Larry Stylinson - This Kid

פרק 4

-פרק 4

*נ.מ לואי

מ.הארי: היי לו, רוצה שניפגש בשער של בית הספר ונלך ביחד לכיתה?

ל.הארי: בטח למה לא

אני והארי ממש התקרבנו בשבוע וחצי שאנחנו עובדים על העבודה הזאת, אנחנו מסתובבים יותר ביחד וזה ניראה שהחברה שלו לא מתה על זה אבל לא ניראה שאכפת לו אז גם לי לא אכפת..

"בוקר טוב" הארי אמר לי כשהגעתי לשער בית הספר, שם הוא חיכה לי
"בוקר" מלמלתי בעייפות, אני לא בן אדם של בוקר.
"נלך?" שאלתי
"רק רגע אלינור כבר באה" הוא אמר והסתכל לכיוון אלינור שהתקרבה אלינו
"היי בייב" היא אמרה לו כשהגיעה אלינו
"בוקר טוב אהובה שלי" הארי אמר בקול הצרוד והסקסי שלו ונתן לה נשיקה בלחי, היא צחקקה בקולה הצפצפני והמעצבן והתחלנו ללכת לכיתה
אלינור פשוט התעלמה ממני ורק נמרחה על הארי יותר. ברור שאני מקנא.. מי לא יקנא בך כשחבר שלך זה הארי סטיילס?

°°°°
"בוקר טוב כיתה, הגיע אלינו תלמיד חדש מאירלנד, תתנהגו יפה" המורה אמר ופתח את הדלת, ילד קצת יותר גבוה ממני נכנס לכיתה, שיערו היה מחומצן קצת וחיוכו לא ירד מפניו. אהבתי את הגישה שלו אבל אני משער שהוא כמו כולם ישנא אותי אז אין למה לנסות.
"תגיד את שמך" המורה ביקש
"נייל. נייל הורן" הילד הציג את עצמו בפני הכיתה ויכולתי לראות שהסתכל עליי במבט מבולבל
"אמ.. נייל אתה יכול לשבת ש-"
"אני יכול לשבת ליד הילד הזה?" הוא שאל והצביע עליי
"אה כן אם זה מה שאתה רוצה" המורה מלמל ונייל הלך לכיוון השולחן שלי
"לא כדאי לך בלונדי.. הוא מוזר" מארק אמר וגרם לשאר הילדים לצחוק,
"זה בסדר אני אקח את הסיכון" הוא אמר והתישב לידי ישבנו בסוף הכיתה ככה שיכולנו לדבר.
"נייל" הוא הציג את עצמו והושיט לי את ידו, בהיתי בה בהלם ולא ידעתי מה לעשות
"אתה לא כל כך בקטע של ללחוץ ידיים? אוקיי.. סליחה" הוא אמר והזיז את ידו
"לא לא זה בסדר.." מלמלתי ולחצתי את ידו בחיוך קטן "נייל." הוא הציג את עצמו שוב,
"לואי, לואי טומלינסון" אמרתי לו והוא חייך, חושף גשר על שיניו

°°°°
"טומלינסון! פספסנו אחד השני היום בבוקר איזה באסה" כריס אמר לי כשהגיע לשולחן שישבתי בו בקפיטריה, נייל הלך להביא לעצמו אוכל ואני בנתיים תפסתי שולחן מרוחק אבל הם בכל זאת מצאו אותי.
"ז-זה לא מתאים ע-עכשיו" גמגמתי בפחד
"זה בסדר לולו לאף אחד מהילדים שכאן לא אכפת." הוא אמר בחיוך מגעיל. ג'ון תפס אותי מכתפיי והרים אותי כך שאני יעמוד ולא אשב, רעדתי מפחד, ידעתי שהוא צודק. לאף אחד מהילדים שכאן לא יהיה אכפת את ירביצו לי. הם רק ידאגו לצלם את זה ולצחוק עליי ברשתות החברתיות.
כריס תפס את כתפי בחוזקה והעיף כמה אגרופים לפרצופי. הוא עזב את האחיזה בי וראיתי כבר מטושטש, ירד מאפי דם וכך גם מהלחי שלי ומהשפה, מארק בעט לי ברגליים כך שנפלתי על הרצפה בזמן שהם צוחקים וממשיכים לבעוט בי. הילדים מסביב רק דאגו לשתוק לצלם ולצחוק.
"היי! מה אתם עושים?! תעזבו אותו!" מישהו צעק עליהם
"תרגע בלונדי אנחנו רק נהנים, נכון לואי?" כריס שאל בארסיות כל מה שיכולתי לעשות היה להוציא אנקת כאב מפי ולהתקפל עוד יותר על הרצפה
"אני לא צוחק! אני לא יודע מי אתה וגם לא אכפת לי! תעופו מפה!" נייל צעק בחיי שלא חשבתי שהילד הבלונדיני הזה יכול להגיע לכאלה טונים. הוא עזר לי לקום ופרצופו התרכך
"תודה" ניגבתי דם מהשפה התחתונה שלי וחייכתי אליו בקטנה
"ס-סליחה שאתה היית צריך לראות את זה" מלמלתי בשקט
"היי לואי הכל בסדר קח" הוא הושיט לי מפית והתיישב לידי

-_-