נ.מ פרסי
חיכנו. כמו שחיכנו השלוש שעות האחרונות.
טוב, בואו אני אקצר לכם מה קרה בשבוע האחרון. התאמנו לקראת הפגישה שלנו אם אנשי הגלימות, הסתבר שהאלפים בכושר הרבה יותר גרוע ממה שחשבנו. המועצה כבר הגיע. אנשי הגלימות קבעו שעה ובגלל שהברבור השחור החליט שזה יכולה להיות מלכודת, מה שהיה ברור אפילו בשבילי, הם העירו אותנו בארבע לפנות בוקר.
עכשיו תנו לי להבהיר משהו. מה אם הלילה!? אה? הברבור השחור מטומטם?! הוא חושב שהנסתרים לא יוכלו להגיע לכאן בלילה? זה הסיבה שחשבתי שהרעיון של אנבת הרבה יותר טוב. למסור להם את המיקום באותו פאקינג יום! אבל הברבור השחור פסל אותו- כי הוא יותר מוח אצה ממני!
אז אחרי שגילנו למה הנסתרים מנצחים כל פעם (הברבור השחור מטומטם.) חיכנו עוד קצת. נשארו עוד לפחות 10 עד שהנסתרים היו אמורים להגיע, אבל לא שחבתי איתי שעון, אז קשה לדעת.
עדין היה לי מוזר שהאויבים שלנו רוצים לדבר כי לרוב כל מפלצת\ אל\ טיטאן\ ענק שנלחמנו בו לא רצה לדבר. רק להלחם. למרות שלפי מגנס, לוקי לא רק נילחם, אלה גם דיבר אז...
התחלתי לאבד את הסבלנות. ראיתי שגם אנבת וג'ייסון-שלרוב הכי סבלניים- מתחילים לאבד את הסבלנות ולהתעצבן.
"טוב אני לא יודע, אבל נראלי, לא יודע, אני הולך לבעוט בעץ!" אמר ליאו. "טוב, אני לא יודע, אבל נראלי אני הולך, לא יודע להציל עץ!" אמרתי והתחלתי ללכת לכיוונו.
אתם בטח חושבים- מה פרסי, אתה וליאו לא כאלה חברים קרובים. אבל ברצינות? הצלתי איתו את העולם, גרתי איתו באאותה ספינה מעופפת לכמה חודשים, ו...מי אתם חושבים שעושה איתי את כל המתיחות? ג'ייסון? כן בטח.
שראיתי אותו שוב, הוא באמת בעט בעץ. חשבתי שהוא צוחק. כמו שהוא עושה 100% מהזמן. "היי ליאו" אמרתי לו. "אז התכוונת ברצינות?" הוא גיחך. "מתי אני לא רציני?" הסתכלתי עליו במבט כזה של - אתה אף פעם לא רציני. הוא התפקע מצחוק. "הייתי צריך להוציא אנרגיה כי אחר כך יש רק דיבורים משעממים. עכשיו אני צחקתי. "צודק." חילכנו כיפים וחזרנו לאזור שבו כולם היו.
אחרי מה שהיה כנראה 10 דקות, נראה אור חזק, כלומר זינוק אור לאלה שלא מבינים. "אנחנו מצטארים על האיחור." אמרה ליידי ג'יזלה. "זה בסדר." אמרה אנבת, החלטנו שהיא תדבר, ופייפר תצטרף מידי פעם, עם השיחה תגיע למקומות שלא רצינו.
חבר מועצה, נצנץ כחול, או בשמו הלא טוב-אמארי, הסתכל עלינו נוזף. נראה לי שהוא לא מרוצה שאנבת דיברה, והוא פספס הזדמנות מיותרת לנזוף בנסתרים.
"מה אתם רוצים בשביל התרופה של הסורפידין?" שאל אמארי. מה שלא נראלי טוב במיוחד. "אנחנו נשמח לראות אותם מתים." אמר לוקי והצביע אלינו. ברור. כל בדבר הזה ברור חלק מתכונית גדולה יותר, ואני מצטט מאנבת, שלא תחשבו שאני חכם לרגע.
נראה שהמועצה באמת שקלה את זה. או יותר נכון, נצנץ כחול כנראה שוקל את זה. אז לפע התוכנית של אנבת, הוצאתי את אנקומולס. "אתה בטוח רוצה לראות אותנו מתים? ולאבד חצ...אלפים מדהימים כמונו?" פאק, זה היה קרוב.
הוא גיחך. "נראה אותך חצוי, בן פוסידון." אמר. שיט לוקי שיט!!
הוא היה חייב לומר את זה? סופי הסתכלה אלינו מוזר. כאילו הבינה הכל. תודה לוקי.
○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○
והנה עוד פרק נגמר. ואנחנו מתקרבים לספר השני.
מה אתם אומרים על הקדמה דרך אגב?
אני מאוד מצטארת שהפרק באיחור כזה, וקצר.
אבל היה לי שבוע נורא עמוס.
אוהבת💜
YOU ARE READING
פרסי ג'קסון והשמורת
Fantasyנוו...אתם מכירים את הפאנפיקים על השומרת ופרסי ג'קסון? אז אני מתה על כאלה. אז אני החלטתי גם להכין אחד. אני מקווה שתאהבו אותו. אני לא מחשיבה את גורלו של אפולו. הכתיבה משתפרת מפרק 6 יש ספר מודעות לספר- הוא בעמוד למרות שיש אנשים שרושמים מתי הם מקום...
