הרס עצמי - Self Destruction

זכר אלפא

- נקודת מבט של ליה -

השעון מצלצל והעיניים שלי נפקחות ישר, מרגיש שלא ישנתי דקה.
״אלוהים..״ אני ממלמלת ביני לבין עצמי תוך כדי שאני קמה מהמיטה, אני מסתכלת על הפלאפון, רואה שיחה שלא נענתה מדילן ומחייגת אליה.
״היי!״ היא צורחת לי באוזן.
״דילן תסתמי את הפה שלך קמתי הרגע״, הקול שלי עדיין נשמע כמו גבר בן חמישים אבל כמובן שזה לא מעניין אותה.
״אני עוד חצי שעה אצלך! אני לא יודעת מה גרם לך לרצות לחזור למקום הזה.. כן הוא היה טוב אני מסכימה אבל היינו בטובים יותר, בכל מקרה אני מקווה שאת מאורגנת״ לא היה חכם להתקשר אליה,
״כן, כן, דילן אני אדבר איתך כשאתאפס על עצמי את לא נחמדה לי עכשיו״, אני מנפנפת אותה ולפני שהיא מספיקה להשחיל מילה השיחה מתנתקת.
ברוך שפטרנו.
סיימתי לשטוף את הפנים ואני נעמדת במראה,
השיער שלי נופל על הגב שלי ואני מנסה לחשוב מה ללבוש הלילה.
אני צריכה משהו שיטריף אותו.
שלפתי מהארון שמלה שנראה לי שתעשה את העבודה מספיק טוב, שמלת נצנצים לבנה שגונבת את ההצגה כל פעם מחדש, היא פתוחה במקומות הנכונים והמחוך שלה מדגיש את כל מה שטוב בגוף שלי, מושלם.
אני לוקחת את העקבים הכסופים והשחורים ומנסה לראות מה משתלב יותר טוב עם החתיכת בד שעלי, כסופים חד משמעית.
אחרי שהתלבשתי אני אוספת את השיער שלי לקוקו גבוה ומחליטה לפזר אותו אחרי כמה דקות, הראש כואב לי מרוב שמתחתי את השיער לאחרונה.
סיימתי להתאפר והגלוס מרוח על שפתיי, המסקרה משתלבת יפה עם הריסים הארוכים והשמלה נמתחת על הגוף שלי.
אני נראית כמו דוגמנית.
הצפצפה של דילן מעירה אותי מהתקף הנרקיסיזם הקטן שחוויתי ומזכירה שיש לי משימה להשלים הלילה.
אני יוצאת החוצה ונכנסת לרכב,
״ילדה למי את מנסה להוציא את העיניים? את הורסת!״ היא מרימה לי את הבטחון כמו שרק היא יכולה.
אחרי נסיעה של רבע שעה, הגאווה שלי מוצפת מחמאות הודות לחברה שלי, אני מרגישה שאני מסוגלת להכל.
היא מחנה ואני כבר ממהרת להתקדם לכיוון הבר,
דילן מצטרפת אלי והידיים שלה משולבת בשלי, הלב שלי דופק במהירות מלחץ משולב עם התרגשות.
אנחנו נכנסות לבר ולפני שאני מספיקה למצוא לנו מקום לשבת, דילן מגיעה עם שני צ׳ייסרים, ״שלא נזדקן אף פעם!״ היא צועקת ומורידה את הכוס ישירות לגרון שלה ואני עושה בדיוק כמוה.
איך היא אמרה? שלא נזדקן אף פעם.
אני מתיישבת בזמן שדילן רצה לרחבת הריקודים ומתחילה לחפש את הקורבן שלי.
העיניים שלי מוצאות את סקוט שרוצה לתלוש לעצמו שערות מהראש מרוב עצבים, מעניין על מי, חברה שלו מנסה להרגיע אותו - ללא הצלחה, העיניים ממשיכות לטייל עד שהן נוחתות עליו.
צחוק מופיע על פניו, כנראה בגלל שסקוט עומד לחטוף התקף לב עוד שניה.
קצת צובט לי שהוא לא שם לב עדיין שאני כאן.
אני רוצה להיות חלק מהשיחה שלהם, אני רוצה שהצחוק שיש לו על הפנים יהיה בגללי,
אבל הלילה אני לא פה בשביל זה, יש לי מטרה אחרת לגמרי.
החלטתי להצטרף לדילן, אייס עומד לאבד את זה היום.
תוך כדי ריקוד אני מחליטה להצמד אל אחד הגברים שברחבה, כמובן שהוא לא סירב וקיבל את ההצעה לא הצעה שלי, הידיים על המותן שלי ואני נשאבת למוזיקה.
ההבל פה שלו מסריח מאלכוהול וצמרמורת יורדת בגבי, פלאשבקים מהילדות מציפים אותי ואני מאבדת תחושה ברגליים.
הגבר שנמצא איתי ממשיך בשלו, מסובב ומושך אותי כמו בובה על חוט.
״רגע..״ סחרחורת מתקיפה אותי וזו המילה היחידה שאני מצליחה להוציא מהפה שלי, רגע לפני שאני מועדת ידיים חזקות עוטפות אותי,
אני עוצמת עיניים בצפיה להרגיש את הרצפה הקרה על הגוף אבל זה לא קורה.
במקום זאת אני מוצאת את עצמי מוחזקת בזרועות של האלפא שלי בזמן שהעיניים האפורות שלו מטביעות אותי, המבט לא יורד ממני, והידיים מחזקות את האחיזה בי,
״תפסתי אותך זאבה קטנה״, הוא לוחש והמבט שלו מתרכך.
לגמרי תפסת אותי.