*יש חלק בפרק שהוא קראוסבר לספר שאני יוציא אחרי הספר הזה. החלק לא ארוך, ואפשר לדלג עליו, אבל אני ממליצה לקרוא!*
**בפרק יש ספוילרים למגנס צ'ייס ומשפחת קיין למי שלא קרא!**
נ.מ סופי
התעוררתי מוקדם. אבל לא עד כדי כך מקודם. ידעתי שגריידי ואדליין כבר למטה.
חששתי. מהדבר שלא היה לנו מושג מהו. מהאויב שלהם. ידענו מול אנחנו מתמודדים שהתמודדנו עם הנסתרים. הם חכמים וחזקים. אבל שנאתי את החוסר ידיעה. הרגשתי חסרת אונים. אם לא ידענו מול מה אנחנו מתמודדים איך נתמודד איתו?
אבל היום אחרי פוקספייר נילך לספיריה. קיוותי שנקבל תשובות. לפחות כמה. תמיד שאנחנו חוקרים, יש בסוף יותר שאלות מתשובות.
הלכתי לכיוון החדר של אנבת וחבורתם. למרות כמות החדרים שיש בהייבנפילד הם רצו חדר אחד גדול. והם ישנו במזרונים על הריצפה. לא הבנתי איך זה היה להם נוח. הם אמרו שהם בסדר, ונוח להם. היה לי קשה להאמין.
דפקתי בדלת. "אנבת? מישהו?" שאלתי לעט. קיוותי שהם ערים. לא הייתי מרגישה בנוח להיכנס לשם לבד. למרות שהם לא הראו שום סימנים שהם רוצים לפגוע בנו אבל...היה לי טיפה יותר קשה לסמוך על אנשים אחרי כל הבגידות שעברנו. אבל...כם סמכתי עליהם. אחרי הכל היא אחות של קיף.
"היי..." מלמלה אנבת שבדיוק פתחה את הדלת. "אתם ערים? אני רוצה שנספיק לאכול לפני פוקספייר." אמרתי להם. זה לא היה לגמרי שקר.
"כן אנחנו ערים, נירד עוד מעט." אמרה לי. וסגרה את הדלת.
נ.מ אנבת
שיט. שיט. שיט.
כולנו עוד ישנו. חוץ ממני ומוויל. הלכנו לישון מאוחר כי ניסינו להבין אם מי ליידי ג'יזלה או האמא השניה שלי, משטפת פעולה. לא הצלחנו כלום בלי הספרים. וגם היינו עייפים. קרה כל כך הרבה אתמול.
אחרי שלא הצלחנו ניסינו למצוא פתרון על איך לגלות מחר בסיפריה בלי שגם הם יגלו שאנחנו חצווים. זה היה קשה אבל מצאנו פתרון. קיוותי שהוא גם באמת יעבוד. הלכתי לכיוון וויל.
"היי, וויל, אתה יכול לעזור לי להעיר את כולם?" שאלתי אותו. הוא הנהנן. "בטח אנבת." אמר וקם. הוא התחיל לנסות להעיר את ניקו. הלכתי להעיר את הייזל. היא התעוררה מהר. "הייז, את יכולה לעזור?" שאלתי אותה. היא הנהנה בישנוניות. "כמובן." מלמלה. וגם היא קמה. לעט. בסוף הערנו את כולם.
"קדימה, לפני שנאחר." אמרתי להם. וירדנו למטה. לעט. אבל ירדנו.
☆☆☆☆☆☆☆☆☆
נ.מ ביאנה
התעוררתי מאוחר. שוב. היה יום כל כך ארוך אתמול. התארגני מהר. וירדתי לחדר של פיץ.
"פיץ, אנחנו נאחר." צעקתי לו. הוא יצא מוכן. אוח, זה כל כך מעצבן! רציתי להביל אותו אבל הוא נער הזהב...
הלכנו לכיוון המזניק. וזינקנו לפוקספייר. הלכנו לכיוון אולם ראשי.
"היי ביאנה." אמרה סופי. שהתקרבה אליי. "היי סופי." אמרתי לה. "איפה פרסי וכול החברים שלו?" שאלתי אותה.
דלת האולם נפתחו. ופרסי רץ פנימה. אנבת אחריו. מבט רצחני על ענייה. פרסי הגיע עלינו.
"היי לכם. ביי לכם." אמר והמשיך לרוץ באולם. אנבת עדין אחריו.
☆☆☆☆☆☆☆☆
כולם ישבו באולם. מחכים למאסטר ליטו. אנבת פרסי ליאו וכול השאר כבר ישבו. ליעדנו. חייכתי. ידעתי מה מאסטר ליטו הולך לומר. למרות...שיש מצב שזה יתבטל.
