נוו...אתם מכירים את הפאנפיקים על השומרת ופרסי ג'קסון?
אז אני מתה על כאלה.
אז אני החלטתי גם להכין אחד.
אני מקווה שתאהבו אותו.
אני לא מחשיבה את גורלו של אפולו.
הכתיבה משתפרת מפרק 6
יש ספר מודעות לספר- הוא בעמוד
למרות שיש אנשים שרושמים מתי הם מקום...
התעוררתי מוקדם. בקושי ישנתי. לא רציתי לחשוב על מה שיש היום.
ירדתי למטה, לחלוטין שחכתי שאני אם פיג'מה. ראיתי את כולם שם יושבים אם בגדים ירוקים, כנראה שהסבירו להם שאלה הצבעים ללוויה.
אנבת הסתכלה עליי ואמרה..."אמ...סופי, את, אמ..." לא נראה שהיא ידעה איך להמשיך, אבל התגובה שלה הייתה מספיקה.
הסתכלתי על עצמי. "שיט, סליחה..." אמרתי ורצתי למעלה.
בדרך נתקעתי בפרסי. "אאו" מלמל. ושישף את הראש שלו. "סליחה!" צעקתי בזמן שהשמכתי לרוץ במדרגות.
שהגעתי למעלה, לחדר שלי, טרינה (ה.כ-ככה קוראים למראה שלה?) הופיעה במראה. נלחצתי, ונפלתי אחורה, על בגב!
"תקשיבי, גברת לא אכפת לי מהמראה שלי, היום זה יום יותר חשוב מאחרים, אז תעשי טובה, ותקשיעי בעצמך קצת, מראה זה לא רק יופי, זה גם רושם, והרושם שאת רוצה ליצור זה אכפתיות!" צווחה עליי.
הנהנתי מהר, בקושי שמה לב למה שהיא אמרה. "בסדר...מה את רוצה שאני יעשה?" שאלתי אותה.
"קודם כל תוציאי את כול! הבגדים הירוקים שלך!" אמרה ומשכה את הכול. הלכתי לארון, וקייותי שאין לי יותר מידי בגדים ירוקים.
הסתכלתי, ויאיי, איזה כיף לי...היו לי מלא בגדים ירוקים! אני אפילו לא זוכרת למה יש לי אותם, זה לא שאני לובשת אותם מתי שהוא...
"את מתכוונת להזדרז?" שאלה אותי טרינה. הנהנתי, ולקחתי ערימה ענקית של בגדים ירוקים. הבגדים הסתירו לי את הדרך, ומצאתי את עצמי על הרצפה, עוד פעם, רק הפעם מכוסה בשמיכה של בגדים.
הנהנתי, ושמתי את הבגדים על המיטה. "אוקי, את רואה את השמלה הירוקה הזאת...זאת השמלה שאת לובשת, אם ג'קט לבן!" קבעה בשבילי.
הסכלתי על השמלה, זאת הייתה שמלה בצבע ירוק כהה אבל לא הכי כהה, (fern green) תבדקו זה צבע ממש יפה...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
לאחר שהתלבשתי, היא אמרה לי לסדר את השיער.
"אוקי, תעשי מה שאני אומרת בסדר, תקחי שתי חלקים מהשיער שלך מקדימה לא גדולים מידי, ותקחי גומיה קטנה, תקשרי את זה מקדימה כמו זקן עם הגומיה, ותהפכי את זה, תשימי קליפס על האזור של הגומיה, לא, לא שם...כן בול! ויוצא תסרוקת כתר!"
זאת באמת הייתה תסרוקת ממש יפה!
(ה.כ- זה באמת עובד ויוצא ממש יפה) "יופי, נשאר רק איפור...תביאי את הכל!" אמרה לי. רציתי לצרוח.
יותר מידי בשבילי. "אמ...אין לי..." אמרתי במבוכה. "אה, כמובן שאין לך מה עוד אפשר לצפות ממך? שמעת פעם על אלפים פוטים והגיינים? אה?! ברור שלא שמעת!! טוב,זה לא יעזור עכשיו, לכי, אחרים באו לקרוא לך!" הנהנתי מהר.
לא רוצה לשמוע יותר מהנזיפה שלה.
☆☆☆☆☆☆☆☆
חיכנו בתור להיכנס. היו מלא אנשים פה. ניחשתי שחברים ומשפחה.
הניסיון שלי עם לוויות הם לא כאלה טובים. האמת די גרועה.
"פוסטר? את בסדר?" שאל אותי קיף. לא הייתח בסדר, זאת הייתה אשמתי שאנשים האלה מתו...
"כן." הוא גיחך ואמר, "את יודעת שהתפקיד שלי זה צניות לא שלך, אחרת, מה כבר לי יש לעשות כאן? אמפת, זוכרת?" אמר לי בצניות.
אוח, איזה יכולת מעצבנת זאת אמפתיה! הוא תמיד ידע איך אני מרגישה!
הוא לקח לי את היד, והחזיק אותה. חייכתי חיוך קטן.
פיץ שהיה מקדימה הסתובב אלינו. הוא סקר אותנו עד שהגיע ליידים שלנו. לא יכולתי להסתכל עליו.
"הבאים בתור תכנסו." נשמע קול. פחדתי, פחדתי שהמשפחות יאשימו אותי.
"סופי פוסטר..." הסתכלתי על אישה, כנראה יותר מבוגרת ממה שהיא באמת. "אני אמא של קולין..." אמרה לי. הנהנתי. "נעים מאוד, אולי חא בהתחשב בנסיבות, אני מצטארת על האבידה שלך, לאבד אנשים שאת אוהבת זה תמיד ממש קשה."
היא הנהנה בחיוך קטן ועצוב. "אני שמחה שבאת, זה תמיד טוב לראות שלאנשים אכפת." אמרה לי.
הנהנתי. "טוב, למה שלא תכנסו?" אמרה לי.
●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●
טוב, עצרתי פה כי לא רציתי לדכא יותר אנשים.
אגב, עוד מעט בספר הודעות תצא הודעה מסודרת לגבי הספר השני
שאגב אני אגלה לכם את השם שלו- "האקדמיה"
אז תואריה בשומרת הערים האבודות(לא זה לא ספוילר רק תאוריה, שהיא גם של חברה שלי) והיא מטורפת!
כעיקרון, גלימר היא לא היחידה שיכלה לשחרר את ליידי ג'יזלה, עוד מישהו יכל, טאם יכל!!!
