נק׳ מבט לואי:
הלכתי הלוך ושוב בסלון ביתם של פול וגרייס. פול ישב בספה וקרא בספרים שקשורים לערפדים, מחפש דרך פרצה בשביל לעזור לגרייס. כלאנו אותה למטה, היא שיתפה פעולה והסכימה שנקשור אותה בשלשלאות. היא נראיתה חלשה, חיוורת, אבל היא לא הראתה שקשה לה.
פול לעומת זאת מאבד את זה, אני לא חושב שהוא ישן ביומיים האחרונים, הוא לא הלך לעבודה. ואני השתדלתי לעזור להם.
״היא בטח גוועת״ אמרתי, פול לא אמר דבר אך בהה בנקודה באוויר. השקיות מתחת עיניו נראו בבירור, השיער שלו מבולגן, לבי התכווץ מהמחשבה שזה באשמתי. האשמתי את עצמי מאשר את הארי. ״ירדת לדבר איתה היום ?״ שאלתי. אך הוא עדיין לא הסתכל עליי, נראה שהתרגלתי לא לקבל ממנו מענה. הוא יודע שאני זוכר הכל, הוא כעס.
״נהיה מאוחר״ אמר, הסתכל לעיניי. הוא רצה לסלק אותי.
״פול, רק חמש אחר הצהריים-״
״הנוכחות שלך הספיקה להיום, בסדר ?״ הוא נשמע תוקפני. קם לכיוון המטבח והרתיח מים.
״אני מנסה לעזור, חשבת על זה ?״ שאלתי, הוא בלתי ייאמן.
״עזרת מספיק בכך ששיחררת את הארי וגרמת לגרייס להיות במצב הזה״
״אתה זה שכלא אותו מלכתחילה, לא חשבת שהוא יתנקם ?״ שאלתי, מרגיש רע שאני מצודד בהארי כרגע ולא בחבר שהיה לי אח בכל השנים האלה. ״פול, תראה...״
״לא, תלך״ אמר, מסרב להביט בי שוב. הוא גם לא יורד לדבר עם גרייס, הוא לא מדבר על דבר ממה שהוא מרגיש לגבי זה.
״היא מורעבת למטה-״
״אתה מוזמן לתרום לה את אחד העורקים שלך, אני בטוח שהיא תשמח״ אמר והטיח אגרוף בארון המטבח, פלט קללה שקטה. ״כל זה לא היה אמור לקרות !״
״פול...״
״לא, לעזעזל !״ הוא צעק ונשם בכבדות.
״היא לא מתה, היא ממש פה״ אמרתי, מביט לכיוון המסדרון. הוא הניד בראשו,
״היא מתה ברגע שהוא שינה אותה״ לחש. הוא לא מדבר בהיגיון.
״פול, אנחנו צריכים לעזור לה ולא לכלוא אותה כמו חיה״ ניסיתי לדבר להיגיון שלו.
״מה אתה מציע רובינסון ? האר את עיניי״ הוא צעד לעברי,
״אלכסה יכולה לעזור״ הצעתי בשקט. דיברתי אתמול עם אלכסה על זה, היא הציעה את העזרה, רק אם פול לא יפגע בה.
״אלכסה לא מתקרבת לגרייס, זה מובן ?״ שאל. גלגלתי את עיניי ופלטתי נשימה,
״אז אף אחד לא יתקרב אליה ?״ שאלתי, ״נשאיר אותה במרתף לנצח ? מה התוכנית שלך ?״
״א-אני לא יודע״ הוא הסתובב, נגע בשיער ונשם ״אני צריך לחשוב״
״אתה צריך להפסיק להיות אטום בכל הנוגע לערפדים, פול״ אמרתי, מתקרב אליו בכעס, זה לא ייתכן שהוא חושב שזה בסדר להשאיר אותה למטה. ״זה המצב, אתה חייב להתמודד איתו״
״היא לא הייתה רוצה את זה לעצמה-״
״אבל זה המצב !״ צעקתי. הוא הסתכל לעיניי, הוא לא יסכים איתי. ״תצטרך לקבל את זה״
״אני לא אקבל את זה״ אמר בהתנגדות, מסתכל לעיניי.