ממש לא רציתי שזה יתבטל. כאילו אני מבינה שיש סכנה. אבל עם נבטל נראה לנסתרים שאנחנו מוותרים על אחד הארועים הכי חשובים שלנו בישבילם! ואני לא אתן לזה לקראות!
אין פשוט מצב! אני מצדי אלך למשרד של מר פורקל! א...כלומר מאסטר ליטו! כן מאסטר ליטו!
ומאסטר ליטו הגיע. "בוקר אור ילדי פלא. אני מקווה שכולכם זוכרים מה התאריך. ומה אמור להיות היום. אך בגלל מה שקרה אתמול עוד לא הגעתי להחלטה אם לקיים את הנשף. לכן אני מבקש מכולם. בשעה האחרונה לבוא לאולם הגדול במקום לשיעורים שלכם. גם אלה אם שיעורי יכולת. ונודיע עם יש נשף או לא. תודה." סיכם מאסטר ליטו וירד מהבמה.
נשמעו קולות התבאסות מכל מקום. אני לא היחידה שרצתה את הנשף הזה.
אתמול כבר דמיינתי את עצמי בשמלה ורודה יפיפיה. שמשכה כל כך הרבה תשומת לב. כולם רצו לרקוד איתי. ולי זה לא הזיז, רקדתי לבד במרכז הרחבה...שיט! הצלצול! פספסתי אותו.
ואני צריכה ללכת למשרדים של מר פורקל.
הגעתי למשרד. דפקתי על הדלת. "מר...מאסטר ליטו?" שיט זה היה קרוב. כמעט קראתי לו מר פורקל. כמעט חשפתי את הכיסוי שלו! מה היה קורה אם...
"כנסי בבקשה מיס ואקר." שמעתי את קולו אומר. שנכנסתי סופי בדיוק יצאה. מעניין על מה היא דיברה איתו. "אתה באמת שוקל לבטל את הנשף?" שאלתי אותו. "זה אכן השקילות שלי. למה?" הוא שאל רגוע.
"טוב, הנשף ממש חשוב לתלמידים. וזה גם אירוע מסורתי בפוקספייר." הסברתי לו. הנשף התקיים מאות שנים. זה תמיד היה אירוע מיוחד. "אני מבין, אך את בטח רואה את הבעיות בלהקים נשף." אמר לי. "אבל כולנו צריכים השחת דעת." אמרתי לו.
"כמו שאמרתי קודם. אני מבין. אבל יש יותר מידי בעיות בזה." הוא אמר שוב את אותו דבר. ואת הדבר הזה ממש לא רציתי לשמוע. "אבל זה כמו להפסיד לנסתרים. זה מוכיח שהם מאוד משפיעים אלינו, ושאנחנו פוחדים מהם." אמרתי לו.
"אני רואה את הנקודה שלך. אבל אני לא יכול לסכן את ביטחונם של התלמידים." אמר לי. "אז תגביר את האבטחה. והכל יהיה בסדר. וככה הנסתרים גם לא ינצחו." אמרתי לו שוב. "אשקול זאת. עכשיו אני כמעט בטוח שאת אמורה להיות בשיעור."
כולם ישבו באולם הגדול מחכים להחלטה של מאסטר ליטו. קיוותי שהוא באמת הקשיב לטיעונים שלי. ובאת שקל זאת. אם כן. זה יהיה גדול!
"ילדי פלא. חשבתי הרבה והחלטתי...כן לקיים את הנשף. היום בתשע בערב. יום טוב לכולם משוחררים." אמר. וירד מהבמה.
סופי התקדמה אליי. "נראה לי שאנחנו צריכים לעשות ביקור בספריה."
☆☆☆☆☆☆☆☆☆
נ.מ פרסי
הגענו לספריה. הספריה!
זה בערך המקום הכי שנוא עליי אלי אדמות. הלכנו מבית ספר, מקום שאני לא סובל כדי להגיע למקום שאני לא סובל יותר. ייאי. מה עשיתי רע בחיים שלי כדי לקבל כזה יחס? נו, ברצינות אפחלו הצלתי את העולם כמה פעמים. זה לא נחשב דבר טוב?
"שלום, ברוכים הבאים לספריה. אני יכולה להעזור לכם במשהו?" שאלה אותנו...נו, איך קוראים לזה...הספרנית. "מותר להישאר לקרוא פה?" שאלה לין את הספרנית. "בטח, אם תצטרכו משהו תאמרו." אמרה לנו והמשיכה ל...לק...לקרוא. אי אמ...נראלי שאני הולך להקיא.
נכנסנו לאזור הספרים. אנבת שוב התחילה להתפעל מהאדריכלות של המקום. כרגיל...
