870 מילים
★★★★★★★★★★★★★★★★★★
אחרי כמה זמן שבו השניים שכבו מחובקים במיטה של טאהיונג בשתיקה, סוקג'ין החליט להציע את העזרה שלו.
אומנם לא היו לו רגשות רומנטיים לשאר החברים שלהם - והוא לא ישקר, הוא קצת קינא - אבל האהבה גרמה לאנשים לעשות כל שביכולתם כדי לגרום שמחה לאלה שאהבו, כולל לעזור להם ליצור מערכת יחסים עם האנשים האהובים שלהם.
"טאהיונגי, אתה יודע מה זה מערכת יחסים פוליאמורית?"
טאה הניד בראשו וסוקג'ין נאנח, אבל חיוך היה פרוש על פניו. הוא די היה בהיי מהידיעה שטאה מחבב אותו גם כן.
"זו מערכת יחסים שיש בה יותר משני אנשים. היא גם לא מוגבלת למין או מגדר, יכולים להיות במערכת יחסים כזאת אנשים שמגדירים את עצמם בדרכים שונות והמשיכות המיניות שלהם שונות.
כל מה שחשוב, בסופו של דבר, זה שהם נמשכים אחד לשני ושטוב להם יחד." הוא הסביר ברכות.
טאהיונג הרגיש ניצוץ מתלקח בחזה שלו, אז היה לו סיכוי להיות איתם?? עם כולם??
"היונגי זה מושלם!" הוא קרא והידק את החיבוק, מוחץ את סוקג'ין חזק חזק.
ואז הספקות הגיעו במהירות מסחררת.
"אבל.. אתה תהיה בסדר עם זה? עם זוגיות עם.. כולם? ומה האחרים יחשבו?? ומה אם הם בכלל לא מחבבים אותי כמו שאני מחבב אותם?? ומה אם הם יחשבו שזה מוזר? ומה אם-"
"טאה, בייבי, אתה חייב לעצור רגע לנשום." סוקג'ין קטע אותו ואחז בכפות ידיו בעדינות, עיניו רכות ומלאות חיבה.
"הכל יהיה בסדר. נעשה את זה צעד - צעד, אוקיי? נתחיל בי ובך; אתה רוצה להיות הבן זוג שלי??"
טאהיונג עצר, בדיוק כמו שאמר לו.
הוא רצה??
ברור שהוא רצה!!
אז למה.. למה הוא היסס?
הייתה זו הדאגה שהאחרים יגעלו או ישנאו אותו??
או הדאגה שזה לא ילך ביניהם, והכל פתאום יתפרק ולעולם לא ישוב להיות כפי שהיה??
"א-אני- אנ- אני-" טאהיונג התקשה לנשום רק מהמחשבות האלה וג'ין מיהר להורות לו לנשום עמוק יחד איתו, מבטיח לו שהוא לא חייב לענות כעת ושיהיה שלם עם כל החלטה שלו.
אבל טאהיונג ידע שזה לא כי היה צריך זמן, או כי לא רצה.
הוא ידע מה באמת הדאיג אותו, מה באמת הפריע לו לענות או אפילו לחשוב על זוגיות עם.. כל אדם שבעולם.
מה אם אני לא מספיק??
---
"איפה היונג? הוא אמר שנתחיל לשתול פרחים בגינה שלנו יחד היום.." ג'ימין שרבב את שפתיו, נשען על יונגי שצפה בטלוויזיה בשיעמום.
"אם כבר מדברים על היונגים אבודים, מישהו ראה את טאה?? רציתי להציע לו לשחק איתי במחשב..." ג'אנגקוק מילמל גם כן, עיניי הבמבי שלו גדולות מהרגיל.
פתאום ג'ימין התנשף, "מה אם הם נעלמו ביחד??" וג'אנגקוק מיד הצטרף, "מה אם חטפו אותם??"
השלושה המבוגרים יותר החליפו מבטים, "אתם בטוחים שזה מה שקרה? או שפשוט לא בדקתם בחדרים שלהם?" נאמג'ון שאל בעדינות והשניים חייכו במבוכה,
"אני אלך לבדוק אצל ג'ין היונג." ג'ימין מיהר לעזוב את המקום, ג'אנגקוק מיד אחריו.
"אני אלך לבדוק אצל טאה." הוא החליט.
