זרועותיו של דור הקיפו את גופי כששפתיו נעו על שלי באיטיות, וכשלשונו פגשה בשלי, טעם הסיגריות בפיו הזכיר לי, רק לרגע אחד, את יוני.
דחפתי את דור ממני והשתדלתי להישאר יציבה על אף הסחרחורת שחשתי. "תפסיק. יש לי חבר, אני רצינית." התקשיתי לעכל את הסיטואציה ואת מהלך הדברים, וניסיתי לצאת מההלם שתקף אותי. "הכל בסדר איתי, אתה יכול לישון טוב בלילה, אם זה מה שאתה מחפש." חתמתי ואז חלפתי על פניו בהליכה עקומה.
"ליבי," הוא צעק מאחוריי, אבל כבר הייתי נחושה. "בבקשה תעזוב אותי," מלמלתי כשהמשכתי להתרחק ויצאתי לחצר, ומשם לחנייה הפרטית של בית משפחת שחורי.
שטח החנייה כבר כמעט היה על הרחוב, אך בכל זאת צמוד לחצר כך שיכולתי להיות שם לבד, בשקט. נשכבתי על המדרכה, כמו משום מקום, בהיתי בכוכבים שהאירו את שמיי הלילה, והתקשרתי ליוני. צלצול, ועוד צלצול. הגעתי לתא הקולי.
"מאמי, למה אתה לא עונה לי?" ייבבתי, ואז הסתכלתי על השעה במסך הטלפון, וכבר היה אמצע הלילה. "טוב, כבר מאוחר. יואו, אני משאירה לך הודעה במשיבון, כמו פעם." צחקקתי בשכרות וקירבתי את רגליי לגופי. הרגשתי אשמה על מה שקרה, ולא רציתי להסתיר שום דבר מיוני.
"תקשיב, אני לא יכולה לחכות עד מחר שתענה. דור נישק אותי במסיבה. כאילו, הוא הגיע למסיבה של שחורי אחרי שהוא בירר שאני מגיעה, כמו איזה סטוקר," בלעתי את מילותיי בערפול חושים. "אני לא מבינה, חשבתי שהוא רק גיבור מאחורי המקלדת, שולח לי הודעות אהבה מטומטמות עשרים פעם ביום." יוני לא ידע על ההודעות האלה, אבל אני הייתי שיכורה מכדי לזכור את זה. "הייתי צריכה לחסום אותו, באמת."
מחשבות רבות התרוצצו במוחי השיכור והן החלו להיפלט החוצה ברנדומליות. "כותב לי מילים רומנטיות, מה, פתאום הוא נהיה משורר? מי הוא בכלל? אין לי כוח אליו. ואחרי כל החפירה הזאת הוא עוד צריך להגיע למסיבה בשביל למרוח אותי. אני לא מבינה, אני צריכה לתפוס לו בביצים כדי שהוא ידבר איתי דוגרי פנים מול פנים?" באיזשהו שלב זו כבר הייתה שיחה ביני לבין עצמי יותר מאשר הודעה ליוני, ונזרקו שם המון חלקי משפטים שהיו עלולים להיות מטעים מאוד.
"ואז הוא עזר לי כשהקאתי, כי ברור, הוא גיבור רק על חלשים, ואז הוא נישק אותי." לאחר מכן השתררה שתיקה ארוכה ואני הרצתי במוחי את האירועים, נזכרת בכל מה שקרה, ורגע אחר כך התאפסתי.
"אני שונאת אותו יוני, אני רוצה להיות רק איתך. אוף, אני צריכה לחכות עוד שבוע שלם?" הייתי שיכורה עצובה ומבולבלת. "אני אוהבת אותך יפה שלי, תחזור כבר."
התעוררתי בצהרי היום הבא עם הנגאובר אדיר, והתקשיתי לזכור בבהירות את אירועי הלילה הקודם. זכרתי את מה שהיה כמעט הטרדה מינית מצדו של דור, ואת כמה שניסיתי לשכוח מזה בעזרת אלכוהול, מה שהתנקם בי כשדור ניצל את ההשפעה ונישק אותי. זכרתי במעורפל שהתקשרתי ליוני, ושאחר כך הבנות החזירו אותי הביתה, וזכרתי גם את עינב שגררה את התחת השיכור שלי עד למיטה, בה נרדמתי תוך שניות אחדות.
YOU ARE READING
אחרי יונתן
Romance- סיפור גמור - ליבי הררי אמנם רק בת שבע-עשרה, אבל היא כבר מזמן לא ילדה. ליבי כבר למדה דבר או שניים, נכוותה מאהבה ולמדה איך להגן על עצמה, היא יודעת לעמוד על שלה, ויותר מכל, ליבי כבר יודעת מה היא רוצה. כשליבי פוגשת את יונתן, היא יודעת טוב מאוד שכל מה...
