יוני חיכה לי ברכב בזמן שעליתי הביתה וארזתי תיק קטן עם כמה דברים שאזדקק להם עד למחרת בבוקר, ואז נסענו לבית שלו. כשנכנסו, הבית היה די חשוך כיאה לשעה המאוחרת, ורק מסך הטלוויזיה הבהב מכיוון הסלון. צעדנו פנימה בשקט ויוני הציץ לאותו כיוון, שם הוריו נרדמו על הספה.
"לאן נעלמת אתה," מהמדרגות הגיח נער צעיר שלראשו בלורית תלתלים, נראה כמו שילוב מושלם בין אביתר ליוני, שמיהר להשתיק אותו. "ששש..." הוא סימן למי שהסקתי שהיה אחיו הקטן, על מנת שלא יעיר את הוריו והחווה לעברי. עיניו של הנער קלטו אותי רגע מאוחר יותר, והוא הנהן בהבנה ונותר שקט, לא מפריע לאחיו להגניב אותי פנימה. "בואי," יוני לחש ועליתי אחריו לחדר שלו, שולחת חיוך מתנצל לאחיו בדרך.
"ממש שבט אתם." אמרתי אחרי שיוני סגר את הדלת והוא גיחך. "זה היה איתמר," הסביר, "כנראה שבלי אביתר לא היה לנו כלום אחד עם השני."
"מה זאת אומרת?" שאלתי. "לא יודע, הוא ואני... אנחנו די שונים, לא הכי הסתדרנו בתקופה ש..." הוא עצר את עצמו. "את באמת רוצה להתחיל לדבר על זה עכשיו?" שאל בספקנות, ואני פשטתי את החולצה שלי בתנועה מהירה. "לא."
יוני חייך כשבחן את החזה הקטן שלי ואת חזיית התחרה האדומה שלבשתי כשהתקרבתי אליו, דוחפת אותו לישיבה על המיטה. התיישבתי מעליו והתחככתי בו, הג'ינס שלי כנגד הג'ינס שלו והשארתי שובל של נשיקות רטובות מצווארו ועד לקו הלסת. הוא אחז בירכיי ומבעד לנשיקות שלי הוא ניסה לפגוש את שפתיי עם אלו שלו, אך אני התחמקתי.
הורדתי ממנו את החולצה שלבש ודחפתי אותו לאחור כך ששכב על גבו ואני מעליו, פי עדיין קרוב לפניו כשפתחתי את הכפתור והרוכסן במכנסי הג'ינס שלו, עדיין לא נותנת לו לנשק אותי.
התרוממתי מעט כדי למשוך את הג'ינס מגופו ואז יוני תפס את ידיי, עוצר אותי. "ליבי, למה את לא נותנת לי לנשק אותך?"
"אני נותנת לך לזיין אותי, זה לא מספיק?" פלטתי בקוצר רוח והוא נאנח והתיישב כשאני על ברכיו, פנינו קרובות והוא מביט בי בציפייה. "נו?"
"לא יודעת," עכשיו אני נאנחתי. "זה פשוט... אישי מדי." השבתי, והוא המשיך להביט בעיניי במבטו הבוחן. "ולספר לך שאני לא רוצה לישון לבד כמו איזה פחדן, זה לא אישי מדי?"
הבטתי בו בייאוש. זה היה לי קשה, ועכשיו הוא גם ידע למה. אף אחד מאיתנו לא דיבר שוב על הפיל שבחדר, ואני השתדלתי להזכיר לעצמי שיוני הוא לא דור, ושאנחנו לא במקום הזה. "בבקשה," הוא כמעט התחנן ומבטו נח על שפתיי. גם עיניי היו ממוגנטות לשפתיו, וכל כך רציתי להרגיש אותן, אבל לא הצלחתי לעשות זאת בעצמי.
יוני תפס את פניי באצבעותיו ומשך אותן עד ששפתינו התנגשו, והוא נישק אותי ברכות כזו שגרמה ללב שלי לפרפר. התחושה הזו הבהילה אותי ונלחמתי בעצמי כדי לא לסגת, והעובדה שהוא היה פשוט ממכר עזרה למלחמה הקטנה שלי.
YOU ARE READING
אחרי יונתן
Romance- סיפור גמור - ליבי הררי אמנם רק בת שבע-עשרה, אבל היא כבר מזמן לא ילדה. ליבי כבר למדה דבר או שניים, נכוותה מאהבה ולמדה איך להגן על עצמה, היא יודעת לעמוד על שלה, ויותר מכל, ליבי כבר יודעת מה היא רוצה. כשליבי פוגשת את יונתן, היא יודעת טוב מאוד שכל מה...
