Part 16 -

138 14 2
                                    

אליסון POV-

היום אשטון סוף סוף משתחרר , שלשום אני וקאלום דיברנו לגבי הנשיקה שלנו וקבענו שזה היה חד פעמי , קטרין באה אתמול (מי שלא זוכרת קטרין היא החברה שאליסון פגשה כשהיא יצאה עם קאלום וכולם-כותבת) היא פשוט שאלה אם הכל בסדר והלכה , אני חושדת שיש לה מישהו אבל כרגע המוח שלי רק במחשבות על אשטון .

בכל הבדיקות שעשו לאשטון הוא ביקש שאני יהיה איתו , אני יודעת שהוא לא באמת 'מפחד' אבל זה לא ממש משנה לי ... אני לא מאמינה שאחרי כל מה שהוא גרם לי אני עדיין מרגישה פרפרים בבטן כמו פאקינג פאןגירל ! הוא לי את השכל , היו לי פרפרים בבטן כשהחזקתי לו את היד אז אמרתי לעצמי שכל עוד אנחנו בבית חולים כדאי לי לבקר את המחלקה הפסיכיאטרית כי אני משתגעת כשאני לידו ! מצד אחד אני שונאת אותו מצד שני אוהבת , כאלו וואט דה פאק יש לי פיצול אישיות?! וכשסיפרתי את זה לאנג'ל היא אמרה לי " כנראה שאת צריכה טיפול" כאלו ילדה אולי לי יש פרפרים בבטן אבל כשאת ליד לוק את נוזל לך רוק מהפה ! אני מוקפת משוגעים, רק הבעיה שאני אחת מהם ...

אז כן בחזרה להווה מה שאני עושה כרגע זה אוכלת ובוהה באוויר , "אב-תני-לא!!" מה לכל הרוחות קורה שם למעלה ?! עליתי ואז ראיתי את מייקי יורד "היי אל" "תגיד מייקי מה זה כל הצעקות האלה?" "רק עכשיו שמת לב ? הם צועקים כבר חצי שעה ! אני לא ממליץ לך לעלות .." "אני יסתדר , אל תדאג ..." עליתי למעלה ואז הבנתי שהצעקות באות מהחדר של אשטון , דפקתי בדלת כמה םעמים, איו תגובה , דפקתי יותר חזק , אין תגובה. נכנסתי לחדר וצעקתי "תפסיקו כבר לצעוק!!!" אשטון השתתק אבל הכלבה הזאת התחילה לצעוק עליי "בגללך ! בגללך הכל נהרס!" "הא?!" "את אשמה הכל! הכל היה מושלם!זונה!" "מה את פאקינג רוצה ממני?! טיפשה! בגללי הכל נהרס ?! את הרסת הכל ! אשטון השתנה בגללך, לרעה!אז אל תגידי לי שאני הרסתי הכל ושעוד אני הזונה , פשוט אל!"

לפי מה שראיתי אשטון היה בהלם . "קיצר תעשו מה שבא לכם רק תפסיקו לצעוק!" אמרתי והלכתי לחדר שלי אחרי כמה דק' היה דפיקות בדלת שלי , אש נכנס והתיישבתי לידי במיטה "אליסון מה קורה לך בזמן האחרון?" "לי?מה קורה לך?" "אני לא יודע אני מניח שצדקת היא לא הייתה טוב בשבילי , היא שינתה אותי..." "אוחח אש... למה הכל לא יכול להיות כמו שהוא היה פעם?" אמרתי כבר מיואשת מהדרמות האלה ... הלוואי שהכל היה יכול להיות כמו פעם , לפני שעזבנו שחשבנו רק על אהבה , שמחת חיים , כיף והחברות בינינו... הכל היה אז פשוט . "אני בעצמי כבר מיואש, אני מתחיל לאבד תקווה שמשהו יכול לחזור להיות כמו פעם , אחרי העזיבה , מה שקרה לך ומה שקורה עכשיו .. פאק..זה פשוט כל כך מסובך , הייתי רוצה שהכל יחזור לקדמותו" "גם אני אש ,גם אני... " חשבתי על כל מה שקרה והגעתי למסקנה אחת , הכל יכול להיות כמו פעם , אבל אני צריכה לשחרר למוח שלי לשלוט בהכל ולתת ללב שלי לשלוט בגוף שלי !

"אשטון אני אוהבת אותך"

"אני אוהב אותך אליסון "

הוא התקרב אליי לאט , עצמתי את עייני הרגשתי את השפתיים הרכות שלו במוחי רק צעק 'סוף סוף' הנשיקה הייתה איטית אך פרועה, רכה ונעימה אך מהווה המון רגשות של כעס , שמחה , געגוע ועצב . הייתי כל כך רעבה לשפתיים שלו . לא היה לי אכפת מהעולם ברגע הזה , רק אני ואשטון ..

"אל , אני לא יכול בלעדייך. בבקשה תהיי שלי."

"לא עכשיו אש .."

-שלוש ימים לאחר מכן -

"אליסון אני יכול לדבר איתך שנייה? " "אממ...כן בטח(?)" בבקשה לא על נשיקה בבקשה לא על הנשיקה בבקשה לא על הנשיקה "אני ממש רוצה שהכל יהיה כמו פעם , נמאס לי מריבים איתך , אני מצטער על זה שהייתי דפוק וכל זה ... סליחה ?" הווא אמר מלא תקווה "אני סולחת לך , בוא פשוט נחזור להיות חברים טובים כמו פעם.." "אני ישמח" אני שמחה שאנחנו שוב כמו פעם וחברים טובים אבל להתאהב בו שוב היה מחוץ לשליטה שלי ... אשטון . אני מתאהבת בך יותר בכל שנייה שעוברת.. ################
אני מקווה שנהנתן!
ותודה ענקית על 1k+ צפיות אני מודה לכן מאוד! <3

let's start all over again. (Hebrew)Where stories live. Discover now