בפעם הראשונה נכנסו הביתה עם התינוק, הוא היה בזרועותיי והרגשתי שאני מפחד בלהרים תינוק כלכך קטן ועדין. אבל הוא היה שקט ורגוע, ישן ולא בכה. ״יש לול בחדר שלי, תשים אותו לישון שם״ ליה לחשה. הלכתי להניח אותו בלול והתבוננתי בו, הלב שלי התרחב רק מלראות אותו. ״אלוהים, אתה הדבר הכי קטן ומתוק בעולם...״ לחשתי, מושיט את ידי לסדר את הכובע הלבן שהיה על ראשו הקטן, הבן שלי. חייכתי והרגשתי דמעות עומדות בעיניי, אלוהים. אני אבא. ״לילה טוב.״ יצאתי מהחדר אל ליה, היא נראית מותשת, ״איך את מרגישה ?״ ״אני לא מאמינה שיש לי בן״ צחקה והסתכלה עליי, ״שיש לנו בן״ ״הוא יפה בדיוק כמו אמא שלו״ אמרתי בחיוך והיא צחקה, ״חנפן״ התלוצצה, ״לורן אמורה להגיע בקרוב, כך שאתה לא חייב להישאר פה.״ ״הו...״ פלטתי, מגרד בעורפי, ״אתה בטח עייף״ גיחכה, היה שתיים בלילה עכשיו. היא השתחררה די מוקדם מבית החולים, היא התעקשה להגיע הביתה אחרי הבדיקות שהראו שהכל תקין. ״תגיע מחר ?״ ״כן״ התקרבתי אליה ונישקתי לראשה, מושך אותה לחיבוק, ״כל דבר שתצטרכי, תתקשרי אליי״ ״ברור״ חייכה והנהנה בראשה. הסתובבתי לדלת ופתחתי אותה כדי לצאת, מסובב אליה את מבטי ומחייך חיוך רחב שלא הסתיר כמה אני שמח. יצאתי והלכתי לכיוון המכונית שלי, חשיכת הלילה תמיד הרתיעה אותי בעיר הזאת, תמיד השקט נראה מחשיד מדי, ההרגשה הזאת שיש מישהו בעקבותיי. הלחץ, המתח בכל צעד אל עבר המכונית. החרדות שלא מרפות. נכנסתי למכונית ובאינסטינקט נעלתי את כל הדלתות ברגע, נושם לרווחה ומניע את הרכב. הדלקתי פנסים, קופץ מבהלה כשאני רואה דמות נשית צועדת לכיוון המכונית שלי... אלכסה ? צמצמתי את עיניי בבלבול ופתחתי את החלון, ״מה את עושה פה ?״ שאלתי, היא פה בשבילי. נשמע שחלקם מתעקשים לא להשתמש במכשירי הטלפון ונהנים להבהיל אותי בזמנם הפנוי. ״אתה מתכוון לעזוב את התינוק ?״ שאלה, נראית שיפוטית. גיחכתי, לא מזהה עליה אם היא רצינית, ״הוא עם ליה״ אמרתי בפשטות, בולע רוק. היא נשמה עמוק וגלגלה את עיניה, התכופפה לחלון, ״אסור שהמכשפים ידעו עליו לואי״ אמרה, ברגע הכי לא צפוי. אחרי הלידה. לא משהו שאמרו לי לפני, רק אמרו לי להסתיר את זה מכריסטיאן שלא מודע לדבר. ״למה ? מה הם יעשו ?״ שאלתי, קופץ מבהלה כשהיא ניסתה לפתוח את הדלת והסתכלה לעיניי כשהבינה שהדלת נעולה. ״אפשר ?״ שאלה, הסתכלתי סביב בחשש ולבסוף פתחתי לה את הדלת. היא נכנסה פנימה וטרקה אחריה את הדלת, נסעתי מפה לשקט הנפשי שלי. ״יכולת פשוט לבקש טרמפ...״ מלמלתי, ״ושאוותר על המיסתורין ?״ התבדחה והביטה בי בחיוך. ״איך קראתם לו ?״ ״עדיין לא נתנו לו שם״ סיפרתי, מביט בה מבט קצר לפני שהחזרתי אותו לכביש. ״ליה רוצה לבחור לו, אין לי בעיה עם זה״ ״מזל טוב.״ אמרה, גורמת לי לחייך. זה נחמד מצידה, ״תודה״ השבתי. חושש בכל רגע שעובר לגבי מה שהיא אמרה קודם, ״מה המכשפים ירצו ממנו ?