ושוב, תדמיינו שזה הפוך ולואי שוכב על זאין ולא זאין על לואי. סורי☺️
באינטרנט פשוט אין את המאניפים שאני מחפשת...🤦🏼♀️
~JPH
-----
לואי? לואי קום״ קול מעומעם מעיר אותי משנתי ואני פוקח את עיניי ומרים את ראשי מהכתף עליה נשענתי, שמתבררת כשל הארי. ״זה לא היה חלום״ אני ממלמל בשקט ומרגיש את הדמעות עולות לפני השטח.
״לא בדיוק... אבל הרופא בא לפה בזמן שישנת, הוא אמר שזאין התעורר ואתה יכול לבקר אותו״ עיניי נפערות וחיוך קטן נוצר על שפתיו של הארי. ״הוא התעורר? הוא בסדר!״ אני אומר בחיוך כשכמה דמעות מצליחות לזלוג מעיניי. הרגשתי כאילו אבן כבדה שישבה על לבי פשוט נפלה. הייתי שמח.
בלי לשים לב זרועותיי נכרכו סביב גופו של הארי וטמנתי את ראשי בחזהו. הוא היה נראה מופתע והוציא השתנקות קטנה, אבל אז כרך את ידיו בהססנות וליטף את גבי. ״הוא בסדר״ לחשתי ונשמתי עמוק לפני שהתנתקתי מהחיבוק. בכלל לא היה אכפת לי שחיבקתי את הארי ורוב הסיכויים שהבכתי את עצמי, אני רק הייתי שמח. שמח לדעת שהכל בסדר.
״אתה תיכנס איתי לראות אותו?״ אני שואל בשקט והארי נושך את פנים לחיו בהססנות. ״אתה חושב שהוא ירצה לראות אותי?״ הוא גירד את עורפו והשפלתי את מבטי. הוא צודק.
״א-אה... אתה יכול לחזור למעונות אם אתה רוצה״ זה היה מביך. אבל הוא צודק. הוא וזאין לא ביחסים הכי טובים עכשיו, וזאין עבר תאונה. אז אולי עדיף שאכנס לבד.
״אני אחכה לך כאן, אין לך איך לחזור ואתה לא לוקח מונית.״ הוא אמר בהחלטיות ונשכתי את שפתי, ״תודה״ הוא הנהן והביט בי כל הדרך עד שנכנסתי לחדר של זאין.
״זי׳?״ סגרתי מאחוריי את הדלת, והלכתי בצעדים איטיים לכיוון המיטה. הוא ישב על המיטה והביט בי בעיניים עצובות. זה שבר אותי. ״לו׳.״ קולו היה חלש וצרוד, על ידו הימנית ורגלו השמאלית היה גבס , והיה לו חתך רחב על לחיו הימנית. הוא היה מחובר לכל מיני מכשירים ומחטים ולא יכלתי להביט בו ככה. שבור.
״מה לעזאזל עבר לך בראש?!״ אמרתי ביבבה כשברז הדמעות נפתח שוב, ועליתי על מיטתו, מחבק אותו בזהירות. קברתי את ראשי בצווארו והסנפתי את הריח שלו. הכל בסדר עכשיו.
״אני מצטער שלא סיפרתי לך שנסעתי״ הוא תפס את פניי ביד הלא שבורה שלו ומחה כמה דמעות, מחייך דרך הכאב. ״אני מצטער שלא התקשרתי״ לחשתי והוא נישק את שפתיי, הצמדנו את מצחינו ועצמתי את עיניי. ״אתה אידיוט. בחיים אל תעשה לי את זה שוב״ אני לוחש כשחזי עולה ויורד. הוא מלטף את גבי ומצמיד אותי אליו, ראשי בצווארו וגופי שוכב עליו בעדינות. ״אני לא״ הוא נשק לראשי ונאנח. ״הייתי בטוח שזה הסוף שלי״ קולו נשבר ונשכתי את שפתי, ״אל תגיד את זה״ אגרפתי בעדינות את החזה שלו והבטתי בעיניו, ״אל תגיד את זה. אתה בסדר, אל תגיד את זה.״ אחזתי בשני צידי פניו וליטפתי אותו, ואז עצמתי את עיניי והצמדתי את שפתינו שוב. רק לדעת שהוא כאן. שהוא בסדר. ״הכל יהיה בסדר״
❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓
מאוכזבות שזאין לא מת? 😂
סתםסתם
אבל הפרק הזה כל כך זואי אמאלה
~JPH