זה יוצא לפועל. שלחתי לנייט הודעה שנעשה את זה היום, שנביס את כריסטיאן. נכנסתי לבניין של הציידים, היו קולות מכל החדרים כאילו והמקום מלא. שמעתי את שדרני הטלוויזיה, את הטלפון המצלצל מבפנים ובמבט חטוף הבחנתי בכמה אנשים לובשים חלוק לבן בתוך חדר, עושים תרשימים. ״הגעת״ נייט צץ מאחד החדרים למולי, נראה מופתע מנוכחותי. בהתחלה היססתי אם לקחת בזה חלק, אבל כל עוד שאר הערפדים לא נפגעים אני בזה. ״שמעת את החדשות ?״ ״לא היה לי זמן, משהו מעניין ?״ שאלתי, התחלנו ללכת במסדרון ומבטי נדד לכל אדם שעבר מולנו, אנשים נורמלים לחלוטין שמודעים לכל הנוגע בערפדים. ״שתי גופות ערופות ראש נמצאו ברחוב גורג׳ינקי, יבשות מדם״ סיפר ולבי צנח, עיניי נפערו ושפתיי נפרדו. עצרתי את הליכתי, ללא ספק זה בראנדון. רחוב גורג׳ינקי זה איפה שהייתי אתמול בגלידריה, איפה שבראנדון היה. יש לו שיטת פעולה קבועה, כי אני זוכר שהארי נתן לי לראות את זכרונותיו אז כריסטיאן חיפש את בראנדון, הוא זיהה אותו לפי זה שערף את ראשם של הקורבנות שלו. זה אכזרי. ״הם חזרו לפעול״ ״זה לא הם, זה הוא״ קולי חלש, זה לא מוצא חן בעיניו שאני לא במאה אחוז לצדם. ״תגיד את זה למשפחות של אלברט ורוקסן.״הוא הושיט לי תמונות וברגע שהסתכלתי עליהן הרגשתי את הקיא עומד בגרוני, ״למה לעזעזל אתה מראה לי את זה ?״ הסתובבתי כדי לא להביט בתמונות של הגופות ערופות הראש. ״כדי שתמשיך לכפות עליהם בדרכך״ אמר. גלגלתי אליו את עיניי וחטפתי את התמונות כדי לקמט אותן ולזרוק לפח. המשכתי ללכת והוא בעקבותיי, ״אז מה התוכנית ?״ שאל, אני מניח שהוא מדבר על כריסטיאן. ״אני יודע איפה הוא גר״ סיפרתי, הוא נראה מופתע מהפיסת מידע הזו שלא ציינתי בעבר, לא סמכתי עליו עד עכשיו. ״לארוב לו יהיה מהלך לא חכם, לכן לא נעשה את זה באיזור מגוריו. אבל נוכל לשלוח מישהו שיעקוב אחריו, שיעדכן אותנו במקום הימצאו״ ״יש לי מישהו מהמשטרה, הוא יוכל לעשות את זה בלי לגרום לזה להיראות חשוד״ סיפר, פול עלה לראשי, תהיתי אם עליו הוא מדבר. ״נהדר.״ פלטתי. הסתכלתי לעיניו, חששתי מלעשות פעולה כזו, זה ענק. חששתי ממה שהארי יחשוב, אם יכעס עליי. ״צעיף יפה...״ לפתע אמר בהנהון ראש קל, לבי נחת וליטפתי את קצוות הצעיף בחצי חיוך, ״תודה״ השבתי, למרות שידעתי שזו עקיצה. הוא ידע מה הסיבה שלבשתי את זה. ״אני מניח שזה לא בשביל להסתיר היקי״ אמר ואז זקף את גבותיו ופנה להמשיך ללכת. בלעתי רוק והלכתי בעקבותיו, ״לא מענייניך, נייט״ קולי חלש. ״אתה מיודד איתם, איך אוכל לבטוח בך ?