״אז מה תעשה בנוגע לזה ?״ שאלתי, מושך בכתפיי ״תהרוג אותה ?״
״מה ?״ צמצם את עיניו, הוא לא ראה מעבר להיותה ערפדית. ובגלל שאהב אותה כלכך, זה היה מלחמה עם עצמו. הוצאתי את הטלפון מהכיס וסימסתי לאלכסה שתגיע, נצטרך את עזרתה. דבר לא השתנה בימים הללו ונראה שלא נגיע להסכם. אני נתתי לו שלושה ימים לפעול, והוא לא עשה דבר.
״מה אתה עושה ?״ שאל. החזרתי את הטלפון לכיס, נשמתי עמוק
״קראתי לאלכסה, היא תעזור איתה״
״היא לא נכנסת הנה״ הזהיר אותי, מה שלא הטריד אותי כלל.
״למה לא ? אתה תקרא ללוכדי הערפדים שלך ?״ גלגלתי את עיניי, הוא לא יעז לעשות משהו שיפגע בגרייס, כך שזה בטח מחוץ לתחום.
״היא תלמד אותה ליזון מדם״ אמר, הסתיר את פניו ונראה מבועת. הוא חייב לעשות מקלחת ולנוח קצת.
״פול תראה...״ עמדתי מולו, הוא לא הביט בי. ״אלכסה לא תעשה שטויות-״
״מאין לך לדעת ?!״ קטע אותי, ״אתה לא מקבל דיווחים על בני אדם שננשכו על ידי ערפד, על גופות מנוקזות מדם, אין לך מושג מה הם עושים ברחבי העיר.״
בלעתי רוק ולא אמרתי דבר על זה, אני לא חושב שהארי ואלכסה פוגעים באנשים. ״אלכסה לא כזאת.״ אמרתי בביטחון, הארי פלט משהו לגביה, היא מתמלאת באשמה רק מלחשוב על לפגוע במישהו.
״היא הסגירה את החבר הטוב שלה בשביל שנהרוג אותו, מה היא תעשה לגרייס ?״ לבי נחת, אלכסה הסגירה את הארי ? הוא הציל אותה כשהציידים החזיקו בה. ידעתי שהיא לא מחבבת את הארי במיוחד, אבל היא הייתה מוכנה להביא למותו ?
״יש ביניהם יחסים מורכבים״ אמרתי בעדינות. ״אתה מוכרח לסמוך עליה״
״עליה ?״ גיחך בזלזול,
״אז עליי, בסדר ?״ הסתכלתי לעיניו, הוא לא רצה לתת לי את האישור הזה, אבל אם ירצה או לא אלכסה בדרך.
״למה אתה כלכך בסדר עם זה ?״ שאל, בוחן את פניי, ״הערפדים ?״
״זה סיפור ארוך״ הסטתי את מבטי, לא הייתי מוכן לדבר על זה.
״ויש לנו זמן רב״ אמר. גלגלתי את עיניי, משמע סיפור ארוך זה שאני לא מוכן לדבר על זה.
״אני פשוט רואה בהם את הטוב, בסדר ?״ שאלתי, הוא הניד בראשו
״זאת אלכסה, לא ?״ שאל, משלב את זרועותיו בביטחון ״התאהבת בה ?״
חיוך נמרח על שפתיי, כמעט וצחקתי מולו. הוא לא בכיוון, אין לו מושג בכלל. ״הרגע התגרשתי.״ הזכרתי לו, בלעתי רוק בזמן שהיה בינינו קרב מבטים קצר. הוא גלגל את עיניו והסתובב, מתהלך. ״פול... הם לא רעים״
״הם רוצחים, זו דרך החיים שלהם״ קולו חלש. גלגלתי את עיניי, אני לא מסוגל לשמוע אותו עוד. ובמזל, מישהו צלצל בדלת. הלכתי לפתוח וזו הייתה אלכסה, עקפה אותי ונכנסה,
״איפה היא ?״ שאלה, היא הסתכלה סביב באדישות.
