אמרה אנבת'. "ויכול להיות שלא" עניתי. אנבת' נאנחה "א-" היא נקטעה ברעש קרני מלחמה. "כירון, הקנטאורים והסאטירים שיישארו כאן ויישמרו, הקוסמים והאלפים עדיין לא יודעים שאתם כאן. תאיישו עמדות, תפרטלו ותעזרו לבני אפולו שישארו כאן ולפיזיק במרפאה." אמרה אנבת' לכירון והשיגה אותי. אני בינתיים התקדמתי לכיוון היציאה ממחנה השדה וצעקתי "רומאים, תתקפו לפי הפקודות של הפריאטורים! יוונים, תתקפו!"
מהר מאוד, אולי מדי, עמדנו מול דלתות הטירה, מגובים ברומאים שהצליחו להסתדר בשורות סדורות ובאמזונות ובציידות שהגיעו בחבורה נחושה.
"המתכות מהמיתולוגיות מכניסות את הקוסמים והאלפים לתרדמת של שנה, אז אל תדאגו. ביתן נמסיס, הקטה וארס- אתם תוקפים במרתפים. אתנה, הרמס, אפולו שכאן ואלפים- מגורי מורים, מגורי תלמידים ומרפאה. ציידות, קומה שנייה. רומאים, קומה שלישית- רביעית. אמזונות- קומה חמישית. השאר- הקומה הזאת. בהצלחה!" צעקה אנבת', והנהנה אל ליאו. הוא הבעיר את דלת הטירה. עברנו מעל החורבות המעשנות (שהיו פעם דלתות). זימנתי גל עצום מהאגם ותקפתי בעוד לחשים מחליקים ממני. הבחנתי בצער איך נערים שלמדתי לצידם, שדיברתי איתם בחיוך, תוקפים אותנו, בטוחים שאנחנו מפלצות. תקפתי והכנסתי 3 תלמידים לתרדמת בהנפה של החרב. "אפקרלימוס!" צעק קול מאחורי. הסתובבתי וראיתי את הארי מכוון אלי שרביט. " אני לא מאמין פרסי" הוא לחש בזמן שרצתי לעברו, החרב שלי נזרקה לאנשהו. "גם אם חשדתי בך, הייתי קרוב להאמין שאתה טוב. להסתדר אתך." הוא בלע את רוקו.  "ואז בגדת. כל הזמן הזה הסתרת שאתה חצוי, שאתה מפלצת!" הוא צעק "זה מגיע לך!" ואז הוא כיוון את השרביט "אבדה קדברה!" הוא צרח. תפסתי את הקללה הירוקה בידיי, הוא הביט בי בפחד ובשנאה, כאילו איששתי את חשדותיו. הקללה הירוקה הייתה חמה מדיי, אז זרקתי אותה למעלה. התקרה התחילה להתמוטט, ממטירה אבנים על כולם. מקנוגל כיוונה את השרביט שלה ומלמלה משהו שנבלע ברעש של קריסת התקרה. התקרה תקנה את עצמה במהירות, ואני זינקתי והפלתי את הארי לרצפה. החרב חזרה אליי באותו הרגע. פתחתי את הפקק והנפתי את החרב לכיוונו. הוא התפתל, אבל לא היה לא סיכוי. רגע לפני שהחרב פגעה מישהו זינק על הגב שלי וגילגל אותי מהארי. בעזרת ההפתעה הוא הצליח לדחוף אותי אל הקיר. כמה קוסמים נוספים עזרו לו לרתק אותי לקיר, ורון דחף את השרביט שלו את גבי התחתון- אל הנקודה הספציפית שבא יכולתי להיפגע. ניסיתי להחלץ מהאחיזה שלהם אבל הם החזיקו אותי חזק ולקחו לי את החרב. "אב-" רון התחיל את הלחש, ונשארה רק דרך אחת "-דה ק-" אני או הוא. בחרתי בי. הרגשתי את המשיכה המוכרת בבטן וקראתי למים לקחת אותו. "-דב-" הוא נקטע בגלל גל מים שסחף אותו מחוץ להוגוורטס, אל האגם. הקוסמים האחרים שהחזיקו בו הוטחו בקירות שבצד השני של האולם.
פתחתי את הפקק של החרב שבדיוק חזרה אליי והנפתי אותה. הוריקן התגבש סביבי ותקפתי.
נ.מ. שיימוס
ישבנו מתוחים בחדר המועדון של גריפינדור, מתאמנים על לחשים ומחכים שיקראו לנו להלחם כשהדיוקן של האשה השמנה נחתך במלבן גדול. מישהו בעט בדיוקן והוא נפל. כל מי שהשרביט שלו עוד לא היה שלוף שלף אותו באותו הרגע, עדיין באותה דממה מתוחה ומשונה. כשנערים חמושים בחרבות, קשתות, סכינים, פיגיונות וכל כלי נשק אחר שאפשר להעלות על הדעת, רובם מצוידים בשריונות ובמגינים, נכנסו ותקפו. הדממה נעלמה, וצעקות של לחשים, בהלה, כעס, פחד ושנאה מלאו את האויר כשהם התקדמו במהירות, קשרו או הרדימו (אני לא יודע איך) את כל התלמידים. התקדמתי לעבר החור שהיה פעם הדיוקן של האישה השמנה במטרה להזעיק עזרה כשחצוי תפס אותי, קשר אותי ושבר את השרביט שלי.
תוך דקות מעטות מגדל גריפינדור היה בידיהם.
~~~~~~~~~

סליחה על האיחור 🙃
לקח לנו הרבה זמן לכתוב את הפרק..
לקראת החופש אנחנו נעלה פחות, כי לר יהיו לנו הרבה הזדמנויות להפגש ואין לנו פרקים מוכנים...
תהנו 😘