943 מילים
★★★★★★★★★★★★★★★★★★
"המקום הזה מהמם, הוסוקי היונג!" טאהיונג שחרר את ידו של הוסוק כדי לרוץ קדימה.
ההיונג שלו לקח אותו לפארק גדול מלא במדשאות וספסלים ושרשראות של נורות קטנות. כשטאהיונג צעד קדימה לתוך הדשא, אלפי גחליליות התרוממו לפתע לאוויר הצונן של הערב והאירו את השמיים.
טאהיונג לא יכל להפסיק לצחוק מרוב אושר. הוא רץ סביב עם ידיים פרוסות וצפה כיצד הגחליליות מתחמקות ממגעו, ועדיין לעולם לא מפסיקות להבהב באור נעים.
הוסוק עמד במרחק מה ורק הסתכל על טאהיונג בחיוך עדין מלא חיבה.
טאהיונג עבר דרך כל כך ארוכה ומשמעותית, והוסוק היה כל כך גאה בו. לפני כמה חודשים, טאהיונג היה קליפה של עצמו. הוא איבד את הצחוק שלו, ואת הזוהר בעיניים, ואת שמחת החיים שלו. החבורה לא ידעה אז, אבל זה היה בגלל שהוא הרעיב את עצמו והעמיס על עצמו יותר מידי, פיזית, נפשית ורגשית.
עכשיו הוסוק זכה לחזות בו שוב חי, מלא שמחה ותקווה ורצון להשתפר ולהיות טוב יותר.
הוא אוהב אותם.
הם אוהבים אותו.
הם כולם כל כך תומכים אחד בשני עכשיו, דואגים זה לזה ומטפלים זה בזה. ולמרות שמערכת היחסים שלהם התחילה מרגשות של כולם רק אל טאהיונג ורגשות של טאהיונג אל כולם, נראה שלאט לאט הם מתאהבים גם זה בזה.
הם מחבבים את כולם יותר משנהגו.
הם יותר מחברים טובים עכשיו.
עכשיו הם במערכת יחסים, עכשיו הם בני זוג.
פרטנרים.
הוסוק אהב את המחשבה הזו.
"היונג! בוא שב איתי!" חיוכו הגדול של טאהיונג שהאיר את עיניו והשתלט על פניו משך את הוסוק אליו, כמו עש לאור או פרפר לפרחים. או גחליליות לאור זו של זו.
"לא תכננתי הרבה להערב," הודה הוסוק כששלף שמיכה פרוותית כחולה ועטף את שניהם בה, "תכננתי שפשוט נשב כאן ונאכל סמורס ונדבר, פשוט לנשום אוויר ולהינות מהאור של הגחליליות. חשבתי שתאהב את המראה שלהן בלילה."
עיניו של טאהיונג נצצו. אולי מהאורות המרחפים ואולי זה היה מהאהבה שטאהיונגי הרגיש עבור הוסוק והאחרים. הוא הביט ישר לתוך עיניו של בן זוגו ואחז בידיו כשאמר, "אני לא צריך הרבה, הוסוקי היונג. כל מה שאני צריך זה שתהיו איתי, אפילו אחד מכם, ואני אהיה בגן עדן. זה יותר מחומרים גשמיים, אלו הַרְגָשוֹת ותחושות שבאות מבפנים. אתם גורמים לי להיות כל כך, כל כך שמח ומאושר."
עיניו של הוסוק היו מלאות בדמעות וחיוך מתוק עיטר את פניו. "תודה שאמרת את זה, טאהיונגי. זה חשוב לי לשמוע שאתה מרגיש שמח, ועוד יותר שזה בזכותנו. כל מה שאנחנו רוצים זה שיהיה לך טוב, טאה בייבי. אנחנו כולנו אוהבים אותך כל כך."
אנד איי אופ-
(And I oop-)
הוא קרא לו בייבי.
עכשיו זה משהו שטאהיונג לא שמע הרבה.
ג'אנגקוק, נאמג'ון סוקג'ין ולפעמים גם ג'ימין קראו לו בייבי לא מעט.
הוסוק ויונגי, לעומת זאת... לא הרבו לעשות זאת.
זה לא שהם לא רצו או משהו- הם פשוט לא מצאו את הרגעים הנכונים, או שלא רצו לגרום לטאהיונג למבוכה או אי נוחות.
אבל עכשיו היה רגע מושלם.
עם הגחליליות והאווירה הרומנטית, המילים של טאהיונג והתחושה הכמעט מכאיבה הזו שיש להוסוק בכל פעם שהוא מסתכל על טאהיונג, האהבה הזו...
