1243 מילים
★★★★★★★★★★★★★★★★★★
ההצעה של נאמג'ון התקבלה ברוב קולות, וכבר בערב שלמחרת טאהיונג יצא איתו לדייט ראשון כמקובל בתור מי שהציע את הרעיון.
בתור הבן אדם הרגוע והשליו שהוא, נאמג'ון בחר לקחת את טאהיונג למסעדה רומנטית ושקטה עם אור חמים ואוכל ביתי.
השולחנות העגולים היו מכוסים במפות תחרה לבנות עדינות, וניחוח נעים של נרות ריחניים מילא את האוויר, על כל שולחן מונחים שני נרות.
הריהוט היה עשוי עץ אגוז והרצפה הייתה עשויה פרקט בגוון זהה, ובר קטן הוצב בצד המסעדה עם משקאות שהוכנו במקום.
נאמג'ון כמובן התנהג בג'נטלמניות מוחלטת ועזר לטאהיונג להתיישב אחרי שלקח ממנו את המעיל, ורק אז התיישב בעצמו ופתח את התפריט.
"אתה רואה משהו שמוצא חן בעינייך, טאה? אתה לא צריך לשלם, אז תזמין כל מה שאתה רוצה." החיוך מלא הגומות של נאמג'ון הופיע ועיניו של טאהיונג נמלאו ניצוצות.
נאמג'ון היה כזה מתוק ואדיב.
הוא היה חכם ומתחשב, ואפילו בזמנים הרעים שלהם יחד הוא היה בן אדם טוב בסך הכל שדאג לכולם ועזר לכל מי שהיה זקוק לו. הוא גם יכל להיות רציני ובוגר כשהיה צריך.
והייתה בו תמימות לא מוסברת שהייתה חבויה בו ויצאה בכל פעם שהוא עשה ודיבר על הדברים הקטנים שהוא אוהב, כמו סרטנים ומגדלי אבנים ורכיבה על אופניים.
טאהיונג אה- חיבב, כן, חיבב אותו בגלל כל אלה, בגלל שהיה כל כך עדין ומקסים ואחראי ובן אדם טוב.
ובגלל הגומות שלו, כמובן.
הגומות שלו המקסימות האלה, והחזה המנופח והזרועות השריריות שלא ידעו מה כוחן והרבה פעמים גרמו להרס בלי כוונה.
טאהיונג גם אהב- כלומר, אהמ, חיבב, את העובדה שמבנה הגוף של נאמג'ון היה גדול וגבוה משלו, ולכן יכל לעטוף אותו בגופו בלי בעיה ולגרום לטאהיונג להרגיש קטן ומוגן ובטוח.
הוא ממש אהב- חיבב את זה.
הוא ממש חיבב את זה.
חיבב את נאמג'ון.
מאוד.
"טאהיונגי?"
"או, כן, אממ.. אולי את קערת הראמן? אני רוצה משהו פשוט." בכל זאת, הוא עדיין התקשה מידי פעם עם אוכל, במיוחד במקומות ציבוריים.
נאמג'ון הנהן וסימן למלצר שהם מוכנים להזמין. "כן, מה תרצו להזמין?"
"טאהיונג כאן יקח את קערת הראמן, ואני אקח את האורז המטוגן עם ביצה, עוף וירקות. אה, ובבקשה שיוציאו את הרוטב החריף מהראמן, אם אפשר." אם נאמג'ון היה מסתכל על טאהיונג הוא היה רואה אותו זורח.
הנה עוד משהו שטאהיונג חיבב בנאמג'ון- הוא תמיד זכר את הפרטים הקטנים ביותר, כמו העובדה שטאהיונג לא היה מסוגל לסבול חריף באוכל שלו, ותמיד גרם לכולם להרגיש מיוחדים. בעיקר לטאה.
זה היה יחס שטאהיונג רצה לקבל תמיד.
"כמובן. מה תרצו לשתות?"
"מים, בבקשה."
כמובן, טאהיונג לא סבל משקאות אלכוהוליים או קפה. זה היה דוחה לדעתו, וגם את זה נאמג'ון זכר.