״ שאל. ״אני מסוגל להבחין בין הטוב לרע, ולא כולם כאלה רעים״ אמרתי, מקבל ממנו מבט שיפוטי, נאנחתי. ״הוא לא פוגע בי, אם אתה תוהה לגבי זה״ ״למען האמת תהיתי איך ייתכן שהוא לא מת מלשתות את דמך״ אמר בסקרנות, ״אני יודע שיש רק ערפד אחד שיכול לעשות את זה, ערפד עם דם שחור.״ הוא קלע בול. בלעתי רוק, מתוח מהשיחה. ״מה הכוונה ?״ שאלתי, רק כדי לקבל מהידע שלו לגבי הארי. ״הערפד שהרג את רוב בני מינך בלי למות, כי הוא חסין מפני הכישוף שמגן עליהם.״ אמר, מתבונן בי, ״אבל אתה כבר יודע את זה, לא ?״ חייכתי בהתגוננות, לא בטוח מה להגיב על זה. בלעתי רוק והסתכלתי לעיניו, הוא חכם. ״הוא לא רע.״ ״אתם יוצאים ?״ שאל, לבי נחת מהשאלה הזו, לא יצא לי להגדיר אותנו עוד. המצב ביני לבין הארי הפך ליציב, לטוב. לא דיברנו על עתיד, אני מניח מפני ששתינו חוששים ממה שידוע לנו. הוא ערפד שלא מזדקן יום, וזה עניין של זמן עד שהדברים יתהפכו. ״מתכון לאסון, אם תשאל אותי״ משך בכתפיו, גלגלתי את עיניי והמשכתי ללכת לצידו ״אז מתי נעשה את זה ?״ שאלתי, מתעלם מההתעניינות שלו לגבי הארי. ״בשעות הצהריים, אתה מוזמן ללכת להעסיק את עצמך ולהיות זמין בטלפון״ אמר בהנהון ראש קל, ״אוציא את זה לפועל בשעות הקרובות.״ ״בסדר.״ השבתי, הוא הלך במסדרון ואני הסתובבתי כדי לצאת מפה. לא התכוונתי לשתף את הארי בנוגע למה שאנחנו מתכננים לעשות לכריסטיאן, וחששתי מזה בכל רגע נתון. הדעה שלו משנה לי, אין לי ספק שזה לא ימצא חן בעיניו. ומאחר ולאחרונה המצב בינינו טוב, לא רציתי לקלקל את זה. אבל יש דברים שלא אוכל לשתוק עליהם, אני לא מוכן לתת לכריסטיאן להסתובב ולהתנהג כאילו הוא שליט של כולם, נותן תנאים לקיומי כמכשף בעיר, כאילו ודעתו משנה. הוא לא יכול לאיים עליי, להפחיד אותי. לא הסכמתי עם הדרך שלו, ומאחר וגיליתי לו שאני מודע למה שהוא הוא שלח את בראנדון כדי לחסל אותי. הנחתי שזה רציני מאחר ובראנדון הופיע מן הצללים לאחר עשרים שנה. משהו במידע הזה היה חשוב מדי, כאילו לא רצה שאף אחד ידע מה הוא. למה ? הנחתי בעצמי שזה נדיר להיות חצי מכשף חצי ערפד, אבל האם זה לא משהו מדהים ? משהו שיחלוק עם כולם ? מה הסוד פה ? ביליתי את אחר הצהריים במסעדה עם אבא, אני לא זוכר את הפעם האחרונה שיצאנו. הוא אכל מהכריך, מתבונן בי וחלק בי מתוח משום מה. כלכך הרבה קרה לאחרונה, יותר מדי דברים שאין להם מושג לגביהם. אמא מודעת לחלקם, ואבא נשאר מאחור בלי שמץ של מושג למה בנו הפך למרוחק משהיה בעבר. ״איך בעבודה ?