המלחמה הגדולה: הקוסמים, החצויים והאלפים- נטוש

#22

נ.מ. ג'ייסון
עכשיו. עכשיו אנחנו מצילים אותם, אחרי שהפקרנו אותם (בעיקר באשמתי) לחסדי חבורת פסיכופתים בשם 'הניסתרים'. נכנסנו למערה והשארנו את עירפול ורפאים בחוץ, לשמור.
"מישהו זוכר את המסלול של קיף?" שאלה ביאנה "כן" ענה פרסי "בואו". הלכנו אחריו והגענו למבוי סתום. "בטוח יש כאן משהו" מלמלתי וסקרתי את הקירות. "מצאתי" קראה לין ופתחה ברצפה דלת מרובעת. "תהיו בשקט" מלמלתי. פרסי נכנס ראשון. "שטח נקי." הוא לחש מלמטה אחרי כמה שניות. ג'ולין וגרניט נשארו לשמור למטה, ואנחנו ירדנו.
ואז שמענו צרחה. היא הגיעה מאיפשהו מקדימה. "אני אלך לכיוון הצרחה, אבדוק איפה פיץ,  טאם וקיף ואחזור." ביאנה לחשה. "רק אם תמצאי אותם ותחזרי מיד, בלי להתעכב, לא משנה באיזה מצב גרוע את מוצאת אותם." ענתה לין. "בסדר" ביאנה נאנחה והתפוגגה. חיכינו כמה דקות, ואז היא הפכה לנראית שוב. היא הייתה חיוורת ומבוהלת. "מה קרה?" שאלה אנבת' " הם יודעים שאנחנו כאן, הם התכוננו, את הדרך לאחד משני החדרים שבהם פיץ, טאם וקיף ממלאים המוני נסתרים" היא לחשה בבהלה. "תסבירי ברוגע." אמר פרסי בקול רגוע. "אם יוצאים ועוברים את המעבר הזה מגיעים לסוג של מערה שיש באמצע שלה 2 סלעים עצומים שמגיעים לתקרה שיוצרים בעצם 3 דרכים למול 2 דלתות שבאחת מהם פיץ, טאם וקיף." היא סכמה בשקט. "אז נלחם עד שנגיע אליהם." אמרתי בביטחון. "אבל אבד לנו אלמנט ההפתעה" טענה אנבת'. "יש לך רעיון טוב יותר?" שאלה לין, עצבנית מכך שהיא קרובה לאח שלה ורחוקה ממנו בו זמנית. "ככה חשבתי." היא אמרה כשאף אחד לא ענה לה.
"אז זו התוכנית הפשוטה"
נ.מ. אוהרלי
דמבלדור, שתמיד היה מנהיג הקוסמים יותר משר הקוסמים, הודיע לנו על החצויים עם קצת עצבנות על ששתלנו לו בבית הספר מרגלים.
"תתעתק לכאן ותביא איתך את שר הקסמים, שנוכל לדון בהשלכות פנים מול פנים." אמר אמארי. "אני אביא גם את וולדמורט" הוא אמר, וכשראה את ההבעות המופתעות שלנו הוא הוסיף "אנחנו בברית זמנית, עד שנשמיד את החצויים." את המילה האחרונה הוא ירק בבוז, ואז סגר את הקשר שהתנהל דרך אמצעי קסום אל מקשר מוגדל.
"חצויים? בטח שמעתי לא נכון." פיניטאן עמד בכניסה, הלהבה שזימן מתפוגגת והחיוך נמחק מפרצופו. הכעס גאה בי. הרוצח של קנריק. "אל תתקפו. אולי יש לנו מה להרוויח." אלינה הרימה את ידה. פיניטאן השתלט על עצמו. "כמובן שיש לכם מה להרוויח. נעשה ברית זמנית נגד החצויים, ובתמורה פיץ וואקר, טאם סונג וקיף סנסן יחשבו רכוש של הנסתרים ואתם תעזרו לנו לתפוס אותם." אמר פיניטאן.
באותו רגע הופיעו וולדמורט, דמבלדור ופאדג' בקול נפץ עז. הם התיישבו בכיסאות, פאדג' כמה שיותר רחוק מוולדמורט. דמבלדור חייך חיוך זחוח משונה. "אמרתי לך שהוא חזר."  הוא אמר לפאדג'. פאדג' מלמל ורטן משהו, אבל מבט מוולדמורט השתיק אותו.
"נתחיל?" שאל אמארי. "אוכלי המוות שלי יגיעו מחרותיים בלילה להוגוורטס." אמר וולדמורט. "אני אורה להילאים שלי לבוא להוגוורטס שבוע הבא." אמר פאדג'. "אני אפנה את כל התלמידים מהשנה הרביעית ומטה. החמישית ומעלה ילחמו." הוסיף דמבלדור. "אני אביא את הנסתרים להוגוורטס אם תסכימו לתנאים שלי." אמר פיניטאן. אמארי פתח דיון טלפתי.
כל מי שמוכן להקריב 3 נערים תמורת השמדה של כל החצויים שיצביע בעד. זה מזעזע, חשבתי. נגד!! עניתי לאמארי. 9 בעד 3 נגד, ההצעה התקבלה. "אנחנו מקבלים את התנאים שלך." ענה אמארי לפיניטאן שחייך חיוך מרוצה.
