אובססיה אפלה|| Dark obsession

פרק 55-אחרון

*נקודת מבט-ברייאן*
~כעבור 4 שנים~
היום הלכתי לבית האלמין,בפעם הרביעית.
עדיין מנסה לעכל את זה.
למרות שזה בילתי אפשרי לגמרי.

״אבא?״ שאלה ביתי.
״כן נסיכה״ השבתי.
״למה אנחנו באים לכאן ואתה בוכה?״
איך בדיוק אפשרי לענות? שאיבדתי את מה שהיה חלק מימני,חלק מחיי.

״כי אבא מתגעגע מאוד ולפעמים כשבן אדם חסר אז הגעגוע גורם לרצות לבכות״ השבתי בקצרה.
לא רציתי לפרט לה שאנשים מתים לא חוזרים.
היא התקדמה אליי והניחה את ידייה על פניי וניגבה את דמעותיי.

״אל תבכה אבא,אנחנו כאן איתך נגרש רחוק רחוק את הגעגוע!״ אמרה ביתי ומחאה עם כף רגלה על הריצפה.
חייכתי אליה.
היא דומה לאמילי יותר מאשר לי.
הרמתי את סופי עליי והנחתי נשיקה על הקבר.

״תודה על הכל,תודה ששמרת עליי והצלת את היקר לי מכל,אוהב אותך לנצח אח גדול״

~פלאשבק לפי ארבע שנים~
הבחנתי באמילי מאבדת הכרה שוב,רק שהפעם כמות מוגזמת של דם נזלה ממנה.
״אמילי? אמילי!!״ צעקתי מתקרב אליה ומנסה להעיר אותה.
״למה זה קרה?!״ צעקתי אל הרופא והמיילדות.

״היא מאבדת הרבה דם בגלל הסיבוך בלידה ברייאן,אני מצטערת אין לי איך לעזור לה״ אמרה המיילדת.
״לא אכפת לי אם יש או אין לך איך לעזור לה את תצילי אותה!״ צעקתי חזרה.

הבטתי באמילי עם מבט כאוב ומלא חרטה ואשמה.
מתחרט על מה שהוביל את שנינו למצב הזה,ואשמה על זה שהיא הייתה ראויה לי אבל אני לא עבורה.
הייתי חרא של בן אדם.

מפלצת.
זה שגרם לה לסבל ולבכות,ולמרות הכל היא בטחה בי ואחזה בידי כשאמרתי לה.
למרות החטיפה שלה היא נתנה לי הזדמנות איתה.
ואני איכזבתי אותה.
לא הענקתי לה את הכבוד והאהבה שראויה לה.

אחי ניקלאוס נכנס לחדר.
״ברייאן המשפחה של לוק כאן הם באו לדרוש נקמת דם על מה שקרה״ אמר אחי.
נכנסתי ללחץ על אמילי והתינוקות.
אני לא יכול לאבד את אמילי עכשיו.
ובטח שלא את התינוקות.