״אני לא מתכוונת לחזור אלייך הפעם.״ אמרתי לאחר מספר שניות של שקט, שאנו יושבים אחד מול השנייה ותום מעביר את אגודלו באיטיות על גב כף-ידי.
״אני יודע.״ הוא הביט בעיניי ולא ניתק את המבט אפילו לא לשנייה אחת.
״למה אתה פשוט לא יכול לתת לי להמשיך? למה בכל פעם שאנחנו נפרדים אתה כל הזמן מחזיר אותי אלייך?״ שאלתי את מה שהיה על ליבי, כשאני מסיטה את מבטי מעיניי השקד שאני כל-כך אוהבת.
״כי אני לא רוצה. אני לא אוותר עלייך כי משהו לא בסדר.״
״אז מתי כן תוותר עליי...?״ שאלתי בקושי. אני לא רוצה או רציתי מאז שאנחנו בקשר שיוותר עליי. אני אוהבת אותו וכל פעם שאנו רבים או סתם עושים משהו משמעותי, כמו הדייט שהוא אירגן לנו; האהבה שלי רק מתעצמת כלפיו.
״כשאני אדע שעשיתי את כל מה שיכולתי וזה לא היה מספיק.״ הוא ענה בכנות, וכל מה שרציתי היה רק להשעין את ראשי על חזהו ולשבת בשקט.
״אבל אתה יודע שאתה זה שגורם ל׳משהו לא בסדר׳ הזה, נכון? אתה זה שבגללו זה קורה מההתחלה.״ התמלאתי במעט כעס. הוא זה שבגד בי, הוא זה ששיקר עליי, הוא זה שאוהב מישהי אחרת שהיא...לא אני.
״ביקשתי סליחה, מה את עד רוצה שאני אעשה?״ הוא שאל בעצבים ונרתעתי אחורה במידיות.
״תום, סליחה מזוינת לא מכסה את מה שעשית ואת איך שזה פגע בי!״ הרמתי את קולי בתור מגננה. אני לא יכולה שהוא מדבר אליי בטון כעוס להישאר ככה אדישה. פעם לא הייתי מחזירה לו. הייתי עונה לו ברוגע ובשקט אפילו אם הייתי מתפוצצת מבפנים, אבל נמאס לי להיות ירדן הזאת איתו; זאת שחוזרת אל תום בכל פעם שהוא פוגע בה, שסולחת לו מהר.
״אז לכי תזדייני ירדן! אני לא יודע למה ניסיתי מההתחלה.״ הוא טילטל את ראשו ואפילו לא הביט בי לרגע.
בלעתי את רוקי וקמתי משם במהירות. הוא הבן-אדם היחיד שנמצא על כדור הארץ המחורבן הזה שאני לא יכולה להתמודד איתו ברגעים של כעס. כל משפט שלו פוגע בי, כמו סכין עם הלהב הכי חדה וכל מילה שלו היא רק מסתובבת, שוב ושוב בתוך הלב שלי. זה כבר לא משנה מה יהיה ומה היה, אני לא אחזור אל תום לא משנה מה. אהבתי אותו כמו שלא אהבתי אף אחד והוא פשוט רמס אותי. הוא מדבר אליי במילים יפות ומבקש סליחה, מספר לי שהייתי חשובה לו ושהוא לא יוותר עליי אבל בתוך שנייה, הוא עושה סוויץ׳ ומדבר אליי כאילו אני עוד אחת מהידידות שלו. אני לא במקום הזה וגם מההתחלה לא התכוונתי להיות. הסיפור שלי ושל תום נגמר וכנראה זה מה שהיה צריך לקרות. שיכור או לא שיכור, אוהב או לא אוהב- אני סיימתי.
שמעתי את הצעקות שלו מאחוריי והספקתי לראות אותו מתנודד מצד לצד בניסיון לתפוס אותי. טוב, אם לרגע הוא היה רציני בשיחה שלנו כאילו כל טיפת אלכוהול נעלמה- הכל חזר אליו כמו מפל.