"למה שלא נתחלק לשתי קבוצות? זה יעשה עבודה הרבה יותר יעילה, ויהיו פחות ויכוחים." הציעה אנבת. בדיוק כמו שתכננו. קיוונו שהם יציאו שנתחלק לקבוצות חברים שלנו, וככה יהיה לנו יותר קל להסתיר את זה שאנחנו חצווים.
"זה רעיון ממש טוב." אמרה לין. "למה שלא נתחלק לקבוצות חברים שלנו? ככה כולם ירגישו יותר...אמ...נוח." מלמלה סופי את הסוף באי נוחות.
הנהנתי. "בטח." אמרה הייזל. "איזה ספרים אנחנו אמורים לחפש?" שאלה אותנו סופי. "היסטוריים בדיונים." אמר לה פרנק.
סופי הנהנה, והתקדמה לעבר מדפיי הספרים, של הסיפרים הייסטורים האנשויים. "נלך לאגף של המיטולוגיה?" שאל ג'ייסון אחרי שהחבורה של סופי הלכה. הנהנתי. "כן" אמרתי לו. עכשיו הוא הנהנן. "אני אתפוס שולחן רחוק." הציע וויל.
"בסדר." אמרה לו אנבת. חזרנו לשולחן אם כל הספרים. "זהו אלה הדברים החשובים." אמרה קליפסו.
ליאו שישב ליעד השולחן, והסתכל על הכמות ספרים, נראה עצוב. "מה קרה בחמש דקות שלא היינו?" שאלתי את ג'ייסון. "ליאו נשבר שראה את כמות הספרים." גיחכתי. אפילו אני לא הגבתי ככה. אני הגבתי באפקט ההקאה.
"טוב, לקחנו מכל מיתולוגיה קצת ספרים עכשיו שאנחנו יודעים שכל המיטולגיות אמתיות." הסבירה אנבת. הנהנתי. ידעתי את זה כי פגשתי את קרטר וסיידי, וגם את מגנס והחברים המתים שלו.
"אני יעשה הסבר כללי קצר לפי מה שרשום בספר..." אמרה אנבת.
" מיתולוגיה מצרית היא אסופת הסיפורים הדתיים של בתקופה הטרום-מונותאיסטית. הסיפורים נוצרו במהלך תקופה ארוכה של כשלושת אלפים שנים, לכן הם כוללים פרטים סותרים, מסרים כפולים ומערכת סבוכה למדי של אמונות ומנהגים. כמו רוב העולם, גם הסיפורים המצריים מגוללים את קורותיהם של ויצורים על-טבעיים שונים." הקריאה אנבת.
"ומה שצריך לדעת זה שיש הרבה יותר אלים. ויש הרבה אלים שהם כמו משרות אנשיות. יש חרטומים, שאל יכול לתאל את הקסם שלו דרכו, כלומר כמו חצוי על כוח של אל. וזה פחות או יותר." הסבירה אנבת בתמצתיות.
"ועכשיו למיתולוגיה הנורדית." אמר פרנק, ולקח את הספר של המיטולוגיה הנורדית. "המקורות הנורדים מאזכרים אלים רבים וישויות מסוגים שונים. הקשרים בין הישויות השונות מורכבים ומשתנים, ולרוב לאלים אין דמות ברורה וחד משמעית. מורכב מתשעה עולמות כלשהם שביניהם מקשר עץ מרכזי בשם . בנוסף, עצמים רבים מואנשים כישויות שונות בעולם המיתולוגי הנורדי. המקורות הנורדיים מציגים נרטיבים מפורטים של בריאת היקום וקיצו המנובא."
פרנק הנהן. "זה החלק החשוב." אמר. "טוב בואו נחקור על אלים." אמר ליאו בשמחה מזויפת. "יאפ." הסכמתי איתו. כל אחד לקח ספר על אל נורדי או מצרי והתחיל לקרוא.
**כעבור שעה**
"אוקי צמצמנו את הרשימה לשני אלים. אחד מצרי ואד נורדי. לוקי-אל האשליות, התעלולים, השינוי צורה וככה האלה. וסת- אל הכאוס, המדבר, הסערה, והמהומה." אמרה הייזל מה שגילנו עד כה. "כלומר שניהם מרושעים." אמר ליאו.
"משהו כזה." אמרה אנבת. "איך הביסו אותם בכלל?" שאל פרנק. "טוב..." התחלתי לומר. "זה חתיכת סיפור." אמרתי.
"טוב, למגנס לקח זמן להביס את לוקי. לפחות זה מה שאנבת סיפרה לי. ושהוא כל הזמן עשה להם תרגילים. מזל שהם לא יכולים למות." אמרתי.