״ שאל, מתעניין וזה היה נחמד. ״אתה יודע, ילדים אף פעם לא קלים״ גיחכתי, נזכר שהוא אפילו לא מודע להיריון של ליה. הסתרתי את זה בגלל כריסטיאן, בגלל האיום שהיה לו. הוא לא מעוניין במכשפי טומלינסון בחיים, וזה מסכן את ליה ואת התינוק. ״אבא, יש משהו שלא סיפרתי לך.״ הוא הניח את הכריך, מנסה ללבוש את המבט התומך שלו ונראה בהקשבה מלאה. ״משהו רע ?״ ״לא, אתה תשמח דווקא״ חייכתי, הוא תמיד רצה נכד. ״חיכיתי לרגע האחרון עד שאבשר את זה, משום שלא רציתי מזל רע אבל... ליה בהיריון אבא״ הוא מיד חייך ועיניו נפערו, התקדם כדי לחבק אותי וצחק באושר, ״מה ?! אני כלכך שמח !״ קרא, הסתכל לעיניי ונראה מרוגש מתמיד. ״זו הסיבה שהיא באה אליך באותו יום ?״ שאל, שם לב לכל דבר. ״כן״ הנהנתי, ״זה לא משנה דבר ביחסים שלנו, אנחנו עדיין גרושים אבל... אלה חדשות נפלאות, שתינו מרגישים ככה״ ״כן למען האמת... אתה יכול לספר לי הכל, לואי״ היה לו חצי חיוך שגרם ללבי לנחות. הוא אומר את זה רק כשהוא יודע משהו. גירדתי בראשי והסתכלתי הצידה בחוסר נוחות, מחייך ומסתכל לעיניו, ״אבא, מה כוונתך ?״ ״שזה בסדר״ חיוכו חם ועוטף, ״ראיתי אותו...״ ״מה ?״ חייכתי, מרגיש את לבי דופק חזק. לפתע שלח את ידו כדי להניח על ידי, ״רציתי להיכנס לחדרך כדי להחזיר את המעיל ששאלתי ממך, שנראה מעולה דרך אגב, וראיתי את הבחור במיטתך״ ״אלוהים״ הורדתי את מבטי וחשתי את לחיי מאדימות, זה יכול להיות מביך יותר ? לא ככה רציתי שיגלה. ״מה חשבת שתהיה תגובתי ?״ לפתע שאל, ״יכלת לספר לי את זה מההתחלה, בני.״ חששתי מהדעה שלו, הבן היחידי שלו לא יהיה כמוהו, לא ידעתי מה תהיה תגובתו. ״הוא מוזמן לארוחת ערב מחר, זה יהיה נחמד״ לפתע הציע, הייתי נבוך מכך. גם אמא לא תשמח לראות את הארי, היא לא מחבבת אותו במיוחד ואני בטוח שתגובתה תהיה שונה משל אבא כשתגלה שאני יוצא איתו. ״זה יפה מצידך אבא, אציע לו״ אמרתי בחיוך, רגוע ממקודם. אמנם לא הכרתי את אבי הביולוגי, אבל אני לא מרגיש שזה שונה. אבא לא יודע על כך שגיליתי שאני מאומץ, ולמען האמת בעיניי זה לא משנה דבר. אני בנם, אני דומה להם ואני מחובר אליהם מכדי להתעסק בפרט הזה. אני שמח. מאוחר יותר באותו יום, קיבלתי הודעה מנייט לגבי כריסטיאן. הוא מסתובב ביער, אני בספק שהוא לא הבחין בכך שעקבו אחריו. זה יכל להיות מסוכן, אבל המלחמה התחילה כשהוא שלח את בראנדון אליי. נסעתי לשם, לחוץ ומתוח, אני לא חושב שזה משהו שאפשר להיות מוכן אליו. ישנתי טוב, אכלתי טוב, התאמנתי על כשפים כדי להיות טוב יותר ומאוזן, נייט ואני נעשה את זה ביחד. בכביש