יוני ישב על האדמה הלחה דקות ארוכות, מתייפח על הקבר של טל. גופו רעד בזמן שהוא בכה בשקט, עד שלבסוף הוא חדל. הוא ניגב את פניו ומשך באפו, ואז צחק.
"אם היית רואה אותי עכשיו ככה, היית נותן לי בעיטה בתחת." הוא הביט בשלט הקטן שהיה נעוץ באדמה, עליו נכתב באותיות שחורות "טל גלעד כפרי".
"מה לעשות, תמיד חשבת שאני יותר חזק ממה שאני באמת..." המשיך ואז השתהה לרגע. "כנראה שלא ידעת שברגע שתדפוק נפקדות מהחיים אני אתפרק פה ואהפוך לחתיכת חרא.
לא שהכל היה מדהים לפני אבל תמיד ידעת להכניס אותי לפרופורציות, וגם כשלא, אז... עדיין היית שם. ואיתך זה היה יותר קל." הוא השתתק.
"עכשיו הכל קשה." דמעה נוספת זלגה מעינו, "קשה לקום בבוקר, קשה לזוז... קשה לנשום, כוסעמק." דמעות רבות נוספות זלגו בעקבותיה.
אחרי שעברו מספר דקות נוספות, שוב הוא הפסיק.
"אתה מסתכל ורוצה לפוצץ אותי, אני יודע." הוא גיחך וניגב את הדמעות. "גם אני רוצה לפוצץ אותך, אחי, על זה שהלכת..." ענה לעצמו ואז שתק לרגע, "אבל מאוחר מדי. כבר התפוצצת." הוא צחק במרירות, "איזה דפוק זה.
"ואתה בטוח שהתחרפנתי. תאמין לי, גם אני כבר חושב ככה. יושב פה בין כל הגופות ומדבר לעצמי. או שלא לעצמי. לא יודע, זה אמור לעזור לי או משהו. מה אתה אומר, זה עובד? בינתיים נראה לי אני רק נשרט יותר... איזה זין." חתם ואז ישב שם בשקט, מוצף במחשבותיו.
לבסוף הוא המשיך. "אבל אם זה באמת ככה, ואתה יושב לך שם באיזה מקום הזוי כזה שכולם בו טובים, איזה גן-עדן, אנא עארף, ומסתכל על מה שהולך פה... אל תדאג." הוא שתק למשך שניות ארוכות.
"ההורים שלך בסדר, וגם רז. לפחות ככה ליבי אומרת. ואני... אני אתאפס על עצמי. ואני בעצמי אדאג לזה שהם יהיו בסדר. גם לעינב אני אדאג.
"אנחנו נהיה בסדר. אל תדאג, אח שלי."
-
פרק קצר אבל מאוד משמעותי בעיניי. אשמח לשמוע מה חשבתן. ♥
YOU ARE READING
אחרי יונתן
Romance- סיפור גמור - ליבי הררי אמנם רק בת שבע-עשרה, אבל היא כבר מזמן לא ילדה. ליבי כבר למדה דבר או שניים, נכוותה מאהבה ולמדה איך להגן על עצמה, היא יודעת לעמוד על שלה, ויותר מכל, ליבי כבר יודעת מה היא רוצה. כשליבי פוגשת את יונתן, היא יודעת טוב מאוד שכל מה...
