פרק 9

854 83 54
                                    


אני מתתי כשראיתי את הדבר הזה של גוצ'י כאילו איך ולמה הארי נראה כזה טוב?!

נ.מ. לואי

עבר שבוע מאז שליאם הגיע למחנה וכל מה שאני יכול לומר לכם זה שהוא אחד האנשים הכי נחמדים אבל מעצבנים שהכרתי.
בכל הזדמנות שיש לו הוא נצמד להארי, ומה שיותר מעצבן זה שזה לא נראה שאכפת לו.
אני לא יודע למה זה כל כך מעצבן אותי אבל זה כן, and there's nothing I can do about it
(ה.כ. סליחה. הייתי. חייבת.)

זאין התחיל להיות נחמד להארי ואני לא יכול להיות שמח יותר, כי ביום הראשון של המחנה כשזאין אמר שהוא לא רוצה לחלוק איתו את המיטת קומותיים זה היה נראה שזאת לא הייתה הפעם הראשונה שמישהו היה רע אליו בגלל המיניות שלו, וזה הכעיס אותי. מאוד.

"בוקר טוב , עוד עשר דקות כולם צריכים להיות החדר האוכל ושם נספר לכם מה היא הפעילות של היום, וגם תוכלו ארוחת בוקר." פול אקריזה. נאנחתי וקמתי מהמיטה, דופק את הראש המיטה של הארי, מה שהעיר אותו בבהלה. הוא נפל מהמיטה העליונה, ישר עלי. "איך זה שכל פעם שאתה נופל,מה שקורה הרבה, אני תופס אותך?" אמרתי בחיוך והורדתי אותו לרצפה . (אני תפסתי אותו בסיגנון כלה). הוא הסמיק "אני לא יודע אבל תודה על זה".

______

הלכנו לחדר האוכל ונראלי שאף פעם לא הייתי כזה רעב בחיי.
"מה יש לאכול היום?" ליאם שאל, השאלה הייתה מכוונת להארי אבל אני עניתי בשבילו, "לחם מטוגן וירקות" אמרתי בגילגול עיניים, זאין חייך אלי עם אחד החיוכים המעצבנים האלה שמרמזים לך שהם יודעים משהו שהם לא אמורים לדעת. התעלמתי ממנו והלכתי לעמוד בתור לאוכל.

התיישבנו בשולחן ריק באמצע החדר, הארי ישב לידי, ליאם לידו וממש התאפקתי לא להרביץ לו, זאין ישב מולנו.  רגע אבל לא אמרתי לכם מה היה כל כך מעצבן בזה, לא היה עוד מקום על הספסל אז ליאם גירש את הילד שישב בצד השני שלי כדי שיהיה לו מקום ליד הארי. הבנתי שהם חברים טובים והכל אבל זה כבר הגיע לשלב חדש.

"אז.... איך ישנתם?" הארי שאל, אומיגוד הוא כזה חמוד. רגע! מה?!  לא התכוונתי חמוד, התכוונתי שזה חמוד שהוא דואג.... כן.
"אני ישנתי טוב" זאין ענה.

פול נכנס לחדר אחרי כמה דקות עם מקרופון, עכשיו גם אחרי שנתיים שהייתי פה זה עדיין מצחיק אותי כל פעם מחדש שאני נזכר שלפול יש אוסף של מיקרופונים. כמו שיש אנשים שאוספים בולים או מדבקות אז הוא אוסף מיקרופונים. למה הוא עושה את זה? מי יודע...

"בוקר טוב לכולם, אני מקווה שכולם ישנו טוב. היום אנחנו יוצאים לטיול לילי אז עד השעה שש בערב יהיה לכם יום חופשי"

___

לא היה את הטיול בסוף כי ירד גשם, ולפי התחזית הוא ימשיך עד מחר בבוקר.
זה לא אמור להיות קיץ?

חזרתי מהמקלחות למראה הכי חמוד בעולם, הארי מכורבל בסמיכה ורואים לו רק את הפנים וגם את זה בקושי.

"הכל בסדר האז?" הוא הסתכל עלי לרגע ואז חייך "האז?" שיט לא שמתי לב שקראתי לו ככה "זה, אמ, שם חיבה... אבל אם אתה לא אוהב אותו אז אני לא השתמש בו! אני מבטיח!" אמרתי מהר. החיוך שלו גדל והוא אמר "אני אוהב אותו" הסתכלנו אחד על השני לכמה זמן, זה הרגיש כמו כמה שניות אבל זה כנראה היה כמה דקות.

זאין זרק עלי את החולצה שלו, קפצתי בבהלה כי לא ראיתי את זה מגיע, הייתי עסוק מדי בלהסתכל על אומנות, התכוונתי להסתכל על הארי. "אני הולך להתקלח, תשימו גרב על הידית של הדלת אם אתם.... אתם יודעים..." הארי הסמיק ולהסתכל למטה, זרקתי עליו את החולצה שלו. "לך"

___

הארי עדיין לא נרדם, אני לא נרדמתי כי כל פעם שאני מתחיל להרדם הוא זז וזה מעיר אותי.
"פססס, האז, למה אתה עדיין ער?" הוא הפסיק לזוז לרגע ואז הוא ירד מהמיטה.

"שיט סליחה, הערתי אותך?" הוא רועד, למה הוא רועד? אולי הוא חלם חלום רע? מה אם קרה לו משהו רע? מה אם מישהו צחק יל זה שהוא בי?  "לואי" הוא ניער אותי מהמחשבות שלי "מה קרה" אני לא רציתי לומר לו אני לא נרדמתי כי הוא כל שניה מעיר אותי, ידעתי שזה יגרום לו להרגיש רע.

"אני מפחד מסופות..." הוא השפיל את ראשו. הרמתי את השמיכה כדי שהוא יכנס "בוא" הוא היסס אז ניערתי קצת את הסמיכה במקום לומר לו עוד פעם. הוא נשכב על המיטה וחיבקתי אותו, בהתחלה זה היה די מביך אבל אחרי דקה או שתיים זה היה בסדר.

"לילה טוב האז" לחשתי.
"לילה טוב לו" נרדמתי עם חיוך.

__________________

היייייי אז מה אתם חושבים על הפרק?

אני ממש ממש ממש ממש מצטערת שאני לא מעדכנת אני פשוט אף פעם לא מגיעה לזה.

בנתיים אני לא ממש יודעת איך אני רוצה  שהסיפור ימשיך אבל אני כן יודעת איך אני רוצה שהוא יגמר

בבקשה תגיבו מה אתם חושבים על הסיפור
עד עכשיו

שבוע טוב♡♡♡♡♡

SHARING A BUNK BED || larry auWhere stories live. Discover now