הצעקות נחלשו ואני המשכתי ללכת במעגלים, מריצה את השיחה שלנו בראשי. אני לא יכולה להיכנס פשוט למסיבה בפנים ולהתחיל לרקוד. הראש שלי עסוק מידי בתום- כרגיל. הרגליים שלי התפוצצו מכאבים, או בגלל הריקודים או שזה בכלל בגלל כל המעגלים שהלכתי כרגע, אז החלטתי להתיישב על המדרכה הקרובה אליי.
״ירדן?״ שמעתי את הקול המוכר של גיא מאחוריי. סובבתי את ראשי לכיוונו והוא התיישב על-ידי. ״איך להיות בת שבע-עשרה?״ הוא שאל בחיוך קטן ומנחם, כאילו שם לב כבר למצבי.
״חרא בתוספת חרא.״ עניתי, נשכבת על רגליו. העייפות תקפה אותי בשנייה והייתי בטוחה שאם רק אעצום את עיניי ארדם במידיות.
״עד כדי כך את אוהבת את הערס הזה, הא?״ הוא הביט בי וגיחך, משחק עם קצוות שיערי באצבעותיו.
״זאת הטעות הכי גדולה שלי עד היום.״ בסוף אני היחידה שנפגעה מכל הסיפור. תום יצא מזה בתוספת חברה שבטח תתן לו כל היום פלוס- זה שהוא זיין אפילו את אחותו הקטנה של חבר שלו, ונועה זכתה בכל החבילה, בדבר הכי מושלם שיכולתי לבקש. היא זכתה בגבר שלי, ובחיים שלי לא הייתי טיפוס רכושני, אבל עכשיו אני מרגישה אחת כזאת. הוא כבר לא הגבר "שלי" והגיע הזמן שאתעורר.
״טוב, מהטעויות שאת עושה את רק תלמדי. זה לא יעזור שאני אגיד לך שאני שונא את תום אבל זה גם לא יעזור שאני אגיד לך שכמו שהוא עשה אותך למאושרת- ובאמת היית מאושרת- ככה גם מישהו אחר יעשה אותך.״
״אני לא רוצה מישהו אחר.״ אמרתי והרגשתי רטיבות על לחיי, אני כל-כך רגישה, צריך להרוג אותי. ״אני אוהבת אותו, גיא. הוא פשוט פוגע בי שוב, ושוב ושוב. אני שונאת אותו באותה מידה שאני אוהבת אותו, ומה שהכי מעצבן זה, שהוא פשוט מצליח להמשיך הלאה.״ חזרתי לתנוחת ישיבה, והבטתי בחבר הכי טוב שלי שמביט בי בהבנה. שמחתי שהוא לא הביט בי ברחמים, כי אני לא אוהבת רחמים, זה היה בין הדברים המשותפים שלי ושל תום.
״דני...״ גיא הביט בי והניח יד רכה ומחוספסת ביחד, על הלחי הימנית שלי, ״מגיע לך מישהו יותר טוב ממנו.״
״קל להגיד, קשה למצוא.״ משכתי בכתפיי ועיניו הציפו אותי הבנה ותסכול.
״לפעמים הוא נמצא ממש ליידך ואת פשוט לא שמה לב אל זה.״ הוא אמר ולפני שההבנה הכתה בי- השפתיים שלו היכו בי קודם. חרא-פאק-שיט- זה לא קורה לי.
התנתקתי מגיא במהירות והבטתי בו בבילבול, לא יכול להיות שהוא אוהב אותי. ״אני מצטער.״ הוא אמר מעביר את ידיו על פניו בתסכול. ״זין, אני לא מצטער. ירדן, אנחנו כמו אחים ואני יודע הכל לגבייך. קשה לי לראות אותך ככה.״
״אם תבוא ותנשק אותי זה לא יעלים את הפצע שהוא השאיר אחריו, גיא...״ עניתי, מרגישה שוב את הדמעות עולות לעיניי. גם גיא אוהב אותי וגם הרגע הודתי בכך שתום באמת פצע אותי, עד כדי כך שאני לא מוכנה להמשיך הלאה.