״ ״שהוא לא יהיה כמוך״ אמרה בפשטות, ״מכשף שגדל בלי לדעת מהו, זה הופך אותו לחלש.״ ״אני חלש ?״ שאלתי בהיסוס, ״סביר להניח שאם לא היית אוהב ללמוד כלכך כנראה לא היית משקיע בללמוד כשפים כלכך מהר והיית נשאר חלש.״ אמרה, נשמה עמוק. ״אין להם יחסי אנוש, אל תסמוך עליהם״ גם לערפדים אין יחסי אנוש כלכך, אך לא הוספתי דבר ושתקתי. אני מתאמן עם ג׳קסון על הכוחות שלי, זה עזר לי מאוד בפעם האחרונה. מעבר לזה אני לא חלק מהם, לא מתכוון להצטרף אליהם ונראה שהם בעצמם לא סומכים עליי כלכך משום שאני קרוב לערפדים. ולמרות שראו את זה באופן לא טוב, הם לא עשו דבר. הם לא אמרו דבר. ״אמא שלך דואגת לך, לא קפצת לבקר אותם שבוע״ אמרה, מפתיעה אותי מהדאגה שלה למישהו אחר, בלי קשר לאהבה רומנטית, היא הרגישה כמו בן אדם. הארי אמר שזה נעלם ברגע שמשתנים, עד כמה היא נלחמת במה שהיא ? ״שלחתי לה הודעה על הלידה, לא רציתי להפריע לה בשעה מאוחרת כלכך... אבל תודה שאמרת לי, הזמנתי אותה לראות את התינוק מחר.״ אמרתי בחיוך קל, היא הנהנה בראשה, ״גם את מוזמנת״ הסתכלה עליי מופתעת, מהססת בדבריה, ״א-אני לא אוהבת תינוקות״ אמרה, גורמת לזה להישמע מוזר אך לא שאלתי שאלות מיותרות. עצרתי מחוץ ביתה. מביט בה בחיוך קל על שפתיי, ״גרייס עדיין גרה איתך ?״ שאלתי בסקרנות, ״כן, זה די נחמד.״ חייכה, ״היא מחליפה את מקומה של קים, אז-״ ״קים ?״ נכנסתי לדבריה, אני חושב ששמעתי את השם הזה בעבר. ״מי היא הייתה ?״ ״ברור שהוא לא סיפר עליה...״ פלטה בשקט והנידה בראשה, ״היא עזרה לי כשאדוארדו ובראנדון שינו אותי, אפשר לומר שחלקנו יחד את השנאה אליהם״ ״איפה היא ?״ שאלתי, מביט בעיניה וחושב שאני יודע את התשובה. ״היא מתה״ קולה שקט. ״היא לא דפקה חשבון לאף אחד, ובוא נאמר שזה לא מצא חן בעיני המכשפים...״ ״המכשפים מתו במלחמה-״ ״לפני המלחמה לואי״ קטעה אותי, מחייכת. זה בטח קשה לאבד כלכך הרבה. ״הם נכחו יותר מדי, הסתכלו על כל צעד שאנחנו עושים״ ״בצדק, אחרי כל הקורבנות שהחדשות מדווחת שהותקפו על ידי חיה״ גלגלתי את עיניי, היה שקט שגרם לי להסתכל עליה. ״מה ?״ ״בצד של מי אתה ?״ שאלה, גורמת לי לגלגל את עיניי. ״אני לא צודק ?״ שאלתי, זוקף את גבותיי, ״בטח שלא תסכימי איתי, כי את אחת מהם״ ״מהם ?״ גיחכה, ״יש לך בעיות, יפיוף ?״ ״לא, אלכסה״ נשמתי, ״אני פשוט חושב שלפעמים מוטב שתהיה על חלק מהערפדים השגחה, בסדר ? אולי לא עלייך באופן אישי, אבל על אחרים.״ ״כמו...״ היא ניסתה לשמוע את השם הזה, ״בראנדון,״ השבתי, ״המאהב המסתורי שלך.״ אני לוחש והיא מגחכת כאילו סיפרתי בדיחה. ״בראנדון לא היה דבר מלבד תעמולה עבורי״ אמרה, ״כן הוא די לוהט, והסקס איתו ? אני לא אתחיל אפילו״ חייכה, ״אבל אהבה לא הייתה קיימת שם. הוא רצה ממני משהו ואני רציתי ממנו. אינטרסים, לואי.