המתקרב ליער ראיתי את המכונית של נייט והחניתי לידו, הוא יצא והסתכל עליי במבט רציני, הוא היה לגמרי מוכן לזה. ממה שהבנתי, כריסטיאן הערפד המבוקש ביותר אצל הציידים. הם יודעים עליו מעט, ונראה שבלתי אפשרי לתפוס אותו. אמנם כריסטיאן לא פגע באף אדם, לכן נייט לעולם לא התעמת איתו בעצמו. נייט לא יגבור עליו לבד, ואני שמח להצטרף אליו כדי שנצליח לעשות את זה. יצאתי מהמכונית והלכתי אל נייט, נושם עמוק ומאט ככל שאני מתקרב אליו. ״אתה מוכן ?״ שאל, הנהנתי בראשי. ״אסור להסס, היסוס אחד והוא מחסל אותנו. הוא מסוכן, אל תשכח את זה.״ ״אל תדאג״ אמרתי באומץ, כמובן לא שלם עם זה משום שלעולם לא נלחמתי במישהו. צעדנו אל תוך היער, נייט היה שקט, נזהר עם צעדיו כאילו ומנווט את דרכו אליו. תהיתי איך ידע בדיוק איפה הוא, האם זה לחש איתור ? הרי אין לו חפץ של כריסטיאן שבעזרתו יוכל לאתר אותו. היינו בתוך היער, השמש שוקעת ונראה שבקרוב יחשיך. ״איזה טעות...״ לבי נחת כששמעתי קול מוכר מאחוריי, הסתובבנו במהירות ובראנדון עמד והניד את ראשו באיטיות, מסתכל לעיניי ונאנח, ״אתן לכם הזדמנות להתנצל על האומץ שלכם וללכת״ ״לעזעזל, אתה ממש הכלבלב שלו״ פלטתי, הוא גיחך וצעד לעברנו בביטחון, נראה חסר פחד. למה הוא מגן על כריסטיאן ככה ? ״הארי יודע שאתה פה ?״ לפתע שאל, ״אני מקווה שיצא לו להיפרד כי...״ קפצתי מבהלה כשבמהירות בראנדון נעלם ממולנו ורגע אחרי הרגשתי את ידיו הקרות סביב צווארי. עיניי נפערו ואיבדתי את נשימתי, זה קרה כלכך מהר שהייתי משוכנע שהוא יקח את חיי אך הוא נאנק בכאב וקרס לקרקע, נראה סובל מכאבים ובו זמנית מחייך כמו פסיכופת. זה הרתיע אותי, בעיקר משום שראיתי בו את הארי קצת. ״איפה הוא ?״ נייט שאל את בראנדון, מתכופף אליו בחוסר פחד. ״אני לא רוצה להרוס לכם את הכיף בחיפושים״ בראנדון לחש. התנשם על הקרקע והסתכל על שתינו. הוא נראה חלש, זה גרם לי לתהות לגבי מה שנייט עשה כרגע, אני לא בטוח שאני חזק כמוהו בכשפים. לא עד כדי להחליש ערפד. השתמשתי בזה פעם אחת מול הארי ונראה שהוא חזר לעצמו במהירות, זה היה רגעי כלכך. ״אתה מפחד טומלינסון ?״ בראנדון שאל, מתגרה בי ומחייך חצי חיוך מוכר. ״אני שומע את הלב שלך מקילומטרים.״ קפאתי עם מבטי למולו, הוא חייך כאילו ידע משהו שאני לא. זה המשפט של הארי. הוא בלבל אותי, ונייט מיהר לשים את ידו על כתפי כדי לאפס אותי, ״אל תתן לו להסיח את דעתך.״ הנהנתי בראשי, שומע רעש של עלה יבש שמתפורר ומבחין בכריסטיאן צועד לעברנו, לא חושש כלל. ״אני מופתע...