הרס עצמי - Self Destruction

המבורגר וציפס

הבר שאני רגיל לעבוד בו התרוקן קצת יותר מוקדם מהרגיל, השעה 1:00 ואין כלב בחוץ.
הרשתי לעצמי למזוג כוס קטנה של ווסקי, מהסוג המשובח,
״אייס, אתה לא חושב שאתה מגזים עם כל השתייה בזמן האחרון?״ קול עבה תקף אותי בזמן שהמשקה החליק לי בגרון, בצורה נקייה חשוב לציין.
״מניח שאם הייתי חושב ככה הכוס לא הייתה קיימת״ עניתי, לא ישרתי מבט אל הבוס העצבני שלי,
מספיק בקבוקים הלכו בחודש האחרון כי הכרזתי עליהם בעלות, לא צריך שהוא יכריז בעלות על המוות שלי.
״אני לא רואה שמישהו מתכוון להגיע בזמן הקרוב, נסגור מוקדם? מה אתה חושב?״
פחות התחברתי לרעיון לא אשקר, אני צריך את הכסף הזה. אני חי לבד ואין מי שיתמוך בי כלכלית, לא שאני צריך אני מסתדר מצויין, כרגע.
״בוא נראה לקראת 1:30, אם באמת אף אחד לא יגיע אני לא אבזבז את הזמן שלך״ הסתכלתי על סקוט, זה נראה כאילו יצאה לו הרוח מהמפרסים.
״טוב, אבל עד 1:30!״ הוא משחרר אנחה ומסתכל על הדלת כאילו אם יסתכל עליה מספיק זמן נהר של אנשים יזרום דרכה.
לאחר כמה דקות שאני מנקה את הכוסות והוא יושב מתוסכל על הבר, הוא זורק לעברי את השאלה האהובה עלי.
״אז, מה איתך?״
העיניים שלי מתרוממות אליו, ״מה איתי?״
״תענה לי אתה, מצאת דירה חדשה? אני יודע שהתחלת לחפש משהו קצת יותר גדול מהמאורת סמים שלך״
אפשר להגיד על הדירה שלי הרבה דברים, מאורת סמים היא לא.
אולי בית זונות.
״עדיין מחפש, המחירים יקרים מדי בשבילי כרגע, מאמין שאם אחסוך מספיק אמצא משהו בכיוון״ עניתי, אני מאמין שיכלו לשמוע את היאוש בקולי.
אמנם אני לא מאלה שמשלמים שכר דירה כל חודש, הצלחתי להשיג את הדירה שלי בכוחות עצמי בלי עזרה מאף אחד אבל עברתי בה מספיק דברים כדי לרצות לעבור למשהו חדש.
טריקת דלת.
העיניים שלי מתרוממות כדי להבין מי היצור האבוד שנכנס באמצע הלילה לבר,
הצפייה שלי לראות גבר שבור לב או נרוקמן מסריח נהרסה כשהתבוננתי בה.
עומדת קפואה ורטובה בכניסה,
השיער החום שלה נצמד לגב החשוף, השמלה השחורה נצמדת לעור הבהיר שלה,
והעיניים הירוקות רק מחפשות מה לטרוף.
היא מתקדמת בצעדים קטנים לכיוון כיסא הבר, מתיישבת ולא מוציאה מילה.
אני מסתכל על סקוט בזמן שהוא מסתכל עלי,
שנינו מנסים להבין את הסיטואציה שקרתה מולנו עכשיו,
לפני שאני מציע תפריט היא פותחת את הפה;
״תעשה לי כוס, לא אכפת לי מה ומשהו לאכול בבקשה אני גוועת״
חסרת סבלנות.
אני מוזג לה מהווסקי שטעמתי לפני כמה דקות ומניח את הכוס לידה, סקוט נעלם להכין משהו במטבח והשאיר אותי עם הבחורה המהפנטת לבד.
״אתה מתכוון לבהות בי הרבה?״ היא שואלת אחרי שלקחה את כל הווסקי בבת אחת.
נתפסתי.
״מתכוונת לספר מה הביא אותך למצב הזה הלילה?״ אני תוקף חזרה, לא נשאר חייב.
״לא״
״אז גם אני לא״ אני נשען על הארון המשקאות שמאחוריי, מישר מבט עם הזאבה שיושבת מולי, העיניים שלה לא יורדות משלי, מזהירות אותי שלא כדאי להתעסק איתה עכשיו.
לאחר כמה דקות של קרב מבטים מתמשך, סקוט יוצא מהמטבח,
״ההזמנה שלך מוכנה!״
הוא מגיש את ההמבורגר והציפס ומחכה בצפייה שתטעם מהאוכל שהכין, אחרי הכל הלקוחה הראשונה שראה בשעות האלה בחודש האחרון.
לוקח לה כמה שניות להסיר ממני את המבט ולהתמקד באוכל, היא תופסת את ההמבורגר עם האצבעות הקטנות שלה, השפתיים העבות שלה נפתחות והיא לוקחת ביס גדול,
אני מתרשם שהיא לא דופקת חשבון ונהנת מהארוחה, כל בחורה אחרת הייתה עושה פוזות ומשחקת אותה עדינה.
סקוט מסתכל עלי, ״פעם ראשונה שהקשבתי לך ויצא משהו טוב״,
״כנראה שאתה צריך להקשיב לי יותר״ אני קורץ לו,
סקוט ואני מכירים הרבה זמן, הוא החבר הכי קרוב אלי ובאותה נשימה הבוס הכי מפחיד שאני מכיר.
הדקות עוברות והאורחת נשענת אחורה על הכיסא, מניחה ידיים על הבטן שלה ומוציאה אנחה.
״אייס״ היא אומרת את השם שלי, לוקח לי כמה שניות להבין ואז אני נזכר בתג שם שנמצא לי על החולצה.
״אני גם אדע את השם שלך?״
״מה יצא לי מזה?״ היא משחקת אותה קשוחה, אני רואה את הניצוץ שיש לה בעיניים, היא רעבה והפעם אני בספק אם המבורגר וציפס זה מה שישביע אותה.