"זה לא עובד ככהמוח אצה. הם לא יכולים למות רק בוהלאלה." (ה.כ-לא זוכרת איך בדיוק רושמים.) כולם הסתכלו עליה מבולבלים. "מלון של גיבורים מתים." הסבירה. "אההה. למה לא אמרת קודם?" שאל בציניות ליאו. "אני...לא משנה." מלמלה אנבת.
"יותר מזה אי אפשר לגלות. אבל לא משנה מי זה. ננצח!" אמר ג'ייסון. הנהנתי בהסכמה. "טוב, נחזור לסיפור."אמרה אנבת.
"הכל התחיל שמגנס מת. וולקריה בשם סאם לקחה אותו למלון המיוחד הזה. אחר הוא גילה שהוא מת ושהה במלון הזה, עד שהייתה הארוחת ערב והוא הושפל. בכל מקרה הוא הלך להחזיר את הלהב בשבגללו פחות או יותר מת ועצר אל זאב בשם פרניר." התחילה אנבת את הסיפור.
"אחרי שהם הביסו את פרניר, שולחה הודעה מלוקי, אבא של סאם שהיא מתחתנת אם ענק. בזמן שהיא הייתה נשואה למישהו בשם אמיר. לוקי עשה את זה כדי לזכות בפטיש של תור, שהיה אצל הענקים. ומגנס וחבריו היו צריכים להחזיר אותו, שם לוקי השתחרר מהכבלים שכבלו אותו." המשיכה אנבת.
"סתם שאלה, אבל איך את יודעת את כל זה?" שאלה פייפר. "אהה. בגלל שמגנס הוא בן דוד שלי." היא קיבלה כמה מבטים המומים. כמו שאני הייתי המום בפעם הראשונה שסיפרה לי.
"בכל מקרה, לוקי התחיל לבנות ספינה ורצה להשמיד את האנושות, נראלי, והם היו צריכים לנצח אותו בקרב ירידות שהגודל שלך קטן אם כמות הירידות עליך. הם הכניסו אותו לאגוז קסום, ונלחמו בכל מיני יצורים מיטולוגיים. ואז הם חזרו לשגרה של הוהאלה." גמרה אנבת את הסיפור שלה.
"וואו חתיכת סיפור." אמרה הייזל. אנבת הנהנה. "ואיך הם הביסו את סת?"
"טוב...הכל התחיל ביום הולדת של סיידי. אבא שלה ואחיה אספו אותה לבילוי. והם הלכו למאוזיאון. אבא שלהם תיעל קסם של אל. והם פגשו את דוד שלהם. פעם אחת דודם הלך למשימה. וחזר משם מוזר. הסתבר שסת שולט בו. אבל הם לא גילו את זה עד שהם היו במדבר.
הם הלכו להביס את סת. ותיעלו קסם של שני אלים חזקים. וככה הם הביסו אותו פחות או יותר." הסבירה אנבת. "ולסיכום, זה מסביר למה מוזיאון הוא מקום רע מאוד!" אמרתי. כולם צחקו. אפילו אנבת, וניקו חייך. אני לא יודע עם הבחור יודע מה זה לצחוק.
"טוב בואו נלך להגיד לאלפים מה מצאנו." אמר ג'ייסון. הנהנתי. וקמנו לכיוון האלפים.
נ.מ דקס
הסתכלנו על מלא ספרים. אבל קשה למצוא ספר על מישהו מסוכן אם אנחנו לא יודעים בדיוק מה לחפש. פיץ התחיל לצרוח. "אנחנו באמת סומכים עליהם?!" צרח.
לין, שישבה ליעדו. נבהלה. מאוד. היא קפצה במקום שלה. וזה גרם לטאם לשלוח מבט מוות לפיץ. שאפילו לא שם לב, והמשיך לצרוח.
"היי." נשמע הקול של ג'ייסון. תודה רבה. אחרת פיץ היה ממשיך לצרוח. "היי." אמרתי לו.
"מצאתם משהו?" שאלה סופי. "יאפ. אבל לא לגמרי... כאילו חצי מצאנו...נראלי." אמרה הייזל מהר ובבלבול.
"יופי. כי אנחנו ממש צריכים ללכת לאטלנטיס. לקנות דברים לנשף." אמרה ביאנה בהתרגשות.
☆☆☆☆☆☆☆☆
נ.מ ביאנה
זינקנו לאטלנטיס. ונראה שהם עדין לא התרגלו לזינוקים. ליאו לחש משהו לחבורה...אני צריכה להמציא להם שם! אמ...החבורה החדשה? יאפ. זה יעבוד לבנתיים.
"למה שלא נתפצל שוב, רק שהפעם, לבנים בנות?" הצעתי. החבורה החדשה לא נראתה כל כך בנוח עם הרעיון הזה. אבל הסכימה.