״ ״מה בראנדון יכל לרצות ממך ?״ שאלתי, ״הצלה, הארי התכוון להסגיר אותו למכשפים, פתאום הוא החליט להיות מוסרי...״ גלגלה את עיניה, היא קראה בשמו הארי ולא אדוארדו בפעם הראשונה. תמיד תהיתי לעצמי למה היא ממשיכה לקרוא לו אדוארדו כשידעה ששמו האמיתי הוא הארי. היא חלקה על התנהגותו ההולמת של הארי. ״את קשה כלפיו, הארי השתנה״ אמרתי, והמבט שלה גרם לי להרגיש כלכך תמים. ״ברצינות...״ ״מה דעתך על בראנדון ?״ לפתע שאלה, מתיישרת מולי ובוחנת אותי כאילו זו שאלת מיליון הדולר. ״הוא סוציופת, הוא לא רואה אף אחד כשרוצה להשיג משהו, חולני, רע מעמקי נשמתו לפעמים...״ חשבתי עליו דברים רעים למדי, הוא היה חסר רחמים, לא אכפת לו מוסר, ולפעמים שנאתי אותו על זה. ״היה לו מודל לחיקוי במשך השנים״ הסתכלה לעיניי וגרמה ללבי להחסיר פעימה, היא מדברת על הארי ? חייכתי והנדתי בראשי, השנאה החבויה שלה כלפיו מעוורת אותה. נראה שהיא לא מוחלת לו על מעשי העבר. ״ואולי היום הוא קצת שונה, אבל כל מה שבראנדון למד היה מהארי.״ ידעתי שהארי היה ערפד חזק, פלאשבק שלו עוקר את לבו של הערפד בבית המלון צף בראשי, המבט המסופק של הארי לאחר מכן. צמרמורות עברו בגופי, הידקתי את שפתיי והדחקתי את הזיכרון הזה. ״הארי לא דומה לבראנדון״ אמרתי, אך היא הביטה בי כאילו הייתי תמים. הייתי בטוח בזה, כי ראיתי את בראנדון ומי שהוא, לא אכפת לו מדבר חוץ מעצמו. ״זה ישמע מופרך אך בראנדון מוסרי יותר מהארי. אני מניחה שנגלה עם הזמן, לא כך ?״ קולה חלש, היא מסתכלת לעיניי בזמן שפותחת את דלת המכונית, היא יצאה החוצה והלכה לכיוון ביתה, רק לאחר שנכנסה פנימה הרשיתי לעצמי לנסוע מפה לביתו של הארי. שנאתי שגרמו לי לתהות לגביו, שכולם נגדו ולא מצליחים לראות את האדם מאחורי המסיכות. הוא לא נורא בכלל, באמת. כדי לקבל הסחת דעת הפעלתי את הרדיו, מאזין למוזיקה אקראית שנתנה לי לזמזם את המנגינה. החניתי מחוץ לביתו של הארי ויצאתי מהמכונית, הולך ופותח את דלת העץ, נכנס ונועל אחריי. נשמתי לרווחה, היה חשוך למטה כך שהנחתי שהוא עלה לישון. לא יצא לנו לדבר כלכך היום, אני חושב שהתרגלתי לנוכחותו. עליתי במדרגות לקומה העליונה ונכנסתי לחדר בשקט, הוא ישן ונראה כלכך שליו, לא רציתי להפריע לו. התקרבתי לארון כדי לקחת בגדים להתקלח, ״הגעת מאוחר״ לחש, גורם ללבי לצנוח מבהלה. סיבבתי את מבטי והבחנתי בו שוכב באותה תנוחה רק שעיניו פקוחות. הוא אמר משהו לגבי השינה שלהם, שהם שומעים הכל כאילו הם ערים, שהשליטה בהירדמות תלויה בהם וכמעט בלתי אפשרי עבורם להיכנס לשינה עמוקה. ״איך ליה מרגישה ?״ ״עייפה״ גיחכתי, לוקח תחתון בוקסר מהארון ומכנס קצר, הסתובבתי למיטה והתיישבתי לצידו של הארי, מניח את ידי על כתפו ומעסה אותה בעדינות, ״אני מצטערת על שהפרעתי לך״ ״אתה לא...