---
טאהיונג וסוקג'ין היו בדיוק באמצע לתרגל נשימות שוב בגלל טאה שנלחץ פעם נוספת, כשדפיקות נשמעו והדלת נפתחה, חושפת את ג'אנגקוק וג'ימין שנראו מופתעים לראות את השניים חבוקים במיטה.
"היונג? מה אתה עושה כאן? לא היית בחדר שלך.." ג'ימין פנה למבוגר ביותר בחבורה, מבולבל אחרי שלא מצא אותו בחדר שלו ובא לחפש את טאהיונג כדי לבדוק אם התאוריה שלו נכונה - אם שניהם נעלמו יחד.
ותראו מה זה, הוא צדק!
"אה... רק באתי ל... לשאול את טאה שאלה."
"או? מה שאלת? קיבלת תשובה? יופי! טאהיונג היונג אתה בא לשחק איתי במחשב?? הורדתי משחק חדש!" ג'אנגקוק לא ישקר אם ניסה למשוך את טאהיונג מזרועותיו של סוקג'ין כמה שיותר מהר מתוך קנאה. למה ההיונג שלהם זוכה ליותר תשומת לב מטאהיונג?? הוא וג'ימין קרובים אליו יותר, הם אמורים לקבל יותר תשומת לב, בעיקר אחרי הימים האחרונים שבהם טאה התעלם מהם ומכל שאר החבורה.
"ג'אנגקוק!" ג'ימין סינן והיכה אותו בעדינות בזרועו. ג'אנגקוק יילל בשקט, אבל לא אמר דבר בתגובה.
"נו אז.. מה שאלת?" ג'ימין שאל בצורה נחמדה יותר וג'ין נאנח. "שאלתי אותו למה הוא התרחק מאיתנו לאחרונה."
"או."
כולם תהו למה באמת טאהיונג התנהג בצורה שהתנהג- הם כולם שמו לב לחוסר בקשר עין, למהירות שבה נעלם לחדרו ברגע שיכל, לשכיחות המעטה של יציאותיו מחדרו- וגם אז רק כדי לחטוף משהו לנשנש או בקבוק מים ומיד לחזור למקום הבטוח שלו.
"למה באמת, טאה?" ג'אנגקוק עכשיו היה סקרן בדיוק כמו ג'ימין, ושניהם הביטו בחברם בציפייה.
טאהיונג השפיל מבט ושיחק באצבעות של סוקג'ין - שדרך אגב עדיין חיבק את טאהיונג ועצבן מאוד את השניים הצעירים שעמדו בפתח החדר.
"אני.. הייתי מבולבל. הרגשתי מוזר, ושונה, ולא ידעתי איך להגיב לזה. אז אממ.. התרחקתי. כי הייתי צריך זמן. לעצמי. אממ. כן."
ג'אנגקוק וג'ימין עמדו מבולבלים מול השניים שהיו מכורבלים יחד במיטה.
צריך זמן?
מהם??
למה?
סוקג'ין פתאום רכן קדימה ולחש משהו באוזנו של טאה שגרם לו להסמיק ולהישען יותר על המבוגר יותר. נראה שהוא חשב על דבריו של ג'ין, ואז הנהן בצורה שבקושי נראתה לעין אבל הספיקה לסוקג'ין בתור אישור או הסכמה.
"למעשה, טאהיונג-אה הסביר לי קצת יותר לעומק על ה..הָרְגשות שלו, או יותר נכון רֶגָשות שלו. ואממ.. מצאנו לו פיתרון. אבל הוא תלוי בכם. ובכל החבורה, בעצם."
עכשיו ג'ימין וג'אנגקוק באמת היו מבולבלים.
על מה שני אלה מדברים?
ולמה, למען השם, טאהיונג עדיין נמצא בין זרועותיו של סוקג'ין?!
"תרצה להתחיל עכשיו, טאה? הם הכי קרובים אליך מכולנו, אז זה עשוי להיות קל יותר."
טאהיונג נשם עמוק והנהן.
"אתם.. אממ.. אתם אולי.." הוא בלע רוק ולקח עוד נשימה, מתחיל לשחק שוב באצבעות של סוקג'ין, "אני.. יש לי רגשות. אליכם, כלומר. אליכם ואל כל השאר. וסוקג'ין, כמובן. ואממ. תהינו אם תרצו להצטרף למערכת יחסים פוליאמורית איתנו. אממ. זהו. כן."