״תסתלקי מהבית שלי״ פול ירק לעברה בכעס, אך לא נראה שאלכסה הייתה מוטרדת מההתנהגות שלו.
״אתה בוחר להאשים אותי ?״ שאלה, צעדה אליו באיטיות. ״אם היית הורג אותו זה לא היה קורה, נכון ?״ שאלה. לבי נחת, היא דיברה על הארי ? האם היא באמת רצתה להביא למותו ? ״אל תיקח את זה אישית, לואי.״ היא סיבבה אליי את מבטה, ״כמו שאמרתי לך לפני, הוא לא בחור טוב כמו שאתה חושב״ היא הלכה לכיוון החדרים, פול הסתכל עליי ומשום מה האוויר חנק אותי כאן, רציתי לצאת לשאוף אוויר לבד, לסדר את מחשבותיי קצת, אבל ידעתי שאני לא יכול לעזוב כרגע.
״היא במרתף״ אמרתי לאלכסה, היא הסתכלה עליי, עיניה מאופרות בשחור ושפתיה בצבע בורדו, חיוך התפשט על שפתיה הבשרניות,
״תצטרף אליי ?״ שאלה, הסתכלתי על פול שהניד בראשו, הוא בטח לא יסכים להצטרף.
״כן״ הסכמתי. ירדתי איתה במדרגות, היא בחנה כל פינה. רציתי לשאול אותה לגבי הארי, אבל לא העזתי כרגע. אני לא יכול להעלות אותו בסיטואציה שלא קשורה אליו. אשמור את זה לאחר כך. אלכסה פתחה את דלת הפלדה ובפנים הייתה גרייס. יושבת במבט מושפל, בדיוק כמו שמצאתי את הארי כשכלאו אותו, רק שהוא היה פצוע, אחרי עינויים שפול העביר אותו. מה המידע שהם ניסו להוציא ממנו ?
״בוקר טוב קרן שמש״ אלכסה קראה, ״הבאתי לך משהו.״ אלכסה הוציאה מהתיק שלה שקית דם, כמו אלה של בית החולים. בלעתי רוק ונרתעתי מזה. גרייס הסתכלה עליה ואלכסה נופפה מולה את שקית הדם, ״כמובן שתקבלי את זה רק אם תהיי ילדה טובה״
״מה גורם לך לחשוב שאני לא ?״ גרייס שאלה, קולה צרוד וחלש. לפתע אלכסה קירבה אותי פנימה וגרייס קמה מיד, הניבים שלה בלטו וורידים בלטו בעיניה, לבי צנח ופלטתי צעקה מבוהלת, היא ממש מולי אך לא יכלה להתקרב יותר מדי, בגלל השלשלאות.
״אתה לא צריך לפחד מערפד, אתה חזק יותר״ אלכסה מלמלה ונאנחה, עקפה אותי והתקרבה לגרייס.
״למה זה כואב ?״ גרייס נגעה בחניכיים שלה, נשמה בצורה לא יציבה, ״איך מפסיקים את זה ?״
״לא מפסיקים את זה״ אלכסה לחשה.
״איפה פול ?״ קולה של גרייס חלש, עיניה בהקו כששאלה את זה, ותחושות האשם הציפו אותי. פול לא מוכן לראות אותה.
״את לא במצב של להתקרב למישהו״ אלכסה אמרה, הושיטה לה את שקית הדם. ״תשתי.״
גרייס הסתכלה על אלכסה והורידה באיטיות את עיניה לשקית. היא הושיטה את ידה ולקחה את זה ממנה, הריחה את השקית ואז הסתכלה עלינו, נראית אשמה, מבוהלת קצת. היא שתתה מהשקית קצת, ולאחר הלגימה הראשונה היא לחצה על השקית שייצא יותר דם, נראתה כאילו לא שתתה מעולם.
״את בדיוק כמוני, ילדונת...״ אלכסה אמרה בשקט. הסתכלתי עליה והיה לה חיוך קל.
״עוד״ גרייס פלטה, התנשמה בכבדות ומבטה מתחנן לאלכסה. על שפתיה צבעו האדום של הדם, היא לא שבעה מזה.