״ מלמל, קולו עמוק וצרוד מבדרך כלל. הוא תפס בידי וקירב אותה לשפתיו כדי לנשק לה. לבי הלם בחוזקה וחיוך נמרח על שפתיי ללא שליטה, הסתכלתי לעיניו הירוקות שהתבוננו בי, ״אני עדיין מתרגל לעובדה שאני לא גר פה לבד״ ״זה מצויין״ פלטתי, רוכן לנשק נשיקה קלה לשפתיו שקרעה את בטני, הוא חייך ונראה טהור. ושוב, דבריה של אלכסה הדהדו בראשי, וללא ספק היא טועה. ״התגעגעתי אליך...״ הוא משך את עצמו עם ידיו כדי להתיישב במיטה, התבונן בי במבט כה מושך, איבדתי את נשימתי. ״זה יהיה שונה עכשיו״ לחש, הוריד את מבטו לרגע לפני שחזר להביט בי, ״סדרי העדיפויות שלך, מה אם זה ישנה הכל ?״ הוא נשמע חושש. ״סדרי העדיפויות שלי ?״ צמצמתי את גבותיי, ״התינוק.״ אמר. זה מובן מאליו שהתינוק יהיה במקום הראשון אצלי, לא אחסיר ממנו את חלקי כדמות אב, אקח חלק בזה ואעזור לליה מתי שתצטרך. אתעקש על משמורת משותפת כדי שאקבל גם זמן איתו לבד, אבל זה מובן... לא ? ״אתה מקנא ?״ התלוצצתי, הוא חייך ונראה שמשהו אחר מטריד אותו. ״הארי, מה ?״ ״מה אם המכשפים חזרו הנה בשביל התינוק ?״ לפתע שאל, ״הוא תינוק״ אמרתי שוב, בהיגיון מסויים שנראה שלאף אחד מהערפדים אין. ״אף אדם שפוי לא יקח תינוק בן כמה ימים, בסדר ?״ ״אתה ממעיט בערכם״ גיחך, שוב מתנהגים אליי כאילו אני תמים מדי. נאנחתי וגלגלתי את עיניי, מתחיל לחשוש בעצמי. ״הם לא יתנו לבן טומלינסון לגדול באופן רגיל, בלי ללמוד כשפים מגיל קטן״ ״אני הייתי כזה-״ ״ואתה בצד שלנו.״ הסתכל לעיניי, פלט נשימה, ״זו הכרזת מלחמה לדעתי, שמכשף נמצא בצד שלנו״ ״אתם מוכרחים להפסיק לדבר על הצדדים, אין פה צד, אין שום מלחמה״ אמרתי, הוא גלגל את עיניו והעביר את אצבעותיו בשיערו, נראה שבכלל לא מקשיב לדבריי. ״מה הארי ?״ ״לא אמרת לי שנפגשת איתם״ קולו מהוסס, לבי נחת שהעלה את זה. צמצמתי את עיניי בבלבול, קמתי מהמיטה מיד, ״אתה עוקב אחריי ?״ שאלתי, חצי חיוך על שפתיו הבשרניות והלשון שלו מחליקה הצידה, ״בראנדון ראה אותך.״ אמר, מביט בי כאילו מחכה שאסביר את עצמי. אין מה להסביר, הוא לא יבין את זה. ״כמו שאמרת, אני די לבד גם כשאני לצדכם הארי, כי הצד שלכם כולל את כריסטיאן שלא מת עליי״ אמרתי, ״אז ביקשתי שיעזרו לי עם הכשף״ ״נכנסת לבניין של הציידים, כמו חלק מהם, זה...״ הוא לא המשיך, ידעתי שהוא שנא את זה. זה גורם לו לראות אותי אחרת לרגע, להירתע מזה. ״הם לא רוצים לפגוע בכם, הם פה כדי לבחון את הסביבה״ אמרתי, משקר. הם מחפשים את כריסטיאן על הדרך, נראה שהוא באמת מבוקש עבורם. ״הארי... לא אשתתף במשהו שיהיה נגדכם, למעשה אני בכלל לא חלק משום פעילות שלהם. הם עוזרים לי-״ ״הם יקחו אותך כאחד משלהם.״ קטע אותי וקם מהמיטה, עוקף אותי כדי לצאת מהחדר ומיד הלכתי בעקבותיו, ״כי אני עד כדי כך אידיוט שאלך עם קבוצה שאינני מכיר ?״ קראתי במסרון, הוא נעצר והסתובב, הוא לא נראה שקט. ״ברצינות הארי...