995 מילים
★★★★★★★★★★★★★★★★★★
אוויר הערב הקרב ובא היה קריר ונעים, וטאהיונג שאף מלוא הריאות פנימה ממנו.
הוא ויונגי עמדו כעת על שפת אגם יפהפה לצד סירת עץ קטנה שחיכתה להם בנחת על האדמה. הכל סביב היה ירוק והמים של האגם היו כל כך תכולים שהיה אפשר לראות בהם דגים קטנים שוחים להם בהנאה. ציוצי ציפורים נשמעו פה ושם, אבל חוץ מפכפוך המים הנוגה, שקט רגוע מילא את האוויר הנעים. השמש השוקעת לאיטה שטפה את המקום בצבעי כתום וסגול וחיממה את יונגי וטאהיונג בקרניה האחרונות לפני שהיא נעלמת.
"הכל יהיה יפה יותר ממרכז האגם. בדקתי." קולו השקט של יונגי נשמע וטאהיונג הסתובב כדי להביט בו. הוא, בדיוק כמו טאה, בהה בנוף המהפנט. זה לא היה מקום גדול, אפילו יחסית קטן, אבל הוא היה יפהפה ושניהם העריכו אותו. השיער של יונגי זז קלות עם הרוח העדינה והשמש עטפה אותו, כמו את שאר האזור, בצבעים רכים זהובים. קצה אפו ולחייו היו צבועים בורוד בגלל הקור, והוא התחפר בתוך המעיל שלו כדי להתחמם קצת יותר.
הוא היה יפהפה.
טאהיונג בהה בו כמהופנט לכמה רגעים לפני שקלט מה הוא עושה ומיהר לנער את ראשו. "שניכנס לסירה, אם ככה?"
יונגי רק הנהן וזז כדי לעזור לטאהיונג לצעוד פנימה ולהתיישב, ואז דחף אותה מעט לתוך המים במאמץ קל ונכנס פנימה גם כן. הוא תפס במשוטים והתחיל להניע אותם בצורה מעגלית במים לכיוון מרכז האגם.
"אתה אוהב את זה? זה מוצא חן בעיניך?" יונגי לא הביט בו אלא העמיד פנים שהוא מסתכל על האופק שמאחוריו. טאהיונג ידע שזה ממבוכה וקושי לתקשר עם אנשים. "אני אוהב את זה מאוד, יונגי היונג. תודה שהבאת אותי לכאן. אני בטוח שארצה לחזור הנה." הוא חייך ברכות כדי להרגיע את יונגי. אולי המבוגר יותר לא הראה את זה, אבל היה לו אכפת ממה שהאחרים חושבים מאוד, והוא היה מאוד רגיש. טאהיונג ידע את זה.
"יופי."
הוא הסמיק קלות והשתדל להסתיר את זה, ואחר כך הם פשוט שטו בשקט באגם. כשהם הגיעו למרכז, יונגי הניח סוף סוף את המשוטים ושאף פנימה את האוויר הקריר. "אנחנו עכשיו במרכז האגם." הוא הודיע וטאהיונג הנהן, "הנוף באמת הרבה יותר יפה מכאן. צדקת."
יונגי הנהן בחזרה, "לאגם הזה קוראים 'אגם הארומדאון' ("아름다운 호수" - האגם היפה), וחיים בתוכו כמה מינים שונים של דגים, ביניהם דגי זהב, דגי קוי, שפמנונים, ואפילו סלמון. אסור לדוג כאן כי זו שמורת טבע, ואנשים, בדיוק כמונו, יכולים לבוא הנה ולהינות מהיופי של האגם מתוכו ומחוץ לו."
טאהיונג לא יכל שלא לצחקק. יונגי באמת למד את כל זה כדי לספר לו בדייט שלהם? זה היה חמוד בעיני טאה.
הוא רכן קדימה וידו נחה על לחיו של יונגי, ואז הוא הצמיד את שפתיו לשל המבוגר יותר. יונגי צייץ אבל נישק בחזרה, וכשהם התנתקו הוא היה כולו סמוק ולא העז להביט בפניו של טאהיונג. הוא כחכח בגרונו ומיהר להתעסק בתיק שהביא איתו. "אה, אתה רעב? הבאתי קצת אוכל ומים. לא ידעתי מה תרצה אז הבאתי כמה ליתר ביטחון. אה, יש גימבאפ ואוניגירי וחביתה מגולגלת ו-"
"היונגי זה בסדר, אני אקח את הגימבאפ." טאהיונג צחק. בדרך כלל הוא היה זה שנעשה ביישן ומובך, לא להפך. זה היה מרענן, וגם חמוד. הוא הביט ביונגי מפשפש בתיקו בידיים לא יציבות, ואז לקח את ידיו בשלו כדי לגרום לו להביט בו שוב. הוא עדיין היה סמוק, ואולי אפילו יותר ממקודם.