״זה הספיק לעכשיו, אנחנו צריכות ללכת.״ אלכסה אמרה.
״לאן ?״ שאלתי, חשבתי שהיא תהיה איתה פה.
״היא לא יכולה להישאר עם פול, לא שהיא ככה.״ אלכסה אמרה, ״היא צריכה ללמוד שליטה.״
הנהנתי. אלכסה הותירה אותה מהשלשלאות ואחזה בידה לאחר מכן, לא נותנת לה להיות חופשייה לגמרי, היא ידעה בדיוק איך היא מרגישה מפני שעברה את זה בעבר.
הן עלו במדרגות ואני בעקבותיהן, חושש מהמפגש של פול עם גרייס. כשהגענו למעלה ועברנו על פני הסלון גרייס עצרה, מביטה בפול שהסתכל עליה כאילו רואה רוח. הוא נראה עצוב כשהביט בה.
״ת-תפסיק...״ קולה של גרייס חלש, ״אני מרגישה את זה, תפסיק...״
״א-אני...״ פול לא הצליח להשחיל מילה. זה היה נוראי לראות אותם במצב הזה, הם בלתי נפרדים מהרגע בו הכירו.
״הכל יהיה בסדר פייפי״ גרייס ניסתה לחייך אליו, הכינוי המטופש שלה אליו תמיד נשמע כלכך מגוחך בעיניי, ועכשיו זה היה עצוב ושובר לב. פול הסתכל עליה כשדמעות מציפות את עיניו. הוא הנהן, ואלכסה המשיכה לצעוד איתה החוצה.
כשיצאו מהבית הרמתי את מבטי לפול, הוא הסתובב ונשם עמוק.
״תצא מפה לואי, אני רוצה להיות לבד.״ קולו שבור, אבל לא התווכחתי עם זה. יצאתי מביתו וסגרתי את הדלת. אלכסה וגרייס הסתכלו עליי,
״הוא שונא אותי, נכון ?״ גרייס שאלה בשקט, דמעה זלגה מעיניה, ״הרגשתי את זה, הוא נרתע ממני, והמבט שלו עליי-״
״גרייס, מספיק.״ אלכסה קטעה אותה, ״נצטרך לשלוט גם על הבכיינות הזאת״
״אלכסה, תוכלי להכיר במצב הזה כרגיש בבקשה ?״ ביקשתי, מחפש את האנושיות שבה. היא הנהנה ונראתה חסרת סבלנות.
״בטח״ נשמה. ״גרייס, למה שלא תחכי לי במכונית ?״
גרייס המשיכה למכונית, נראתה לא מרוצה מחברתינו, אבל עושה זאת ללא ברירה. כשנכנסה למכונית הסתכלתי על אלכסה, היו לי כלכך הרבה שאלות.
״באמת היית מוכנה לתת לפול להרוג אותו ?״ שאלתי, קולי חלש והסתכלתי לעיניה החומות. עם כל השנאה שלה להארי, חייב להיות חלק שמחבב אותו, הוא לא כלכך נורא בעיניי.
״ידעתי שפול לא יהרוג אותו״ חצי חיוך על שפתיה, ״רק רציתי מידע שיש לו, זה הכל״
״אלכסה, מדובר בחיי אדם-״
״ערפד״ קטעה אותי והסתכלה לעיניי, ״ערפד נוראי, אתה מוכרח להכיר בזה לואי.״
״אני מצטער, אני לא רואה את זה.״ אמרתי, מגלגל את עיניי בטיפת כעס.
״כי הכרת אותו עכשיו, מאופק יותר״ אמרה, ״אבל הוא לא כזה״
אנשים שונאים מישהו בגלל שפגע בהם, זה גרם לי לתהות מה הוא עשה לה שגרם לה לשנוא אותו כלכך. ״מה הוא עשה לך, אלכסה ?״ הסתכלתי לעיניה הבהירות, מבחין בזה שנגעתי אצלה בנקודה רגישה.
״מה שעשה לגרייס... הטריק הקלאסי שלו״ קולה חלש, ״להפוך ציידת לערפדית.״
לבי החסיר פעימה, אלכסה הייתה ציידת בעבר ?