״ כריסטיאן אמר. שמעתי את בראנדון מגחך, ובהדרגה הסיטואציה הלחיצה אותי והתחלתי להסס. אסור להסס. ״אתה לא שומר על השלום, כריסטיאן״ אמרתי, צועד לכיוונו באומץ ומסתכל לעיניו הכחולות. ״לא אם גרמת למותם של השושלת שלך.״ ״זה היה או אנחנו או הם״ הוא נראה כעוס, ״אנחנו עדיין לא בשלב הזה, אז אני מציע לך ולחברך הזדמנות אחרונה לסגת״ הנדתי בראשי, קופץ מבהלה כשהרגשתי משהו חד חותך את הכתף שלי. סכין חדה נפלה לקרקע ומיד סיבבתי את מבטי, בראנדון עיקם את מבטו, ״אופס.״ השתמשתי בכוחותיי כדי להכאיב לו, לשתק אותו ולשמוע אותו נאבק בכאב. הרמתי את הסכין מהקרקע וצעדתי לכיוונו, הוא הסתכל על כריסטיאן משום מה ולא עליי, כנראה ציפה שיעשה משהו אך כריסטיאן לא עשה דבר, ״כריס״ בראנדון פלט, אוחז בראשו ועוצם את עיניו. ״פספסת.״ לחשתי, זורק בחוזקה את הסכין לכתפו והוא נדרך כאילו זה הכאיב לו כשהסכין חדרה את עורו. זה שהם מתרפאים, לא אומר שלא כואב להם בעצם. הוא נראה מבועת, שם את ידו היכן שהסכין נעוצה בכתפו, מתנשם בכבדות ונראה נחרד. צמצמתי את גבותיי בבלבול, והוא גרר את עצמו לאחור, הסתכל עליי ועל כריסטיאן. הוא פחד ממני. כל הערפדים חששו משושלת טומלינסון, אבל עד עכשיו הוא לא הראה את זה. למה ? הוא ציפה שלא אחזיר לו ? אני לא הייתי מדמיין בחלומות הכי פרועים שלי לנעוץ סכין במישהו, אבל הוא ערפד ואני רואה את זה אחרת. הוא לא ימות מזה, הוא יתרפא. הסתובבתי לכריסטיאן שעמד בחוסר מעשה, לא נראה מוטרד מבראנדון או מאיתנו. ״חשבתי שאתם צוות״ אמרתי, אולי קצת מתגרה בו. ״אני פועל לבד״ השיב בשקט, הוא היה שליו כלכך. למה הוא לא פחד ? לא נראה מתוח ? ״אני בן אלפי שנים לואי... אתה לא הראשון שקם נגדי״ ״אז אתה בלתי מנוצח ?״ גיחכתי, מזלזל בו. לא ידעתי את כוחותיו, ואולי די חששתי וזה היה העמדת פנים עכשיו. לא יכולתי להראות לו שאני חושש. ״משהו כזה״ קולו חלש. לבי נחת כשהרגשתי שאין לי שליטה על גופי, אני לא יכול לזוז. לפתע היה לו חצי חיוך, והוא צעד לעברי ״נייט״ פלטתי, מתנשם בכבדות ונלחץ ככל שכריסטיאן מתקרב, עד שנייט מלמל מאחוריי כשפים בשפה זרה וגרם לכריסטיאן לצווח, ויכולתי להרגיש את איבריי שוב. הידקתי את כפות ידיי שוב ושוב כדי להיאחז בתחושה, ״קדימה לואי !״ נייט צעק מאחוריי, עדיין ממלמל כשפים לעבר כריסטיאן שנראה השפיעו עליו חזק מדי. התנשמתי בכבדות, הסתובבתי לבראנדון והוא הניד בראשו כי ידע בדיוק מה אני מתכוון לעשות, שלפתי את הסכין מכתפו והוא השתנק. ״אל תעשה את זה, אתה לא מבין...