חזרנו לדיון הטלפתי. אנחנו לא יכולים לבקש משאר הזנים התבונתיים לעזור לנו, כי כי הם אמרו לנו במלחמה הקודמת נגד החצויים שהם לא יילחמו. אי אפשר להקים צבא אלפים, כי אנחנו רגישים מדי. נשארנו רק המועצה שיכולה להילחם. אמר אמארי
אולי ננסה פסגת שלום עם הקוסמים והחצויים. הצעתי. אלינה עשתה לי פרצוץ רצחני.
התגובה של אלינה היא 'לא, הם פשוט יהרגו אותנו. אמר אמארי, ובקולו המנטלי יש יותר מדי תמיכה בדבריה.
התגובה של ברונטה היא 'לחצויים יש מקסימום 10 מנהיגים, אנחנו נגבור עליהם.' כל מי שרוצה פסגת שלום שיצביע בעד. אמר אמארי. בעד. עניתי. אמארי נאנח אנחה מנטלית.  5-7.  יש פסגת שלום.
"אנחנו נפתח פסגת שלום עם החצויים- שיביאו את המנהיגים שלהם, איתנו, המועצה, עם הנסתרים שיביאו את המנהיגים שלהם, עם הברבור השחור שיביאו את המנהיגים שלהם, עם וולדמורט, ועם המנהיגים שיביאו
דמבלדור ופאדג'. מי יגיע?" שאל אמארי. "אני, הארי ופאדג' נגיע." הכריז דמבלדור. "אני ואלוואר נגיע." הוסיף פיניטאן. "מי מהברבור השחור יגיע?" הוספתי, כשנראה שאמארי הולך לדלג על זה. "אני וסופי." גרניט נכנס בנינוחות והתיישב. "ומי מהחצויים?" הוסיף ברונטה. "אני אדאג לזה." אמר גרניט. "זה לא מוצא חן בעיני." אמר פיניטאן בחומרה. "זו בעיה שלך, שזה לא מוצא חן בעיניך." ענה לו גרניט. דמבלדור הבליע חיוך.
"ובכן, אנחנו האלפים נדאג לבנות מקום קרוב להוגוורטס בשביל פסגת השלום. אתם תשיגו את ההוכחות שהם חצויים." אמר אמארי, מנסה להחזיר את השליטה אליו. "ואיזה כוחות לחימה אתם תביאו? פיניטאן מביא את הנסתרים, אני מביא אוכלי מוות, פאדג' מביא הילאים ודמבלדור מביא את מסדר עוף החול ותלמידים בוגרים. איזה כוח לחימה המועצה תביא, ואיזה הברבור השחור?" שאל וולדמורט. "אנחנו נביא את עצמנו." אמר בנוקשות אמארי. "זהו?" שאל בבוז פיניטאן. "כן. זהו."
"לפחות הם מביאים משהו. מה הברבור השחור יביא?" לחשש וולדמורט. "אנחנו נביא את הברבור השחור. אבל אנחנו לא נילחם בחצויים" ענה גרניט. "ולמה לא?" שאל דמבלדור.
"כי יש לנו הסכם שלום איתם." ענה גרניט בפשטות. כולם הביטו בו בכעס ובתדהמה, חוץ ממני, מטריק ומברונטה- אנחנו הבטנו בו סתם בתדהמה. "בוגד!" צרחה אלינה בתיעוב. "אתה גרוע בדיוק כמוהם!" צעקו וולדמורט ופיניטאן. "אתה מתנהג כמו- כמו- חצוי!" צעק פאדג', בפנים סמוקות מכעס. "אנחנו ננדה אותך! אתה לא תחשב עוד אלף!" צעק אמארי. "לא." אמרתי לאמארי. ברוגע ושלווה מפתיעים. "מה זאת אומרת, לא?" הוא שאל. "זה אומר, תפגוש אותי מחר, גרניט. אני מצטרפת לברבור השחור." "גם אני." הצטרף אלי ברונטה בפעולה פזיזה. "ואני." הוסיף טריק. "אם תצטרפו לברבור השחור, אתם תצאו מהמועצה!" צווחה אלינה. "שנצא." אמר לה טריק. "שלא תעזו!" איים אמארי. "הו, אנחנו כן. אנחנו ועוד איך כן." אמר ברונטה, קולו שקט וקטלני.
"ובכן, המשלחת מהברבור השחור התרחבה. עכשיו היא כוללת את סופי, אותי, את ברונטה, את טריק ואת אוהרלי." אמר גרניט.
העיניים של הקוסמים, שנעו ביני לבין אמארי, אלינה, ברונטה וטריק ננעצו בו. "אולי נסיים את הישיבה?" שאל טריק בחיוך מאולץ אחרי כמה דקות של שתיקה טעונה. אמארי השתלט על עצמו. "הפגישה הסתיימה. ליידי אלינה, אם תואילי, לכי עם פיניטאן ותודיעי למר סנסן, למר וואקר ולמר סונג שהם באופן רשמי רכוש של הנסתרים."

~~~~