(ה.כ- רעיונות לשמות טובים יותר?)
"לאן הולכים?" שאלה אנבת. "טוב. קודם הולכים קודם?" שאלה פייפר.
"לחנות שמלות כמובן!" אמרתי בהתרגשות. לין הנהנה. "בואו נילך." אמרתי. פייפר חייכה, והתחילה לדבר אם אנבת. גם קליפסו והייזל הצטרפו אליהן.
☆☆☆☆☆
"הגענו." אמרתי והצבעתי על החנות. "נכנסים?" שאלה הייזל. הנהנתי ונכנסנו. "אם אתן רוצות לשלם תגידו את מספר הקרן לידה שהמועצה נתנה לכם." אמרתי להן. אנבת הנהנה. פייפר נראתה מבולבלת.
התחלתי לחפש שמלות שיתאימו לי. רציתי משהו וורוד. הסתכלתי על השמלות.
לא היה משהו שתפס לי את העין. קיוותי למצוא משהו יפייפה. שימשוך את כל העיינים אליי.
ראיתי שהייזל מתלבטת בין שלוש שמלות. רציתי לבוא לומר לה מה יותר יפה, אבל פייפר התקדמה עליה ושאלה אותה משהו, הייזל הנהנה, ולקחה את אחת השמלות לתא המדידה.
לין יצאה מתא המדידה בשמלה כחולה. שנראתה עליה מדהים. בשתים שלוש גבני כחול. מתחיל מכהה ועובר לבהיר. זה היה יפייפה.
הסתכלתי על עוד שמלות. ומצאתי. זאת הייתה השמלה! היא הייתה כל כך יפה! ממש ממש ממש אהבתי אותה. היא בטוח תמשוך תשומת לב. שזה בדיוק מה שרציתי.
ראיתי שגם אנבת מצאה שמלה. גם סופי וגם מארלה. כלומר להייזל, לין, מארלה, אנבת, סופי ולי יש שמלות. רק לקליפסו ופייפר חסר.
פייפר הסתכלה על שמלות. וקליפסו לא נראתה לעין. היא כנראה בתא המדידה. היא יצאה משם. עם שמלה יפיפייה לבנה זהובה. היא נראתה מדהים!
פייפר בחרה שמלה. ונכנסה לתא המדידה. השמלה נראתה טוב.
פייפר יצאה מתא המדידה אבל בלי השמלה עליה. "לא רצית אותה?" שאלתי.
"כן רציתי. ולקחתי." היא אמרה והצביעה לשקית. הנהנתי.
"נקנה נעליים?" שאלתי.
☆☆☆☆☆☆☆☆
נ.מ מארלה (לא צפוי!)
נכנסו לחנות נעליים. שנאתי את כל זה. הרגשתי שגוררים אותי מחנות לחנות לעוד אחת.
לא היה לי כוח עוד. רק רציתי לגמור עם זה. אני לא מבינה איך ביאנה נהנהנת מזה. זה נוראי.
עברתי על נעליים מהר. עד שהגעתי לכאלה שתאמו את השמלה שלי. לקחתי את הראשונות שראיתי. ובדקתי עם זה במידה שלי.
זה היה. סוף כל סוף קצת מזל. סופי התקרבה אליי. "היי, את נראת סובלת." היא אמרה לי. "אני באמת סובלת." אמרתי לה.
אני וסופי לא היינו בדיוק חברות. אבל לא היינו בדיוק לא חברות.
המצב בינינו היה...לא מובן. לא כעסתי עליה יותר, זה בטוח.
"אני מבינה אותך. אני לא מבינה כלום בהל השמלות האלה. פשוט בחרתי משהו שפייפר המליצה לי. היא נראת כמו מישהי שמבינה בנושא." אמרה לי.
היה לי מוזר לדבר איתה ככה. זה לא היה משהו שקשור לברבור השחור. וזאת בערך היא הסיבה היחידה שדיברנו.
"יאפ. פייפר בהחלט עזרה לנו. ביאנה נראתה טיפה עסוקה." אמרתי.
סופי צחקה. "טוב, אני הולכת לבחור נעליים." אמרה בנימה מעולצת. סופי בהחלט סבלה יותר ממני.
היא לא סובלת דברים מפונפנים. שמלות עם כל מיני קישוטים עליהם.
ועכשיו היא דיי חייבת ללבוש אותם. מסכנה...
"את באה לבחור תכשיטים?" נשמע הקול של לין. הנהנתי, והתקדמתי אליה.
"אחר כך צריך לחזור. לנקודת מפגש עם הבנים." אמרה אנבת.
☆☆☆☆☆☆☆☆☆
נ.מ ליאו
"אז מה עושים?" שאלתי. "הולכים לקנות חליפות." אמר פוץ. נו ברצינות? למי יש כוח לזה?
