היייי וסוף שבוע טוב לכולם (:
__________________________
נ.מ. הארי
נכנסתי לחדר והיו שם ארבע ילדים שאת כולם אני לא מכיר, היה שם ילד עם עיניים חומות שיער שחור ועור שזוף שמהשנייה שנכנסתי לחדר הוא היה נראה מוגעל כאילו יש לי איזה עכביש ענק על הפנים או משהו כזה.
לא ידעתי מה לעשות אז פשוט עמדתי שם כמו מטומטם וחייכתי, עד שאחד הילדים שאל מי אני.
"אני הארי" אמרתי, הוא הנהן וחזר לא לשים לב שאני שם, אני באמת לא יודע מאיפה היה לי את האומץ אבל התחלתי לדבר "אתם השותפים שלי?"
הילד עם השיער השחור היה נראה מעוצבן ואמר "הם לא. רק אני, אני זאין" חייכתי והנהנתי, לא ידעתי מה עוד לעשות.
הלכתי למיטה שלי וטיפסתי על הסולם ונשכבתי על המיטה שלי. הייתי קצת בטלפון עד שראיתי שכבר השעה שש וחצי בערב אז לקחתי את התיק שלי והלכתי להתקלח.
לא באמת ידעתי איפה כל דבר במחנה אז פשוט הסתובבתי וחיפשתי את המקלחות, לא מצאתי אותם אחרי הרבה זמן שחיפשתי אז החלטתי לחזור לחדר ולשאול.
נכנסתי לחדר והיו שם עכשיו רק שתי ילדים, זאין ועוד ילד שקוראים לו רוי נראה לי. הם הסתכלו עלי לכמה זמן ושאלו באותו הזמן, "מה?"
"אמממ אני לא יודע איפה המקלחות..." אמרתי. "אה אוקי, הם ליד החדר אוכל" רוי ענה "תודה" ויצאתי מהחדר.
הפעם כן מצאתי את המקלחות והתקלחתי.
כשחזרתי לחדר זאין ורוי עדיין היו שם ודיברו בניהם, נכנסתי ושמתי את התיק רחצה שלי בחזרה במקום, עליתי למיטה והורדתי את החולצה שלי, זאין הסתכל עלי בגועל ושאל אותי "למה אתה מוריד חולצה, זה מוזר"
"כי אני הולך לישון וזה לא נוח לי לישון עם חולצה" עניתי לו בתמימות אבל אז הוא פשוט הסתכל עלי אז על רוי ואז עלי שוב וצעק "טוב לא כולם רוצים לראות את הפאקינג בטן שלך!" רוי הסתכל עליו עם עיניים פתוחות ופה פעור "אוקי אבל אתה לא צריך לצעוק עליו בגלל זה" הוא אמר בקול רגוע ושקט.
הרמתי את החולצה שלי ושמתי אותה במהירות, התיישבתי על המיטה כשדמעות מאיימות לצאת מעיני.
"זה לא הוגן, למה אני צריך לחלוק מיטת קומתיים עם הפריק!" אני לא יודע למה אבל המילים האלה ממש הכאיבו לי למרות שאני כבר רגיל לזה, אני רק ישבתי שם הסתכלתי על הרצפה מנסה לא לבכות.
שמעתי מישהו מאחורי אומר "אנחנו יכולים להחליף מיטות, זאיני. רק תפסיק להתנהג כמו חתיכת תחת, אוקי?" אני לא יודע מי אמר את זה, אבל באותו הזמן לא הסתובבתי כדי לגלות.
לא הצלחתי להחזיק את הדמעות אז יצאתי מהחדר הכי מהר שיכולתי, לא רציתי לבכות לידם. התיישבתי על יד המדורה הלא דלוקה והתחלתי לבכות.
לא עבר זמן רב עד ששמעתי את הדלת של החדר שלנו נפתחת מי שיצא מהחדר בא לאיפה שישבתי ושם את היד שלו על הכתף שלי "הכל בסדר?" הילד הלא מוכר שאל, "מה, אה, כן." אמרתי תוך כדי שדמעות זולגות מעיני.
הסתכלתי מאחורי כדי לראות מי זה הבן אדם הזה, אם זה אחד החברים של זאין או אפילו זאין בעצמו, אבל לא זיהיתי אותו.
"מי אתה?" שאלתי אחרי שנרגעתי קצת "לואי" הוא ענה והתיישב לידי בקלילות. "אוקי לואי, למה אתה פה?, לידי..." "כי שמעתי מה זאין אמר לך וראיתי שזה פגע בך." הוא אמר עם קול רגוע, אני פשוט הנהנתי והסתכלתי על הרצפה לא יודע מה עוד לומר.
נ.ב. זאין
הארי רץ מהחדר כשדמעות מתחילות להצטבר בעיניו והבנתי שהגזמתי "למה " לואי אמר בקול רם או יותר נכון צעק, לא עניתי, הוא גלגל עיניים ויצא מהחדר. רוי הסתכל עלי ופשוט עמד שם ואחרי כמה דקות של שקט הוא אמר שהוא צריך ללכת כי כבר מאוחר, למרות שהיה רק שמונה בערב.
אני העברתי את התיקים שלי למיטה של לואי והזזתי את הדברים שלו, כי אין סיכוי שאני ישן ליד הארי.
______________
היי אם יש לי שגיאות כתיב אני אשמח אם תכתבו לי כדי שאני אתקן אותם ♡
YOU ARE READING
SHARING A BUNK BED || larry au
Fanfictionלואי והארי מכירים במחנה קיץ. עם הרבה נפילות, כירבולים ואולי גם קצת סיבוכים, יכול להיות שהם התאהבו? 《《 אני מקווה שזה טוב (?) 》》 #1 summer #1 one #4 louistomlinson #1 לאריסטיילנסון #10 larry #12 larrystylinson