״תתני לי לפחות לנסות.״ הוא אמר, מביט בי כמעט בהתחננות.
״גיא, כשאתה מנסה לתקן אדם שבור, בקלות אפשר להיחתך מהשברים.״ צריך לשרוף אותי עם המטאפורות שלי.
״לא אכפת לי.״ הוא התעקש. למה כל הדברים הקשים קורים דווקא לי?
״לי אכפת!״ הרמתי את קולי, ״אתה החבר הכי טוב שלי! אתה כמו אח שלי התאום, אני לא רוצה שזה יהרס.״ אמרתי ולפני שהוא בא לומר משהו, המשכתי, ״אל תגיד לי שזה לא יהרס, כי זה כן. שנינו יודעים את זה. הכל בסוף נהרס גיא. הקשר של ההורים שלי, הקשר של ההורים שלך, הקשר שלי ושל תום, הקשר של איתמר ושל תום, הקשר שלי עם מאי- החברה הכי טובה שלי כבר עשר שנים. הכל נהרס בסופו של דבר, כל דבר טוב. אני לא רוצה שגם זה יהרס. אתה חשוב לי מידי, ואני לא רוצה את זה.
אני יודעת שאתה בא ממטרה טובה, אבל שום דבר לא יצליח להשכיח ממני את תום, לפחות לזמן הקרוב. תבין שלא סתם אהבתי אותו.״ עברתי כבר לכמעט ולחישה, ״אהבתי אותו באמת. הוא היה האהבה הראשונה שלי. הייתי רואה אותו והלב שלי היה מתפוצץ. כל הודעה שהוא היה שולח לי הלב שלי היה קופץ בנג׳י. הייתי מחכה בקוצר רוח רק לשיחת פלאפון ממנו או לפגישה איתו. הוא היה הדבר הכי חשוב לי והייתי מסוגלת להקריב הכל עבורו גם אם הוא היה פוגע בי מליון אלף פעם. שום דבר לא יחליף אותו. כלום לא יהיה במקומו, וגם אם אני אנסה שכן.. זה פשוט לא יהיה נכון. זה לא יהיה זה. אני אנסה הכל לקשר לתום. אני רק חושבת על אוכל ונזכרת בזה שהוא אהב הכי לאכול המבורגר, כשהוא שרוף ועם מעט מלח ושהקטשופ בצורת ספירלה. זה כבר מגיע לרמה של טמטום שנמאס לי מעצמי אפילו. אבל זה המצב, ואני פשוט לא רוצה שזה יהרוס את הקשר שלנו.״
סיימתי את הנאום השני שלי להלילה. הסתובבתי אחורה כשאני שומעת מחיאות כפיים מאחורי. למה הבת זונה עדיין חיה?
״יפה מאוד ירדן, מרשים.״ היא אמרה מביטה בי בחיוך ציני.
״אני נשבעת לך, שאם רק תנסי אני אפרק לך את הפרצוף שאפילו אימא שלך לא תזהה אותך.״ אמרתי מביטה בה בכעס.
״ירדן.״ תום קרא באזהרה. צמרמורת עברה בי כאשר הוא קרא בשמי. הפנתי את עיניי לעברו ושוב יכולתי לבכות בשנייה כשראיתי את ידיהם משולבות.
״לא מאמי,״ היא קראה והרגשתי גועל בתוכי. מאמי? היא בטח צוחקת עליי. ״בוא נראה אותה רק נוגעת בי.״ היא הביטה בי בהתגרות. אוי חמודה, אין לך מושג עם מי יש לך עסק.
״אם את חושבת שאת מפחידה אותי, אז את טועה.״ הבטתי בה בחיוך מתגרה בחזרה.