״ פלט בחולשה, נראה חיוור מתמיד. הסתובבתי בחזרה לכריסטיאן, צועד לעברו ומבחין בעורו מאדים, כאילו כוויות נוצרות על כל עורו, אני חושב שנייט שורף אותו. ״תפגע בלב״ נייט אמר, ממשיך עם המלמולים ומגביר את קולו. צעדתי לכריסטיאן, המבט שלו התעוות קצת והוא היה מבוהל, חששתי בעצמי לעשות דבר כזה, לנעוץ סכין במישהו. הרמתי את ידיי כדי לקחת תנופה ללבו ועצרתי כשבראנדון צעק לעברי, ״אתה תהרוג את הארי !״ סיבבתי את מבטי מבולבל, ״תעשה את זה !״ נייט צעק, ״הוא יגיד הכל עכשיו !!!״ ״כריסטיאן הערפד הראשון, כולנו השושלת שלו ואם הוא מת כולנו מתים״ בראנדון צעק, מתנשם ולוחץ על הכתף שלו שעדיין דיממה, למה הוא לא מתרפא ? ״אני יודע שאכפת לך ממנו.״ הסתכלתי על נייט מבולבל, מחכה שהוא יאמר לי אחרת והוא נראה חסר כוחות, כאילו התאמץ יותר מדי עם כוחותיו. ״אל תאמין לו״ נייט פלט, הסתכל לעיניי, אך זה הפך להגיוני. לנייט לא היה אכפת מאף אחד מלבד כריסטיאן, ואם נייט במרדף אחר כל הערפדים אז להרוג את כריסטיאן יעשה את העבודה. ״רק בן לשושלת טומלינסון יכול להרוג ערפד, בגלל זה הוא היה צריך אותך״ בראנדון אמר, הסתכל עליי וחלק בי הרגיש שיכולתי לזהות שהוא דובר אמת, הוא היה דומה להארי. לבי צנח והורדתי את ידיי, נייט הפסיק עם הכישוף וכריסטיאן צעק בכאב עדיין, מתנשם ומסתכל על עורו מתרפא. סיבבתי את מבטי לבראנדון, הוא התיישב במאמץ ושפתיו רעדו, ״תברחו״ בראנדון לחש. הסתכלתי על נייט שהניד בראשו ונראה מאוכזב, אבל יש לי יותר אכזבה ממנו. הוא שיטה בי, הוא השתמש בי. הוא ידע מה אני מההתחלה ואני הייתי כלי להשגת המטרה שלו. אבל לא היה לי זמן להתעסק בזה, הסתובבתי לעזוב איתו את האיזור, חרד ורועד בכל דרכנו בין העצים. ״אני לא מאמין שהיססת, דיברנו על זה !״ נייט כעס, ״נתתי את כל כוחותיי, הצלחתי להתגבר עליו ואתה היססת !״ ״שנדבר על זה ?!״ כעסתי, יצאנו מהיער והתקדמתי למכונית שלי. ״אתה לא יודע מה עוללת...״ הוא פלט, ״אתה באמת חושב שכריסטיאן יניח לך כי חסת על חייו ?״ הסתכלתי עליו חסר מילים, הוא ידע שאין בכוונתי לפגוע בשאר הערפדים. ״ניפגש מחר בבית הספר, לילה טוב.״ לא הייתי מעוניין להמשיך לדבר איתו, אז המשכתי למכונית שלי, נכנס פנימה ונועל את הדלתות מחשש שעדיין התפרע בגופי. נסעתי מפה במהירות, כפות ידיי רועדות ודמי פועם בעורקיי, חששתי ממה שכריסטיאן יעשה עכשיו. פתאום הכל מובן... כריסטיאן הערפד הראשון. אם הוא מת כולם מתים, לכן הם שומרים עליו. מכשפי טומלינסון יצרו את הערפד הראשון, אז הם הפכו אחד