״לחיות את הסיוט שלך, יום אחר יום אחר יום...״ היא נשמה עמוק, ניסתה לחייך. ״אירוני, לא ?״
לא אמרתי דבר. היא חייכה והנהנה בראשה,
״מוטב שנזוז, מצפים לנו ימים קשים.״ היא הסתובבה למכונית, וצפיתי בהן נוסעות מכאן.
הלכתי ברגל ונתתי למחשבותיי לנדוד, יש סיפור גדול יותר בינה לבין הארי. אולי אני באמת מסרב לראות אותו בצורתו הרעה, כי הוא לא היה כך איתי. הוא גם לא היה יותר מדי טוב לב, אבל הרגשתי שידעתי בדיוק מאיפה זה נובע. הרגשתי שהבנתי אצלו הכל. יכולתי לכעוס עליו ואז ניסיתי להבין מה הסיבה שפעל בדרך שגויה, בכל הסיפור עם גרייס הוא רק רצה נקמה. וזה נוראי...
מה אם יהרוג אותי כשיגלה שאני מסתיר את ההיריון של ליה ? האם הוא מסוגל לפגוע בי ? אני מנסה לא לפחד מהכוחות שלהם, אלכסה אמרה היום שאני חזק מהם ואני מתקשה להבין למה היא התכוונה, כי אין לי שליטה על הכוחות שלי, אני לא מכיר בהם כלכך.
שלפתי את הטלפון מהכיס, מהסס אם לחייג להארי, שיחה קצרה אל תוך הלילה. שיחה שתגרום לי לחשוב עליו יותר מדי, ואולי קצת להתגעגע. לרצות לבוא להחזיר לו את המעיל, כתירוץ כמובן. להתנגד לרצון לנשק אותו, כי הסכמנו שזה לא אמור לקרות עוד. אבל הקרבה שלו הבעירה את כל איבריי, הייתי אני במחיצתו. ללא כל קליפה, כל מסיכה.
התקשרתי, מתוח מההמתנה שיענה.
״איזו הפתעה...״ המבטא הכבד שלו בלט, לבי החסיר פעימה ונשימתי נקטעה בגרוני ברגע ששמעתי את קולו. ״במה זכיתי ?״
״אלכסה באה לקחת את גרייס...״ סיפרתי, שומע גיחוך. ״מה ?״
״יכלת לקרוא לי״ אמר, גלגלתי את עיניי כי לא ידעתי אם הוא מתבדח.
״אני חושב שעשית מספיק, לא ?״ שאלתי. הוא שינה אותה, פול לא מפסיק לחשוב על דרכים לחסל אותו. והארי חסר דאגות.
״תירגע, היא עוד תודה לי...״ הוא נשמע שקט, ויכולתי לשמוע את אקדח הקעקועים.
״אלוהים, אתה בבלאק כרגע ?״ שאלתי, האם הוא מסוגל גם לדבר בטלפון וגם לקעקע בו זמנית ? זה לא משהו שדורש ריכוז ?
״זה מפתיע ?״ שאל, ״אני פה רוב הזמן״
״המקעקע ג׳יימס...״ מלמלתי, כולם בעיר מכירים אותו כג׳יימס, הערפדים מכנים אותו אדוארדו, אבל הוא טוען ששמו האמיתי זה הארי.
״תמיד לשירותך, אם תרצה לקעקע את שמי על הישבן שלך״ התבדח, גורם לי לגלגל את עיניי. ״לגבי אלכסה, אני לא רוצה להזכיר לך מה קרה בפעם האחרונה שערפד שהשתנה היה תחת השגחתה, היא לא יודעת לאמן אותם״
גריי היה תחתיה, והוא הטיל אימה על העיר. ״גרייס לא כמו גריי.״
״זה מה שכולם חושבים, תן לי לנפץ לך את המחשבה הזו״ קולו מרוכז, עמוק ודי מפתה. נשמתי עמוק, מנקה את המחשבה הזו מראשי, ״אני אימנתי את אלכסה, כלכך טוב שאני בטוח שכל אחד היה מאמץ לו אותה כחיית מחמד-״
״הארי״ קטעתי אותו, הוא מוכן לדבר ברצינות פעם אחת ?