"היונג, זה בסדר. הכל בסדר. זו בסך הכל נשיקה. כולכם מקבלים ממני נשיקות, כי אני אוהב אתכם. וזה גם בסדר להיות מובך, כי זה משהו חדש עבורנו ואנחנו עדיין רק מנסים. אוקיי? אתה לא צריך להרגיש שאתה צריך להתחבא בכל פעם שקורה משהו שגורם לך להרגיש, אה,, טוב, שונה. אנחנו כאן כדי להכיל את הרגשות האלה, אוקיי?"
יונגי נאנח. הוא השפיל את מבטו שוב לידיהם שעדיין היו מחוברות וניסה למצוא את המילים.
"אני... מאז אותו היום בבית החולים, כשעוד היית מאושפז ואמרת לי להיפתח יותר, אני שמתי לב הרבה יותר להתנהגות שלי לעומת שלכם." הוא אמר, "ואני מנסה לשנות את זה - באמת, באמת, מנסה - אבל אני פשוט לא מצליח. זה לא קל לי בכלל, ואני לא יודע מה לעשות."
"היונגי," טאהיונג אמר ברכות, "אתה לא יכול לשנות את ההתנהגות שלך ביום, ובטח לא כשמדובר במשהו כזה גדול. אתה צריך זמן. ואתה צריך עזרה." הוא חייך. "ויש לך אותנו. אנחנו כאן בשבילך היונגי, בדיוק כמו שכולכם הייתם כאן עבורי. וזה כל כך קשה לסמוך על אנשים, אפילו אם הם הכי קרובים אליך בעולם, אבל לכן אנחנו צריכים לעבוד על האמון בינינו. ואנחנו נעבוד עליו. ונעזור לך, וכולנו נעזור אחד לשני בכל דבר שנצטרך. המפתח הוא תקשורת, בייבי."
יונגי הסמיק והשפיל את ראשו וטאהיונג קלט באיחור של רגע שהוא קרא ליונגי בייבי.
?!?!??!!???!??!!
הוא??קרא ליונגי????בייבי???????
הם שניהם כחכחו בגרונם במבוכה.
"....תודה טאהיונגי. אתה באמת עוזר לי. והמילים שלך תמיד, אממ,, מרגיעות אותי, אני מניח. הקול של נעים ואתה מדבר כאילו עברת חיים שלמים. אתה יודע מה אתה אומר ואתה בטוח במילים שלך, ורואים את זה. אני מעריך את זה בך. ואת העובדה שאתה משקיע מחשבה במילים שלך בשבילי. זה כל כך מתוק מצדך."
"אני אוהב אותך." המילים יצאו מפיו של טאהיונג בלי לחשוב. עיניו נפערו וידיו מיהרו לכסות על פיו, אבל יונגי רק חייך והשיב, "אני אוהב אותך גם."
---
אחרי שהם אכלו את האוכל שלהם וצפו עוד קצת בנוף, גם אחרי שהשמש כבר שקעה, הם חזרו לשפת האגם. הפעם טאהיונג התעקש שיהיה אחראי על המשוטים לפחות בחלק מהשייט, אבל התייאש מהר מאוד כשהבין כמה קשה זה באמת.
"איך אתה עושה את זה היונג?"
"התאמנתי."
טאהיונג רק צחקק. ברור שיונגי התאמן רק בשביל דייט אחד. הוא תמיד עושה, לא אומר. זאת שפת האהבה שלו. הם יצאו מהסירה והתהלכו בפארק הגדול שבו האגם היה לכיוון הרכב של יונגי, כששמעו מוזיקה עליזה ואז צעקות של ילדים שמחים.
"היונג! יונגי היונג, יש שם אוטו גלידה! בוא נלך לקנות גלידה!"
ויונגי נאלץ להיגרר אחרי כסוף השיער המצחקק.
הם קנו להם גלידה; טאהיונג גביע עם כדור גלידה בטעם שוקולד לבן ופירות יער, ויונגי בכוס לקח כדור של גלידת פיסטוק. הם ליקקו בהנאה את הגלידה שלהם בעודם צועדים לרכב, ואז בנסיעה הבייתה שארכה חצי שעה, וטאהיונג נרדם.
כשהם הגיעו, יונגי מיהר לקרוא לנאמג'ון שיעזור לו להרים את טאהיונג הישן אל המיטה שלו מבלי להעיר אותו (וכמובן שהם צילמו תמונות כי הוא היה פשוט מתוק מידי).
כשהוא שכב במיטתו מוכן לשינה, יונגי חשב לעצמו שהדייט שלהם היה מוצלח.
★★★★★★★★★★★★★★★★★★★
לא הפרק הכי מוצלח שלי אבל אה😐
אניווייז באתי ללכת לישון (מיינד יו השעה היא 2:20 בלילה) ואז אמרתי שיט לא העליתי פרק ומהר באתי לפה לסדר לכם פרק נחמד שכולל אנשים נחמדים ותוכן נחמד🙂
טוב מה אתם עושים ערים בשעה הזאת לכו לישון לא הבנתיייייי חיים 😚😚😚