משלהם, את כריסטיאן. מכשף טומלינסון יכול להרוג ערפד, זו הסיבה שכריסטיאן חשש ממני מההתחלה, זו הסיבה שהמלחמה פרצה. הוא רצה שכל מי שיכול להרוג אותו ימות והוא ישאר בטוח, הוא מבוקש אצלם שנים. אז זה אומר ש... בראנדון לא התרפא כי אני דקרתי אותו ? זו הסיבה שהארי לא מתרפא כשאני שורט אותו ? כי אני מכשף שקשור לשושלת שיצרה אותם ? זה טירוף. חששתי לחזור הביתה, לא ידעתי לאן לנסוע. אבל לבסוף מצאתי את עצמי בחניה מוכרת מחנה את המכונית, נושם עמוק ומסתכל בראי, היה לי טיפות דם על הפנים, דם סגול כהה, ניקיתי את זה מפניי ויצאתי מהמכונית. מבוהל, חרד, עדיין באנדרנלין. דפקתי בדלת, ולאחר שניות היא נפתחה. ״לואי ?״ הרמתי את מבטי וחייכתי, הרגשתי בטוח פה. זה היה המקום השקט שלי, הרגוע. ״ה-היי״ גמגמתי, לחוץ. הסתכלתי לעיניה ונשמתי עמוק, היא נראתה מודאגת ״אתה בסדר ?״ שאלה. התבוננתי בה ולא ידעתי איך להשיב על זה. הנדתי בראשי, והיא משכה אותי לחיבוק. עצמתי את עיניי והרגשתי את הדמעות צורבות בגרוני, היא לא שפטה אותי. ״בוא, תיכנס.״ אמרה. נכנסתי לביתה, שהיה בעבר שלנו. נשמתי לרווחה, ליה פנתה למטבח והרתיחה את הקומקום, ״תה ?״ ״אשמח״ השבתי בשקט. הסתכלתי עליה והבחנתי בבטן ההיריון שהציצה מתחת לחולצה הרחבה שלבשה. ״אני יודע שלא ציפית לראות אותי אבל... את היחידה שלא תשפוט אותי עכשיו״ ״לשפוט אותך ?״ גיחכה, ״אני מאמינה שמה שלא קרה, לא היית עושה משהו עד כדי כך נוראי כדי שאשפוט אותך״ אמרה בחיוך חם, היא לא יודעת מה עשיתי. נשכתי את שפתי התחתונה באשמה, פחדתי. הגוף שלי בגד בי ולא הצלחתי להירגע, פחדתי כלכך. התחרטתי שהסכמתי עם נייט, הרגשתי כלכך מטומטם שלא דיברתי עם הארי על זה לפני. ״אוכל להישאר פה הלילה ?״ שאלתי, היא הסתכלה עליי מספר שניות ללא הבעה מיוחדת. אני בטוח שזה הפתיע אותה, אני מקווה שלא מבלבל אותה. ״אתה תמיד יכול... תרצה לדבר על זה ?״ שאלה ברוגע, מערבבת את כוס התה ״לא״ השבתי, נושם ברעד. ״לורן לא תהיה פה היום אז החדר אורחים פנוי״ אמרה, וזכרתי שסיפרה לי באמת שאחותה עברה לגור איתה לתקופת ההיריון כדי שלא תישאר לבד. קמתי ללכת לחדר האמבטיה והסתכלתי במראה, נראיתי נורא. היה כתם דם על כתפי, לא הרגשתי את הכאב של החתך מרוב האנדרנלין. אצטרך לחבוש את זה. הודעה בטלפון הסיחה את דעתי, הרמתי את הטלפון בציפייה לקבל הודעה מנייט על מה שקרה, אבל להפתעתי זה היה הארי, וההודעה לא הטיבה עם החרדה שהרגשתי.
׳מהעשית ?׳
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
