הדרך חזרה אחרי הביקור בקבר של טל עברה בשקט וכך גם שאר היום. לא ידעתי מה להגיד ויוני כהרגלו לא הרבה לדבר, בעיקר לא בזמן האחרון, וכך נותרנו שקטים.
ליאורה הסיעה את יוני לבדיקה שלו בבית החולים ואני חזרתי הביתה, כל אחד בענייניו. בערב התקשרתי ליוני.
"איך עברה הבדיקה?" התעניינתי, ויוני השיב, "בסדר. הרופא אמר שכנראה יורידו לי את הגבס תוך שבועיים-שלושה."
"יופי, זה מעולה," השתדלתי להישמע אופטימית כמה שיותר. "אני בדיוק יוצאת לעינב, לראות מה איתה. אני אבוא לישון אצלך אחר כך?"
"את לא חייבת, ליבי, אני אהיה בסדר." הוא ענה באותה אדישות שאפיינה אותו לאחרונה.
"אני יודעת שאני לא חייבת," התחלתי כשיוני קטע אותי, "את יכולה לישון לילה אחד בבית. לא יקרה כלום." קבע ואני התחבטתי מה הדבר הנכון להגיד. "אבל... אם תחלום..."
"אל תדאגי. אני אהיה בסדר." יוני חתם, כל כך משכנע, אולי אפילו בטוח בעצמו, שאני האמנתי לו גם. "נתראה מחר?"
"בטח. לילה טוב," עניתי, מהוססת.
"לילה טוב."
בבוקר יום המחרת, התייצבתי בפתח בית משפחת אביבי בשעה שבע וחצי בבוקר. בלילה הקודם קיבלתי הודעה מאיתמר, ששוב ביקש טרמפ לבית הספר, ואחרי שהגיע לידי מידע חדש על כך שיש לו חבר לא יכולתי לסרב. ליאורה פתחה לי את הדלת.
"היי מתוקה, מה שלומך?" היא שאלה בפנים מחויכות שהתאמצו להסתיר עיניים יפות ועייפות. "אני בסדר גמור. איך את, ליאורה?" שאלתי בחזרה כשנכנסתי אחריה וצעדנו לכיוון המטבח.
"הכל מצוין." השיבה בביטחון, ואני ידעתי שהיא משקרת. היא הייתה מותשת, אך כהרגלה התאמצה לשדר חוזק ואופטימיות. "אתמול הבדיקה אצל הרופא עברה מצוין, יונתן יוכל להוריד את הגבס בקרוב."
"כן, שמעתי. זו ממש התקדמות." חייכתי אליה בזמן שהיא סיימה לסדר את המטבח ולנקות את השיש, אחרי שקמה מוקדם בבוקר במיוחד כדי לבשל, כמו שהייתה עושה בדרך כלל.
"הגעת מאוד מוקדם היום, יונתן עדיין ישן." ליאורה ציינה, ואני הסברתי, "האמת שבאתי בשביל איתמר. הוא ביקש ממני טרמפ לבית הספר, אמר שחזר הביתה מאוחר אתמול."
"באמת? אפילו לא שמתי לב שהוא יצא," היא הבליחה בינה לבין עצמה ואני מיד עליתי עליו. מתגנב החוצה בלילה כדי לפגוש את בן.
"איך עבר הלילה?" שאלתי, מסיטה את הנושא בזמן שחתרתי למה שחשוב באמת.
"עבר חלק. גידי ישן בסלון, כדי שיוכל לשמוע את יונתן אם יצטרך משהו בלילה. בבוקר הבנתי ממנו שהכל היה בסדר." היא סיפרה, ואני הנהנתי בחיוך כשהשתדלתי להסתיר את הפליאה שלי.
YOU ARE READING
אחרי יונתן
Romance- סיפור גמור - ליבי הררי אמנם רק בת שבע-עשרה, אבל היא כבר מזמן לא ילדה. ליבי כבר למדה דבר או שניים, נכוותה מאהבה ולמדה איך להגן על עצמה, היא יודעת לעמוד על שלה, ויותר מכל, ליבי כבר יודעת מה היא רוצה. כשליבי פוגשת את יונתן, היא יודעת טוב מאוד שכל מה...