טאם שלח כל הזמן מבטי מוות פוץ. מעניין למה...
"נילך?" שאל ג'ייסון. פוץ הנהן. והוביל אותנו לחנות חליפות. שהגענו לחנות רציתי פשוט לבחור את החליפה הראשונה שאני אראה במידה שלי. הסכלתי על ה...נו...אלה שרואים את המידה, מאחורה? אוף, שחכתי איך קוראים לזה.
ניסיתי למצוא אחת. אבל זה היה בשפה המוזרה הזאת שלהם. הם עושים את זה בלתי אפשרי למציאת חליפות!
אתם לא יכולים להשתמש במספרים שכל העולם משתמש?
זה היה הרבה יותר קל. לכולם כאילו! ברצינות אלפים! תתחשבו קצת.
"היי...אמ...קיף?" שאלתי את הבחור שכנראה קיף. "מה איש שצריך עזרה?" שאל הבחור בסרקסטיות.
אז הם כן מבינים ציניות! ייאי!
"איך קוראים את המספרים פה?" שאלתי אותו ישר. "מה המידה שלך?" קיף שאל אותי.
"אמ..." מלמלתי. ופשוט לקחתי אחת ברדומליות. מקווה שזה במידה שלי.
☆☆☆☆☆☆
יצאנו מהחנות. סוף סוף! חשבתי שבחעים לא נצא משם.
התחלנו ללכת. עד שראיתי את הדבר הכי טוב בחיים שלי!
"מה זה?" שאלתי אותם. "גיהוקים ושיהוקים." אמר פיץ. "רעיון רע." אמר ג'ייסון. "החנות של אבא שלי." אמר דקס. "חנות הכי טובה בעולם." אמר קיף. וכולם אמרו את זה באותו זמן.
זה היה בהחלט מגניב. רצתי לחנות. כאילו אני בורח משני ענקים ענקיים. שילוב מצחיק לא? ענקים ענקיים.
נכנסתי לחנות. והפעמון דלת/כניסה צלצל.
"היי. אתה אבא של דקס? אתה יכול להשיג לי את זה?" שאלתי אותו. הוא הנהן. ונכנס למאחורה של החנות. המחסן.
נשמעו התנשפיות מהכניסה. וראיתי את פרסי, ג'ייסון, ניקו ו-וויל מתקדמים אליי. מי שהתנשף היו האלפים. שכנראה לא היו רגילים לרוץ בכלל.
"איך. רצתם. כל. כך. מהר." שאל פוץ בזמן שהתנשף. "הרבה אימונים." אמר פרסי.
שוב דלת הפעמון נשמעה. וראיתי את הבנות נכנסות "מה אתם עושים פה?" שאלתי את אנבת. "זה קרוב לנקודת המפגש וקל להסיק שאתה תהיה פה." הסבירה לי כאילו זה ממש ברור.
איך שלא קוראים לאבא של דקס קרא לי. כנראה הביא את מה שאני צריך מהמחסן.
הוא אמר לי כמה זה עולה. ואמרתי לו את המספר קרן לידה שלי.
יצאנו מהחנות. "טוב למה שלא נילך לאווגלון?"
☆☆☆☆☆☆☆
נ.מ פייפר
היינו באווגלון. מתארגנות לנשף. כולם לבשו את השמלות שלהן. ורצינו לזנק לנשף.
אני לבשתי שמלה בצבע ארגמן. היא נראתה ממש יפה! אהבתי אותה.
לאנבת הייתה בכחול קרח. מה שהשתלב יפייפה עם העיינים האפורות שלה.
להייזל הייתה
שמלה בצבע סגול כהה. שגם, נראתה עליה מושלם!
לקליפסו הייתה שמחה לבנה זהובה שהזכירה את השמלות הרגילות שלה. אבל, באותו זמן מאוד שונה...
סופי לבשה שמלה אדומה. ברור שאדום הוא הצבע שלה!
ביאנה לבשה שמלה וורודה. שוואו. נראתה עליה מדהים! נראה שהכל נראה טוב עליה...יש לה מזל...
מארלה לבשה שמלה שהזכירה אש! זה היה כל מגניב. ובעל משמעות כל כך גדולה.
לין לבשה שמחה בגווני כחול. שנראה ממש טוב עם הקצוות כסף שעל שיערה.
"טוב מוכנות לנשף?"
☆☆☆☆☆☆☆☆
זינקנו לנשף. ג'ייסון התקשר עליי במקשר ואמר שהם יאחרו בגלל קיף ופיץ. שעסוקים בשיער שלהם. הם אמרו שזה לא אמור לקחת יותר משעה. מה שביאס אותי ממש בהתחלה, אבל אני אתמודד.