״ קולי חלש, אני צועד אליו ומושיט את ידי לידו, מרים את מבטי ובולע רוק שאני מסתכל לעיניו הכחולות. ״לא עברנו את זה ?״ ״אני יכול לסמוך עליך ?״ קולו לוחש, הוא בוחן את פניי. ״כן.״ נשמתי. לבי הולם בבית החזה שלי ובטני מתהפכת, המתח שהיה בינינו היה בלתי חדיר, עוצמתי ולא מאוזן. ״אל תתן למישהו לגרום לך לחשוב אחרת״ אמרתי, את מה שרציתי שהוא יאמר לי. נראה שזה לא מוצא חן בעיני אף אחד המערכת יחסים שלנו, אבל היינו מאושרים יחד. הוא אחז בפניי ונישק ברכות לשפתיי, נושם נגדיהם ומביט בעיניי, ובחוסר איפוק מושלם חזר לנשק את שפתיי לנשיקה רטובה ומלאת תשוקה. קשרתי את זרועותיי סביב צווארו ונכנעתי לשליטה שלו, לשפתיו המנשקות אותי בפראות ולטעם המתכתי שהרתיע אותי. נשמתי בעונג כשירד לנשק לצווארי, מעט אגרסיבי אך ידע איך ללחוץ בנקודות שיגרמו לי להתפתל מולו, להרגיש את ברכיי רועדות ואת איבר מיני מתקשה. קפצתי מבהלה כשהרגשתי את השיניים שלו כנגד עורי, נשימה מבוהלת השתחררה מגרוני והתרחקתי, מביט בעיניו שעטפו אותן הוורידים הבולטות והניבים החדות שבלטו מפיו. ״ה-הארי״ פלטתי, ידי בבית החזה שלו כדי לשמור על מרחק ואני לא בטוח למה נרתעתי, אולי משום שכעס וחששתי שיעשה משהו שלא ארצה, שינשך אותי בניגוד לרצוני. הסתכלתי לעיניו והוא נרגע באיטיות, מרפה את מבטו והוורידים נעלמו בהדרגה. הסתכלנו אחד על השני, אני לא בטוח למה ציפיתי שיאמר משהו, הסתכלתי עליו וחיכיתי שיתן הסבר להתנהגות הזאת. הוא לא מגיב ככה בדרך כלל, הוא שולט בעצמו. ״אתה בסדר ?״ קולי חלש, הייתי מוכרח למלא את השקט בחלל. ״אני עייף״ פלט, מנתק קשר עין והולך לחדר. סיבבתי את מבטי להסתכל עליו, ידעתי שזה תירוץ. ערפדים לא חשים עייפות, משהו לא בסדר. ירדתי למטבח כדי להכין לי שתייה חמה, לשתות בסלון ולהירגע. פתחתי את המקרר בחיפוש אחר חלב, ואני לא בטוח למה אבל הסתכלתי על שקיות הדם. הכמות אותה כמות מאתמול, אבל ידעתי ששתה. הטעם המתכתי בפיו הסגיר אותו. לקחתי את החלב והוספתי לתה, ממשיך להיות מוטרד ממחשבותיי. הוא לא ניזון מבני אדם, הוא בטח היה אצל אלכסה. הבאתי לעצמי תירוצים, חיפיתי עליו כפי שאני עושה תמיד. מתוח ולחוץ, מבוהל מההתנהגות המוזרה שלו. מחפה עליו כאילו היה הדבר הטהור בעולם. ולרגע חששתי... הוא סיפר כשהם ניזונים מבני אדם היצר המפלצתי שבהם מתעורר, התאווה בלפגוע במישהו, בשליטה, בהרג... הוא לא כזה. עצמתי את עיניי ולגמתי מספל התה, מתוסכל מהמחשבות שלא נותנות לי מנוח. לא חזרתי לחדר, נשארתי בספה ונשארתי לישון שם באותו הלילה. לא מסוגל להעלות את הנושא הזה מולו, לפוצץ לי חלקיק מחשבה עליו. אז נתתי לעצמי לכאוב משום שגם הוא לא ירד לסלון לבדוק לשלומי, והרגשתי בריחוק שנוצר בינינו באותו הלילה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
