יוני ואביתר התחבקו והחליפו דברי סרק כשני אחים שלא התראו במשך שבועיים, ובינתיים אימם קלטה אותי במבטה.
"היי, אני ליבי," חייכתי, "אני ה... אני ויוני, כאילו, יונתן..."
"אה ליבי מה קורה?" אביתר זיהה אותי וקטע את הניסיון העגום שלי להציג את עצמי בפני אמא של יוני, ואז כרך את ידו סביב כתפיי ומשך אותי לחיבוק בפתאומיות, "מקווה שאת שומרת טוב על הילד שלנו, אה? טוב חכו לי עם האוכל, אני עושה מקלחת ובא." ואז הוא נעלם במדרגות בדרך לקומה השנייה.
"שלום ליבי, אני ליאורה, אמא של יונתן," היא חייכה אליי בעיניים טובות, כאלו שלא חיפשו הגדרה מדויקת למהות הקשר שלי עם יוני. "כבר אכלתם?" היא עברה להביט ביוני.
"אה, עדיין לא," גם הוא היה מעט מבולבל מהסיטואציה. "אני לא רוצה להפריע, האמת שבדיוק עמדתי ללכת...."
"מה פתאום," ליאורה קטעה אותי, "אנחנו תכף יושבים לאכול, תצטרפי אלינו. יש ג'חנון וביצים בתנור." היא חלפה על פנינו והניחה שתי שקיות שהיו בידה על השיש במטבח. יוני ואני הבטנו זה בזו בבלבול. "אה... איפה אבא?" שאל.
"סבתא שלך אומרת שיש להם בעיה עם המזגן, הוא נסע לעזור להם לתקן אותו. הוא יחזור מאוחר יותר." היא השיבה כשהמשיכה להתרוצץ במטבח, ויוני הביט בי ואמר לי בשקט, "איתמר עדיין ישן, זה יהיה רק עם אמא שלי ואביתר. מה שתרצי,"
"כדאי לך, אנחנו לא נושכים," ליאורה קראה מהמטבח ויוני גלגל את עיניו בחצי חיוך. "אה..." גמגמתי, והוא מיהר לומר, "בלי לחץ, את לא חייבת,"
"לא, זה בסדר," עניתי בביטחון, ברגע של אומץ או פזיזות, "אני אשמח, תודה." ויוני הביט בי בהפתעה בזמן שאמו צהלה בשמחה. "איזה יופי! יש עוד קצת זמן, אני צריכה לערוך פה את השולחן וגם להספיק להכין סלט, אולי לפני זה בעצם אני אעזור לאביתר עם הכביסה שלו... נראה. בינתיים אתם יכולים לחזור לעיסוקים שלכם, אני אקרא לכם כשהכל יהיה מוכן."
יוני הנהן בהסכמה והניח את ידו על גבי כשפנה על מנת שנעלה בחזרה לחדרו, אבל אני הצעתי, "לא, אנחנו יכולים להישאר ולעזור לך לארגן פה. נכון, יוני?" לא באמת שאלתי, והוא הביט בי במבט מיוסר כזה שקיווה לעלות ולמזמז אותי בחדר שלו. "אני יודעת להכין אחלה סלט."
"מקסימה, תודה לך. אז את תעזרי לי פה ויונתן, תעזור לאביתר עם הכביסה שלו ואז תבואו לפה לערוך את השולחן?" גם ליאורה לא באמת שאלה, ואז התפצלנו, כל אחד למשימתו.
ליאורה אביבי הייתה אישה מקסימה, וזאת בנוסף לעובדה שהיא הייתה פשוט מהממת. אישה בשנות הארבעים לחייה, גבוהה ורזה, לראשה שיער גלי מלא אסוף בקוקו מרושל, והיא נראתה אלגנטית להפליא.
פטפטנו בזמן שהכנו סלט והיא התעניינה בי אך לא בצורה פולשנית, לא שאלה שאלות לא נעימות לגבי הקשר שלי עם יוני ובאופן כללי היא הייתה פשוט חייכנית ונעימה.
YOU ARE READING
אחרי יונתן
Romance- סיפור גמור - ליבי הררי אמנם רק בת שבע-עשרה, אבל היא כבר מזמן לא ילדה. ליבי כבר למדה דבר או שניים, נכוותה מאהבה ולמדה איך להגן על עצמה, היא יודעת לעמוד על שלה, ויותר מכל, ליבי כבר יודעת מה היא רוצה. כשליבי פוגשת את יונתן, היא יודעת טוב מאוד שכל מה...