״ירדן.״ תום קרא בשמי שוב. מה הקטע שהוא משתיק רק אותי ולא את הרוטווילרית שלו?
״לא תום, היא חושבת שזה שהיא לקחה לי את החבר אומר שהיא גם יכולה לקחת לי את הכבוד. אם אתה רוצה שמישהו ישתוק פה, אז כדאי שתתחיל בזונה החודשית שלך.״ אמרתי, עוקצת אותו מעט. זה על ה-"לכי תזדייני" שלו ממקודם.
״איך קראת לי?״ נועה שאלה בהלם.
״זונה חודשית.״ היא פערה את עינייה. ״אוי! אל תגידי לי שחשבת שתחזיקו יותר מחודש!״ אמרתי והתחלתי לצחוק, ״את חמודה.״ חזרתי לפרצוף הרציני שלי וריכזתי את כל השנאה שלי לשניהם במקום אחד. ״יש בך את כל מה שתום שונא. אולי את איתו עכשיו, אבל זה יגמר מהר ממה שנראה לך, כי זה או שבוגדים בו או שהוא בוגד בך- ככה זה להיות חברה של תום אליהו.״ הבטתי בו בולע את רוקו בעצבנות. הוא יודע שאני צודקת והוא עוד יותר רותח על שהזכרתי את הנושא הנעול- "ליאן". החזרתי לו יותר חזק ממקודם.
לפני ששמתי לב, תום תפס את ידיי והתקדם במהירות לכיוון פינה נסתרת, אפילו לא קלטתי שגיא נעלם מזירת הקרב ממזמן.
״מה הבעיות שלך!?״ הוא שאל בכעס
״אני חושבת שכדאי שתשאל את החברה שלך מה הבעיות שלה, למה היא זאת שהתחילה לריב איתי.״ שילבתי את ידיי ברוגז.
״כן, אבל את המשכת את זה כמו ילדה קטנה.״
״מה חשבת? שאני אתן לבת זונה הזו לדבר אליי איך שהיא רוצה?״ שאלתי בהלם. אני רצינית, היא אולי לקחה לי את החבר אבל הכבוד שלי נשאר אצלי- נעול במליון שרשראות ברזל.
״את מתנהגת כמו ילדה.״ הוא גילגל את עיניו בעצבים.
״אני בסך-הכל בת שבע עשרה להזכירך.״ גילגלתי גם אני את עיניי, ״בדיוק באותו הגיל של הזונה שלך.״ הוא נאנח והתקרב אליי, אוחז בידיי.
״מה... מה אתה עושה?״ שאלתי כשיכולתי להריח מרוב קרבה את בושם ה׳דיזל׳ שלו.
״שמעתי את מה שאמרת לגיא. כל הזמן הזה עם נועה אני מבין עד כמה היא לא את. הסיבה היחידה שאני איתה היא לנסות להתגבר עלייך.״ הוא אמר והבטתי בו באי-הבנה. למה הוא מתהפך ככה?
״למה היינו צריכים את כל זה מהתחלה? למה נפרדת ממני ככה?״ שאלתי, סורקת בעיניי כל חלק וחלק בפניו.
״כי פחדתי. פחדתי להתמודד איתך אחרי מה שעשינו. את החברה השנייה שלי, שהייתי איתה ורציתי להיות איתה רק בשביל לאהוב אותה, ולא בשביל להזדיין כל היום. לא ידעתי איך באמת אנחנו ממשיכים אחרי ששכבנו. עם ליאן עוד לא הגעתי לשלב הזה.״ הוא אמר בעיניים כנות.
״אתה יודע מה אומרים; פחד הרס יותר ממה שכישלון יהרוס אי-פעם.״ הבטתי בעיניים שלו, ורציתי פשות לישון בתוכן. הן היו כה רכות וטובות, שלא יכולתי לפקפק בזה שהוא משחק בי או משהו בסגנון שאפשר להעלות על הדעת.
