בסיומו של אותו סופשבוע, יוני ואני נאלצנו להיפרד לשבועיים נוספים. אמנם זו כבר הייתה שגרה בשבילנו, אך זה לא הפך את זה לקל יותר, בעיקר לא באותו סופשבוע.
יוני חזר לבסיס, ואני נותרתי מבולבלת אל מול ההודעות של דור וסערת הרגשות שהן גרמו לי. נכון שלא סיפרתי על כך ליוני, אבל כשהוא היה איתי זה היה קל יותר, והריגוש בלהיות איתו העפיל על כל דבר אחר כך שלא חשבתי כלל על דור.
אבל באותו שבוע יוני היה רחוק ממני, וההודעות המשיכו לזרום.
דור: אני לא יודע מה עוד להגיד חוץ מזה שאני מתכוון למה שאמרתי ולהתחנן שתסכימי לדבר איתי
דור: אחרי שעברנו כל כך הרבה ביחד אני מבקש ממך רק דבר אחד... בשביל שנינו
מניפולציות רגשיות זולות. הוא כבר התחיל לעלות לי על העצבים.
דור: בסדר. אני מבין את זה שאת לא רוצה לדבר איתי או שאולי את סתם לא יודעת מה לעשות, אבל זה חשוב לי. את מכירה אותי לובה, אני אמצא דרך.
והוא מצא.
בערב יום שישי של המשך אותו השבוע, הייתה מסיבת יום הולדת לגיא שחורי.
גיא למד בשכבה שלי וכן התאמן איתי בקבוצת הכושר הקרבי, זו שבה הכרתי את טל, ובאותו סופשבוע הוא חגג יום הולדת שמונה-עשרה בבית שלו. גיא במקרה גם היה שכן של טל, מה שאומר שגר באזור האמיד בעיר בווילה גדולה כמו שלו, לכן התאפשר לו לחגוג בביתו שהיה בעל חצר ענקית.
למסיבה הגעתי עם עינב, עפרי ושחר, כמו תמיד, וכמובן שהגענו באיחור אופנתי, כמו בכל יציאה עם עינב. כשהגענו, כולם כבר היו מתודלקים היטב, ואחרי שאמרנו שלום לכולם, היה עלינו להדביק את הפער. "לחיים, ביצ'ס!"
הורדתי שוטים עם הבנות ורקדנו יחד בין עשרות הנערים השיכורים והמיוזעים בחצר, וכשנתקלתי שוב בגיא בתוך ההמון, משכתי אותו אחריי לכיוון השתייה החריפה. "שחורי, יא נסיך! בוא,"
"איזה שרוטה את. אני חולה עלייך, באמא שלי," הוא צחקק בשכרות כשמזגתי לנו שוטים. "אז את לא כועסת עליי, נכון?"
"יא דפוק, מה יש לי לכעוס עליך?" שאלתי בחוסר תשומת לב כשנמתחתי לקחת פרוסות לימון מקצה השולחן. "אני מצטער, באמת לא הבנתי למה הוא שואל אם את באה. אם הייתי מבין לא היי..."
"מה? על מה אתה מדבר?" השתדלתי להתאפס על אף שראשי החל להסתחרר. "נו, על זה שהאקס שלך פה. עידו אמר שהוא יביא חברים ולא שאלתי יותר מדי, לא חשבתי על זה ש," מיהרתי לקטוע אותו, "מה? דור פה?"
"מצטער כפרה," הוא החל להתנצל אך אני השתקתי אותו כשחסמתי את פיו באצבעי ואז דחפתי את השוט ליד שלו. "לחיים." בלעתי את הנוזל המר בבת אחת ואז מצצתי את הלימון, מיהרתי להיפטר ממה שנותר בידיי ומיהרתי לשוב ולהיבלע בתוך ההמון.
YOU ARE READING
אחרי יונתן
Romance- סיפור גמור - ליבי הררי אמנם רק בת שבע-עשרה, אבל היא כבר מזמן לא ילדה. ליבי כבר למדה דבר או שניים, נכוותה מאהבה ולמדה איך להגן על עצמה, היא יודעת לעמוד על שלה, ויותר מכל, ליבי כבר יודעת מה היא רוצה. כשליבי פוגשת את יונתן, היא יודעת טוב מאוד שכל מה...