״בנסיבות אחרות לא הייתי מציע את זה, אבל אם העניינים יצאו משליטה, תרים אליי טלפון.״ אמר. חייכתי, מתאפק לא לגחך מהביטוי ׳תרים אליי טלפון׳.
״אתה לא חושב אולי שהאדם האחרון שגרייס תרצה לראות הוא אתה ?״ שאלתי,
״לפעמים העזרה שאתה צריך נמצאת במקום שלעולם לא תחפש.״ אמר. הוא צדק, אבל לא הודיתי בזה.
״אני חושב שאתן לאלכסה הזדמנות בזה, אני סומך עליה.״ אמרתי בביטחון.
״ועליי ?״ שאל, שתקתי ולבי הלם בחוזקה, ״עליי אתה סומך ?״
היו בינינו הרבה חילוקי דעות אני חושב, דברים שאני לא מסכים איתו לגביהם, אבל סמכתי עליו. ״כן, כמובן״
״כיף לשמוע...״ קולו חלש, שאב אותי ומשך אותי להמשיך את השיחה עד אמצע הלילה. ״כריסטיאן הולך להתעצבן על ערפד חדש בעיר״
״אני שמח שזה מצחיק אותך״ אמרתי, שמו של כריסטיאן גרם לי לפחד קל. הדבר הראשון שחשבתי עליו היה ההיריון של ליה, מה אם הוא יגלה עכשיו ? ״תגיד... מה כריסטיאן בשבילכם ?״
״אבא שלנו-״
״הארי, בחייך״ נאנחתי, ״תענה לי ברצינות״
״כמו מנהיג...״ מלמל, ״למה ?״
״סתם, נראה שאתם לוקחים אותו בחשבון לגבי כל דבר״ אמרתי כתירוץ.
״הוא אחראי לאיזון, הוא גורם לנו לשמור על השלום... שזה טוב, פעם לא הסכמתי עם זה״ קולו עדין. ״אז איפה אתה ?״
״בדרך הביתה״ השבתי בפשטות
״וברגע שתגיע תנתק את השיחה ?״ שאל, חייכתי לעצמי
״כנראה״ עניתי.
״אז תלך לאט יותר...״ קולו חלש, מרטיט כל איבר בגופי וגורם ללבי להלום בחוזקה. ״אני אוהב לשמוע את קולך״
נשכתי את שפתיי ועצמתי את עיניי, הוא שבר כל מגננה שהייתה קיימת בי. וכל אחד יכול להשתמש במילים יפות, אבל רק שלו נוגעות בי כך. ״תודה הארי״ הובכתי, לא ידעתי מה להגיד על זה.
״אז לא יהיה סיכוי שתקפוץ למשקה ?״ שאל, חייך נמרח על שפתיי,
״יש מחר יום ארוך בעבודה, אז כנראה שלא״ אמרתי.
״נהדר.״ אמר, גורם לי לצמצם את עיניי בבלבול. למה שזה יהיה נהדר ? הוא הרי רצה שאגיע. לפתע הוא ניתק את השיחה, גורם לי להסתכל על מסך הטלפון בבלבול, וכשהרמתי את מבטי לכיוון ביתי הבחנתי בו עומד לצד המדרגות. נשימה חמקה מגרוני, חיוך נמרח על שפתיי ולבי הלם בחוזקה. איך הוא הגיע לפה ?
״חשבתי שיהיה יותר מנומס לאחל לך לילה טוב פנים מול פנים״ קרא. חייכתי והשפלתי את מבטי, נבוך מהמחווה הזאת.
״א-איך... היית בבלאק, לא ?״ צחקתי, מבולבל.
״הייתי.״ אמר. עצרתי למולו והסתכלתי לעיניו הירוקות, קורס בשנייה ומאבד את שפיותי הפנימית. ״אני שמח לראות שאינך כועס עליי״
״לא באמת משנה לך אם אכעס או לא, הארי״ גלגלתי את עיניי, מתקשה להאמין שדעתי נספרת.