"תודה נאמג'וני היונג." טאהיונג הודה לו בחיוך מקסים כשהמלצר הלך. "תודה על מה?" נאמג'ון המבולבל לא הבין, תודה על מה? הערב עדיין לא התחיל אפילו?
"סתם. תודה שהבאת אותי לכאן. תודה שאתה מי שאתה."
טאהיונג התלבט אם להשאיר את זה ככה אבל בסוף בחר לפרט, "אתה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי. מיוחד. כאילו אתה מסתכל רק עליי, ולא על אף אחד אחר. ואתה גורם לי להרגיש בטוח איתך, ובנוח איתך. ואתה לא מסתכל עליי מלמעלה רק בגלל שאני חלש יותר, או חכם פחות, או מתקשה לקבל את עצמי. להפך- אתה, והאחרים כמובן, עוזרים לי כל הזמן ודואגים לי כל הזמן ואני כל כך מעריך ואוהב אתכם בגלל זה, בגלל שאתם איתי גם כשקשה לי נורא. גם כשאני כבר מוכן לוותר, אתם - אתה - לא מוותר עליי. ואני מודה ומעריך את זה מאוד, מאוד, מאוד. אז תודה."
זה השאיר את נאמג'ון חסר מילים לכמה רגעים, אבל מיד אחר כך הוא נעמד וצעד אל צידו של טאהיונג עד שהיה קרוב מספיק, ואז הוא התכופף והצמיד את שפתיו לשל טאה בעוצמה מלאה ברגש.
לרגע אחד כחול השיער היה קפוא במקומו בהפתעה, שפתיו לא זזות ועיניו פעורות וידיו באוויר, נשענות על השולחן, ואז רגע אחר כך הוא נישק חזרה ועטף את ידיו סביב צווארו של נאמג'ון.
עיניו נעצמו באיטיות כשידיו הגדולות והמחוספסות של ההיונג שלו חפנו את לחייו הרכות והם התנשקו ככה למשך כמה דקות מתוקות עד שנאלצו להתנתק מחוסר אוויר, ומהחשש שגרמו לאי נעימות לשאר הסועדים.
"אני-" נאמג'ון התנשף והתיישב לאט, שניהם סמוקים ונבוכים, "אני רוצה להודות לך גם, טאה. על שלא וויתרת על עצמך גם כשהיה לך רע וקשה, ושלא וויתרת עלינו כשהיינו מגעילים אליך וחסרי התחשבות. ואני מודה לך על שאתה אוהב אותנו בחזרה, את כל אחד ואחד מאיתנו, ושאתה נותן למערכת היחסים הזאת הזדמנות, כי לא כל אחד היה מסוגל להסכים למערכת יחסים עם כל כך הרבה אנשים בתוכה.
ואני מודה לך על שאתה מנסה להשתפר ומנסה לטפל בעצמך ולרפא את עצמך, כי אני יודע שזה כל כך, כל כך קשה. והלוואי שהייתי יכול לקחת ממך את כל הכאב שלך ולחוות אותו במקומך רק כדי שלעולם לא תצטרך לסבול שוב. כדי שאף דמעה לא תעזוב את העין שלך לעולם. כדי שהחיוך היפהפה שלך תמיד יהיה פרוס לך על הפנים.
כי אנחנו דואגים לך ורוצים שיהיה לך רק טוב. וחשוב מזה, כי אנחנו - אני - אוהב אותך. כולנו כל כך, כל כך אוהבים אותך, טאה. אז תודה לך גם, שאתה מי שאתה."
טאהיונג הרגיש את הדמעות חונקות בגרון, ואפילו משך כמה פעמים באף.
למה נאמג'וני כזה מתוק???
---
מהר מאוד האוכל הגיע והם אכלו בשתיקה נעימה, שולחים אחד לשני חיוכים ומידי פעם נוגעים זה בזה מתחת לשולחן עם הרגליים כאילו כדי להרגיש שהם מתקשרים זה עם זה גם בלי לדבר.