היינו בכניסה לאולם. והכל היה כל כך יפה! וזה עוד לא האולם! רק השביל כניסה. הכל היה בנושא צמחים...חבל שלא ידעתי. הייתי שמה משהו שהוא לא אדום.
התחלתי לעלות במדרגות מאבן. שלא היו גבוהות. הכל היה מחוסה בפרחים וצמחייה. והיה כל כך יפה! לא יכולתי להפסיק להתפעל! הכל נראה פשוט כל כך מושקע! לא יכולתי לחכות להיכנס לאולם.
נכנסתי לאולם ו-וואו הוא יותר יפה מהכניסה אפילו! וזה שיא שקשה להעלות עליו. אני עדין לא מאמינה שהם עשו את זה בפחות מכמה שעות. זה מרשים ממש. כאילו ממש ממש ממש מרשים!
עדין הייתי בסוג של כניסה. איך אני יסביר את זה...קודם נכנסתי לפוקספייר. עכשיו יש מדרגות. היו כל מיני עננים על הריצפה זה היה כל כך מושקע. עליתי עוד פעם במדרגות.
והייתה כניסה לקומה. וואו קמה כניסות. לפחות הבנתי מה הנושא. זה היה עונות השנה. נראלי...הם לא עשו את זה קל כל כך.
הכניסה הזכירה יער. היו מנורות שהזכירו פטריות. והכניסה לא הייתה ארוכה כל כך.
וואו האולם באמת מושקע. ראיתי את אנבת והתחלתי ללכת לכיוון שלה. לא שמתי לב לאן אני מסתכלת ונתקעתי במישהי.
"סליחה..." מלמלתי. הסתכלתי על הבחורה. היא לבשה חליפה\טוקסידו שחור.
ה
יה לה שיער שחור, והקצוות של השיער היו ירוקים כהים. מה שהשתלב עם החליפה. העיינים שלה היו בצבע כחול קרח. המבט שלה היה משועשע. השפתיים שלה שהיו בצבע דובדבן חייכו חיוך מתגרה.
"הכל טוב." היא אמרה. וואו הקול שלה. היה כמו קול של מלאך. זה כאילו כל דבר בה נועד להסחות דעת...
ואני לא יודעת למה אבל...זה הזכיר לי את פרניר. אחד הילדים של לוקי. הזאב. אומרים שיש לו קול של מלאך. "את לא אלפית..." אמרתי. היא שוב חייכה חיוך מתגרה, והתקרבה אליי.
"זה כי אני לא."
☆☆☆☆☆☆☆☆
נ.מ איימי
"זה כי אני לא." לחשתי לבחורה. ואז פשוט התקדמתי מהיציאה מהאולם. הלכתי לחצר האחורית. איפה שהיער.
נחשו מה? גם שם הייתה כניסה. היא הזכירה את פריחת הדובדבן. נכנסתי ליער.
"לקח לך זמן."נשמע הקול המשועממם של סת. חייכתי את חיוך ההיקר שלי, חיוך מתגרה. "לא כל החיים שלי סובבים סביבך." אמרתי לו.
עכשיו הוא גם חייך חיוך מתגרה. "היית רוצה שהם יסתובבו סביבי לא?" שאל בהתגרות. "לא. ממש לא." אמרתי.
הוא גיחך. "תפסיקו להתגרות אחד בשני לרגע..." מלמלה רוז וגלגלה את עייניה. "טוב...אז מה עושים?" שאלתי.
"אני אתן לך אחד יותר טוב מי עושה את זה?" המשיך סת את המשפט המפורסם ממארוול. "אני אתן לכם אחד יותר טוב...למה עושים את זה." אמרה רוז.
גיחכתי. ממש אהבנו מאורוול. אלה היו אחלה סרטים. כאילו ממש ממש טובים.
"כי נקבל על זה ציון. עדיף מאה. אני שונאת להיכשל." ענתה רוז על השאלה של עצמה. "הוא אבא שלי." אמרתי את הברור מאליו. "בשביל ההנאה מהפחד שליהם, בלבול." אמר סת. כבר אמרתי שסת הוא הבן של השטן? אופס. טוב אתם תדעו להמשך...
"בואו נעשה את זה." אמרה רוז.
☆☆☆☆☆☆☆
נ.מ פרסי
אחרי מלא מלא מלא זמן הגענו לנשף. ממש כעסתי על פוף וקיף. בגללם אחרתי לאנבת. "אנבת?" שאלתי אחרי שנכנסתי לאולם.
"היי מוח אצה, אני ממש פה, אין צורך לצעוק." אמרה לי וצחקה. הצחוק שלה היה הדבר הכי יפה בעולם. נישקתי אותה.