״בטח שמשנה לי״ קולו חלש, מבטו חורדני, הוא מביט בי באותה הדרך שאני מביט בו, גורם לי תמיד לתהות אם גם הוא מרגיש את המתח הכבד בינינו. ״למעשה... אני חושב שרק דעתך משנה לי״
״מה ?״ צמצמתי את עיניי, מעמיד פנים שזה לא הרעיד את עולמי כרגע. הסתכלתי לעיניו הירוקות, לא מצליח שלא לחייך חיוך רחב,
״אתה לא רגיל שלוקחים אותך בחשבון ?״ שאל, המבט הפלרטטן והמוכר שלו הופיע על פניו, והוא שבה אותי בשנייה.
״לא אתה, לפחות״ אמרתי, בולע רוק ולא מצליח להתגבר על המתח ששרר בינינו.
״זה לא משהו שלא ידעת לפני״ הסתכל לעיניי, לבי הולם בחוזקה בבית החזה שלי. ״רק נזקקת לאישור הזה...״
ובדיוק כך, ידעתי בדיוק מה כוונתו הייתה. הסתכלנו אחד על השני, והוא דיבר ברמזים שרק אני הבנתי, והיה פה חיבור שונה ומיוחד. זה ווידוי קל לזה שאולי מה שאני מרגיש הדדי ?
״חיכיתי שתרים אליי טלפון, וכן לואי, אני יודע שלא משתמשים בביטוי הזה כבר״ חייך, גומה אחת עמוקה נכנסה ללחי שלו. חייכתי והרגשתי נבוך, בטני התהפכה עשרות פעם, ״אמנם זה הדבר האחרון שאמור להדאיג אותי, אבל הימים האחרונים בהם לא היה קשר בינינו גרמו לי לחשוב שאתה כועס עליי מאוד״
״אני כן כועס עליך מאוד״ אמרתי,
״אבל מוצא את המקום לסלוח לי על הטעויות שעשיתי.״ קולו חלש ומהפנט. הוא פסע צעד אליי, הושיט את ידו בשביל לאחוז בידי באופן מושלם. הסתכלתי לעיניו בעודו תופס בידי, עורו היה קר והעוצמות שלו הורגשו בכל גופי. משהו שלא הרגשתי לפני, כאילו אני מצליח להרגיש את כל כוחותיו, וזה היה הרבה. הסתכלתי לעיניו, חסר נשימה. היינו בתוך בועה שמנותקת מכל הסביבה, ראינו רק את אחד השני.
״הארי...״ נשמתי, מביט בו ומבחין בחיוך קל על שפתיו, הוא היה שליו. כל הציניות נעלמה, הוא היה הוא, כפי שהוא באמת.
״אתה מרגיש את זה, נכון ?״ שאל, הנהנתי, מבולבל. ״אתה הופך להיות מודע לכוחות שלך״
הסתכלתי לעיניו הירוקות, הוא קירב את ידי לנשק אותה ברוך, הסתכל לעיניי ושיחרר באיטיות. גורם לי להרגיש כאילו אני נוחת על הקרקע, נרגע מכל האופוריה הזו.
״שינה ערבה, לואי״ הוא אמר, ולא רציתי להחזיר לו בחזרה. הסתכלתי עליו ללא מילים, כי לא היה לי האומץ להציע לו להצטרף אליי לחדרי. אולי זה לא במקום, ומה זה יגרום לו לחשוב ? אבל באמת ובתמים, רק רציתי להישאר במחיצתו עוד.
״תודה.״ השבתי בשקט, הדבר האחרון שרציתי לומר לו. עליתי את מספר המדרגות המובילות לדלת ביתי, כשפתחתי את הדלת סיבבתי את מבטי והוא נשאר לעמוד ולהסתכל עליי נכנס פנימה בבטחה. רציתי לחזור אליו בחזרה, לבלות זמן נוסף איתו, אבל לא יכולתי לברוח מהמציאות. יש לי מחר יום ארוך בעבודה, ״לילה טוב הארי.״ לחשתי.
נכנסתי פנימה וגופי נרגע בהדרגתיות. חייכתי לעצמי ונשכתי את שפתיי, איך ארדם כך ?