כשנאמג'וני שאל אם טאה רוצה קינוח וקיבל תשובה נמרצת לחיוב, הוא רק צחק והזמין את מה שנראה לו הכי טעים ומתוק בתפריט הקינוחים; סופלה שוקולד חם עם גלידת וניל, תותים, והרבה הרבה קצפת בצד. הם חלקו אותו ביחד ואז נאמג'ון שילם את החשבון לפני שעזר לטאהיונג ללבוש שוב את המעיל ואז הציע לו את ידו.
"חשבתי שנוכל ללכת סתם לטייל בעיר, אתה יודע, להסתובב קצת ולדבר. אבל אנחנו יכולים לחזור פשוט הבייתה אם אתה רוצה, וגם בכל שלב בזמן ההליכה אם תחליט שאתה כן רוצה להסתובב."
טאהיונג הסכים בכל מקרה לטייל עם נאמג'ון היונג שלו, והם דיברו על דברים רנדומלים ועל איך הם היו רוצים שמערכת היחסים שלהם תיראה בעתיד בזמן שצעדו תחת מנורות הרחוב העמומות יד ביד.
"ואתה חושב שתרצה איי פעם ילדים?"
טאהיונג הסמיק אבל הנהן, "אני רוצה ילדים מאוד. ההורים שלי לא היו הכי טובים שיש, אז אני רוצה לתת להם את מה שאני לא זכיתי לקבל. וחוץ מזה, אנחנו הרבה אז יהיה לנו קל יותר לטפל בהם. שבעה אנשים על שניים - שלושה ילדים זה לא סיפור גדול."
הוא משך בכתפיו בחיוך ודמיין איך ג'אנגקוק והוסוק יעשו איתם שטויות בזמן שג'ין ויונגי ינקו אחריהם ויהיו המבוגרים האחראיים בבית, ונאמג'ון יקריא להם סיפורים וג'ימין וטאהיונג יקחו אותם למקומות מיוחדים ו-
הוא לא רצה להיסחף יותר מידי.
נאמג'ון המהם וחייך, "אני חושב שאתה תהיה טוב עם ילדים. אתה כנראה תהיה ההורה האהוב, ואנחנו נהיה שם רק כדי לעזור במטלות ולדאוג להם כשתהיה עייף מידי."
טאהיונג צחק ודחף את נאמג'ון בעדינות, "לא נכון, הם יאהבו את כולנו באותה המידה."
והוא החליט לספר לו על איך שדמיין אותם עם ילדים רק כדי להדגיש את כוונותיו, "הם יעשו שטויות עם הוסוק היונג וג'אנגקוקי, ואני וג'ימיני ניקח אותם לכל מיני קניונים ולונה פארקים מטורפים, ואתה תקריא להם סיפורים ותלמד אותם דברים חדשים, וג'יני היונג ויונגי היונג יטפלו בהם ויכינו להם אוכל וילמדו אותם לבשל כמוהם."
הוא הסתובב אל נאמג'ון שנעצר פתאום ושם לב איך הוא בוהה בו בחיוך רך. "מה? יש לי משהו על הפנים?"
"אתה פשוט חמוד כשאתה מדבר על הילדים העתידיים שלנו. חכה שהאחרים ישמעו את זה, הם יקחו אותך לאמץ איזה שני מפלצים קטנים מיד."
טאהיונג הסמיק וצחקק, אבל לא הוסיף לדבר על זה עוד.
כשהם חזרו הבייתה, טאהיונג הדביק נשיקה חפוזה ונבוכה לשפתיו של נאמג'ון לפני שהוא ברח מהר לחדרו בלחיים סמוקות וחיוך קטן.
נאמג'ון הוריד את הנעליים והמעיל שלו באיטיות ואז נכנס לסלון בחיוך ענקי והתיישב ליד ג'אנגקוק.
"נו? איך היה?"
"הו, חבר'ה. הוא רוצה שלושה ילדים."
★★★★★★★★★★★★★★★★★★★
הוא רוצה שלושה ילדים🙈🙈🙈
אניווייז אני אהבתי איך שהפרק הזה יצא לא יודע מה איתכם.ן😚😚😚
תודה שחיכיתם.ן בסבלנות שיעלה הפרק🫶🏻🩷🖤❤️💙💛💚💜
איי לוב יו גייזזז 😚😚😚