״אני התכוונתי לכל מה שאמרתי לך מקודם. אני מצטער על שצעקתי עלייך, אבל אני מנסה, אני נשבע לך. אני מנסה בשבילך כמה שיותר להיפתח ולדבר על מה שאני מרגיש אבל זה לא קל לי וכשאת לא מקבלת את זה אני מתעצבן.״ הרגשתי מין רוך כזה עבורו ברגעים אלו. אני יודעת על שקשה לו להיפתח, אבל לא חשבתי להעריך את זה ככה. אני שונאת את זה שהוא מערער את ההחלטות שלי בכמה מילים יפות מצידו.
״אני מצטערת, אבל תנסה לעמוד רק לשנייה במקום שלי. להתחלף איתי בכל הקטע הזה. במיוחד כשיש לך חברה חדשה ושהצלחת להתקדם אחרי הקשר הזה כל-כך מהר שאני גם אחרי שאני מנסה אני מדמיינת לי אותך וחושבת רק עלייך.״ אמרתי והוא לקח נשימה עמוקה. הוא הרים את ידו, והניח קבוצת שיער שעפה מהרוח אל פניי- אל מאחוריי אוזני.
״אני אוהב אותך יותר ממה שאת מסוגלת לדמיין. וכמו שאמרת שאת מסוגלת להקריב הכל למעני, ככה גם אני. את חסרה לי ואני מתגעגע אלייך כל-כך, דני שלי. אני מחכה רק לרגע שתחשבי בהגיון ותעיפי אותי לכל הרוחות, כמו שאת צריכה לעשות.״ הוא גיחך מעט, אבל אפילו לחייך לא יכולתי.
״לא משנה מה תעשה, אני לא מסוגלת על לחשוב עלייך רחוק מידי ממני.״ אמרתי בצער. למה קשה לי כל-כך לשחרר? למה אני פשוט לא עושה ׳קאט׳ ומפסיקה את כל הדרמות? אני בקלות יכולה לעבור לבן אחר, לשמוח ולהיות רגילה, אבל רק עם תום הכל פשוט קשה פי שמונה עשרה. הוא השאיר עליי חותם כל-כך ענק שמקשה עליי להתקדם ולשכוח ממנו.
״אם תגידי לי עכשיו להיפרד מנועה, אני אעשה את זה. אני מתגעגע אלייך יותר מידי. אני רואה אותך וקשה לי לשלוט בעצמי. אני מת רק לתפוס אותך ולא לשחרר אותך. אני רוצה לנשק אותך עד שהשמש תזרח בפעם המיליון ועד שלא יהיו כוכבים בשמיים.״ זה תום שלי? זה שמדבר במטאפורות? זה תום, הבחור השרירי עם הקעקועים, העגיל בגבה, זה שמרבה ללכת מכות ולקלל?
״לא חוזרים לים של כאב בגלל טיפה של געגוע, תום.״ וסוף-סוף מהמיכל הענק הזה בתוכי יצאה לה דימעה קטנה ומרדנית.
״מה את בעצם אומרת?״ הוא שאל בקול חושש ועיניים נוצצות, מהדק את גופו אליי.
כשנשימותיו מכות בי באיטיות, עמדתי מאחורי ההחלטה שלי. ״אתה הים של כאב שלי. הייתה לך הזדמנות שנייה וגם אותה הרסת. כואב לי הלב רק מלשמוע את השם שלך, אבל שנינו צריכים להמשיך. זה לא יעזור שנחזור כשאנחנו רק מזיקים אחת לשנייה.״ אמרתי והוא הרכין את ראשו לכיווני.
הלשונות שלנו התחברו באיטיות, וזו הייתה נשיקה מייסרת מלאת אהבה. אולי זה בגלל שהיה לה טעם של פרידה. טעם של סוף. הסוף של הקשר שלנו והפעם לגמרי.