המלחמה הגדולה: הקוסמים, החצויים והאלפים- נטוש

#5

נ.מ. סופי

הגענו לרחוב שדילגו בו משום מה על בית מס' 12. דמבלדור הוציא לנו פתקים (?) וחילק אחד לכל אחד. הוא אמר "תקראו את מה שכתוב שם ותחשבו על זה" היה ברור שהשתים עשרה (הם יותר מדי אני לא זוכרת את השמות של כולם) מתקשה בקריאה. זה דבר פשוט, הם יותר גדולים ממני ולא מצליחים לקרוא. 'כיכר גרמולד מספר 12'?
באיזה שהוא שלב פרנק לחש להם" כתוב שם כיכר גרימולד מספר 12" אנבת' השתנקה בזעזוע כשהביניין הופיע למולנו "איך המקום הזה עומד?! תראו את היסודות והקורות הכל מתפורר!" היא אמרה בזעזוע פרסי גילגל עיניים אל ג'ייסון שהחזיר לו מבט מיואש. בזמן שאנבת' המשיכה לזעום על איך שהבית בנוי, נכנסנו וסיריוס השתיק אותה "שלא תעירי את הדיוקנות".
פיץ וטאם נראים לי חשודים, הם מסתירים משהו, אני בטוחה בזה. מאז השיחה שלהם עם אמארי הם נעשו חשאים. הם אמרו לנו רק שיש קוסמים ושאנחנו הולכים לבית ספר שלהם. האישה השמנמנה (ה.כ. לא יפה סופי אז מה אם כל האלפים רזים) והנערה (שנראתה בערך בגילי) שעמדה לידה הציגו את עצמן "אני מולי ויזל וזאת ג'יני" "אנחנו ניתן שני חדרים לכל קבוצה,חדר בנים וחדר בנות." מיד נשמעו קולות מחאה מהשתים עשרה,"אין מצב" אמר פרסי "את. חיה. בסרט!" זעקה אנבת' ומיד התפתח ריב בין פרסי ואהבת' לבין גברת ויזלי באיזשהו שלב פרסי ואנבת' זיגזגו בין שתי שפות משונות נורא לבין אנגלית (הייתי מזועזעת ממה שהם אמרו). בסוף פייפר הלכה אליהם ואמרה  "עיזבו את זה. אתם גם ככה תישנו ביחד" והרגשתי רצון עז לעזוב את זה. (היא בטח מסמר) "טוב, אם כך אני מניחה שאין לי ברירה" גברת ויזלי הייתה לא מרוצה בעליל "שימו את התיקים שלכם למעלה". עלינו למעלה והתארגנו. פתאום שמענו צעקה מלמטה "כולם כולל כולם לבוא לארוחת ערב"
עשינו ארוחה מהירה (ה.כ. כי אין לנו כוח לפרט) כי כולם היו עייפים מהיום הזה חוץ מה-12 שאיך שהוא נשארו ערניים לגמרי. בסוף הארוחה עליתי לחדר הבנות של האלפים התמוטטתי על המיטה תוך שתי דקות כבר נרדמתי.