פה אין פוף שיפריע לנו. היא נישקה אותי חזרה. "נלך לפייפר וג'ייסון?" שאלה אחרי שהתנתקנו. הנהנתי.
☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆
נ.מ ג'ייסון
הלכתי לכיוון הבר. שם ראיתי את פייפר. היא נראתה מוסחת. "היי פייפס." אמרתי לה. "ג'ייסון, איזה כיף שבסוף הגעתם. עוד חשבתי שהברזת לי." היא אמרה.
"בחיים לא." אמרתי לה. היא חייכה. "מה לקח לכם כל כך הרבה זמן, אין מצב שזה הכל בגללם." אמרה בהלם.
גם אני הייתי בהלם שראיתי שלוקח להם כל כך הרבה זמן. "זה הכל בגללם." היא גיחכה. "וואו."
ראיתי את פרסי ואנבת מתקרבים.
☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆
נ.מ הייזל
הסתובבתי בנשף עד שראיתי את פרנק. "היי פרנק." אמרתי לו. (ה.כ- אין לה כינוי מיוחד בשבילו נכון?) הוא חיבק אותי. "חיפשתי אותך עשר דקות, איפה היית?" הוא שאל אותי.
"הסתובבתי פה." הסברתי לו. הוא הנהן בהבנה. הוא נישק אותי, כמובן שנישקתי אותו חזרה. "נלך עליהם." שאל אותי. הנהנתי.
☆☆☆☆☆☆☆
נ.מ מארלה
"היי לין..." אמרתי בחוסר נחות. אתם בטח שואלים את עצמכם, את חוסר נחות? אין מצב! יש מצב שזה מגיע עליי ואל לין.
"היי מארלה." היא חייכה אליי. ואז ידעתי! מה אני צריכה לעשות.
"היי...אכפת לך להעצום עיינים?" שאלתי אותה. היא הנהנה ועצמה עיניים.
"אל תפחדתי." לחשתי. ו...נישקתי אותה. נישקתי את לין.
☆☆☆☆☆☆☆☆☆
נ.מ קליפסו
לקח לליאו הרבה זמן. אבל מה עוד אפשר לצפות ממנו. זה ליאו. הוא תמיד מאחר. ולמרות זאת אני אוהבת אותו.
"סליחה על האיחור." הוא אמר לי. "גלגלתי את עייני. "הפעם זה בסדר, אבל תאחר לי עוד פעם אחת." אמרתי לו. הוא חייך.
"אל תדאגי, זה לא יקרה שוב." אמר לי. חייכתי "בסדר." אמרתי לו.
"היי, אתם רוצים אולי ללכת לאגם?" הצעתי לפרסי ג'ייסון וכולם. הם הנהנו והתקדמנו החוצה.
☆☆☆☆☆☆☆☆
נ.מ סופי
טיילתי בחוץ. "היי פוסטר." נשמע קול מוכר. "היי קיף." אמרתי. "מטיילת לבד?" שאל אותי.
"הייתי צריכה קצת שקט מהכל. היה כל כך רועש. ופה, הכל היה כל כך רגוע. אני אוהבת את זה." אמרתי לו.
"טוב אמא שלי בהחלט עשתה לנו יומיים מטורפים." אמר עם חיוך משועשע. צחקתי. "לפחות אנחנו יודעים יותר מאתמול." אמרתי לו.
הוא הנהן.
ראיתי עץ ליעד האגם. העץ היה גדול ויפה.
נראה כמו מקום מושלם לשבת בו. התיישבתי מתחת לעץ. קיף התקרב וישב ליידי.
"באמת רגוע פה." אמר. היה רגוע, אבל גם קר. והייתי אם שמלה. לא אם בגדים נוחים וחמים. קיף שראה שקר לי הוריד את הג'קט חליפה שלו. "קחי. אני יודע יותר טוב ממך לבסס חום גוף." אמר לי. והתעקש לתת את הג'קט.
לבסוף השתכענתי ולקחתי את הג'קט. הוא התקרב אליי. ואני אליו.
התנשקנו. בדיוק שנשמעו הזיקוקים...ורעד גדול...
●○●○○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○
איך היה הספיישל? אני השקעתי בו שבועיים!
היה כל כך קשה לחשוב עליו ולרשום עליו! אבל אני שמחב שעשיתי את זה!
כמו שהובטח יש פה מעל 3000 מילים!
ההוכחה!
מה אתם אומרים על התמונות? יפה? השמלות שלהם?
והעם לעשות כל חג ספיישל?
מה אתם אומרים על איימי סת ורוז? הייתם קוראים את האקדמיה?
לגבי השאלה שאמורה להיות יומית...אתם אוהבים מארוול?
אוהבת 💜