מתי הוא הספיק להתאהב כל כך חזק?
הוא אפילו לא שם לב מתי זה קרה.
טאהיונג ישב מולו סמוק כעת עם חיוך חושף שיניים, והוסוק פשוט ידע שההרגשה הזו תמיד הייתה שם.
פשוט לקח לו זמן למצוא אותה.
"אהמ... שנאכל סמורס?"
---
"הוסוק היונג," טאהיונג פתח בפה מלא בשוקולד חם ומרשמלו נמס, "אתה חושב שמערכת היחסים הזאת באמת תעבוד?"
הפה של הוסוק נעצר באמצע הביס. "מה הדאגות שלך?" הוא שאל.
טאהיונג לקח רגע למחשבה לפני שהוא ענה. "אני יודע שאתם לא מרגישים אותו הדבר כלפי אחד השני כמו שאתם מרגישים כלפיי. ואולי בגלל שיש יותר מידי אנשים במערכת יחסים הזאת, זה יכול ליצור הרבה בעיות עבור כולנו. אפילו אם כולנו היינו מאוהבים אחד בשני, עם כל כך הרבה אנשים אין דרך להתחמק מוויכוחים וסיכסוכים, שעלולים להוביל לבעיות ביחסים ואולי אפילו לפרידות. אני לא רוצה שזה יקרה, אני אוהב- כלומר, אמ, מחבב אתכם מאוד."
סומק עטף את לחייו כשקלט את פליטת הפה שלו. הוא עדיין לא היה בטוח אם הם כבר הגיעו לשלב ה"אני אוהב אתכם" או לא. כלומר, ג'ימיני אמר לו שהוא אוהב אותו, וגם ג'אנגקוק ונאמג'ון, אבל זה עדיין לא היה ברור לחלוטין עם כולם.
הוסוק רק חייך בחום, "גם אני אוהב אותך, טאהיונגי. ולענות על השאלה שלך, אני חושב שזה באמת יעבוד." הוא לקח את אחת מידיו של טאה בידו לפני שהוא המשיך, "אולי לא שמת לב, אבל אנחנו לאט לאט מפתחים רגשות אחד לשני. אנחנו עדיין לא קרובים בכלל להרגיש אהבה זה לזה, אבל יש יותר... חיבה, והבנה. כאלה שאין בין רק חברים טובים, אלא בין אוהבים. וחוץ מזה, גם אם אנחנו הרבה אנשים, זה לא כאילו הרגע נפגשנו והפכנו לבני זוג.
מערכת היחסים הזאת מבוססת על שנים של חברות טובה בין כולנו, גם אם חלקה היה רע עבורך. אנחנו רבים ומשלימים, ככה זה תמיד, בין כל האנשים בעולם. לא נוכל להתחמק מוויכוחים ומריבות, נכון, אבל אף אחד לא יכול. השאלה היא אם נוכל לעבור אותם כמו אנשים בוגרים שמסוגלים לתקשר ולעבוד על עצמנו כדי להיות טובים יותר זה לזה. את זה לא כל אחד יכול, ואני חושב שעם עבודה ורצון אנחנו בהחלט נצליח לעבור הכל ולגרום למערכת יחסים הזו לעבוד. אני בטוח בזה."
טאהיונג התקשה לעצור את החיוך הגדול שנפרס על פניו. הוא התנפל על הוסוק והצמיד את שפתיהם לנשיקה שנמשכה קצת יותר מרגע, וכשהם התנתקו שניהם היו סמוקים עד האוזניים.
הוסוק היה פשוט בן אדם טוב ואופטימי, ואי אפשר היה שלא להידבק בשמחה שלו. המילים שלו תמיד גרמו לטאהיונג להרגיש הרבה יותר מלא תקווה. הוסוק היה גם רגיש, אז דברים כמו זוגיות ומערכות יחסים בין בני זוג וחברים היו נושא שהוא די הבין בו. עכשיו טאהיונג האמין יותר בעצמו ובבני הזוג הפוטנציאליים שלו.
טאהיונג האמין לו.
והוא ידע שאם הוסוק מאמין בהם, אז גם הוא צריך.
"תודה, הוסוקי היונג. הרגעת אותי עכשיו." כחול השיער השעין את ראשו על כתפו של המבוגר יותר ויחד הם צפו בכוכבים ובגחליליות המרחפות באוויר מאירות את שמי הלילה היפהפיים.