פרק 2

980 99 108
                                    

היי מקווה שהיה לכם שבוע טוב ♡

_________________________________________

נ.מ. לואי

כשהגעתי למחנה כבר ידעתי לאן ללכת כי הייתי פה גם שנה שעברה, הלכתי לחדר האוכל כדי שיגידו לי איפה החדר שלי.

אמרו לי שאני עם ילד שאני עדיין לא מכיר בשם הארי וזאין, אני הייתי ממש שמח ששמו אותי עם זאין כי הוא היה איתי גם שנה שעברה באותו חדר אז אנחנו כבר מכירים, הלכתי לבקתה שלי, בקתה מספר 28. (ה.כ. אמממממ...כן)


כשנכנסתי לא היה שם אף אחד אבל ראיתי שיש שם מיטת קומתיים ובקומה למעלה היה תיק של מישהו ואני מנחש שזה התיק של הארי.
היה בצד השני של החדר מיטה יחידה אז הנחתי את התיקים שלי שם, נשכבתי על המיטה שמתי אוזניות ושמעתי שירים עד שכנראה נרדמתי....

נ.מ. זאין

הגעתי לחדר שלי וראיתי את לואי ישן על המיטה שהוא בחר.
הסתכלתי מסביב וראיתי מיטת קומתיים שנראתה בת לפחות עשר שנים, היא נראתה ממש לא נוחה וגושית, כבר ידעתי שלא עומד להיות לי קל לישון עליה, שמתי את התיקים שלי על הרצפה ליד המיטה והלכתי להעיר את לואי.

ראיתי שהוא עם אוזניות אז לקחתי את הטלפון שלו והגברתי את הווליום להכי חזק, הוא התעורר בקפיצה ומהר הוריד את האוזניות, הוא היה נראה המום וכועס עד שראה מי עשה את זה, הוא פשוט קם וחיבוק אותי מין חיבוק כזה עם לחיצת יד וצ'פחה על הגב באותו הזמן (ה.כ. נו החיבוק בנים הזה...)

כשהתנתקנו מהחיבוק לואי שאל "אז איך עברה עליך השנה ?"

"האמת היא שהרבה יותר טוב ממה שציפיתי" עניתי, הוא חייך אלי ויצאנו החוצה.

אחרי כמה זמן שפשוט הלכנו מסביב למחנה לואי הסתובב עלי "אתה יודע מי זה הארי סטיילס?" הוא שאל, הנדתי את ראשי "כן, כאילו אני לא פגשתי אותו אבל אומרים שהוא איזה ילד גיי מוזר" זה מה ששמעתי מכל שאר הילדים, אני לא יודע אם זה נכון או מאיפה הם השיגו את המידע הזה.

"למה אתה שואל?" שאלתי אותו בסקרנות.

"אה, לא, סתם כי הוא אמור להיות איתנו בבקתה" הוא אמר והוא היה נראה נבוך קצת, אני לאומת זאת די התעצבנתי ששמו אותי באותו חדר עם הילד המוזר אבל לא אמרתי כלום על זה.

המשכנו ללכת עוד כמה זמן ואז אמרו ברמקולים שכולם צריכים להגיע לחדר האוכל כדי לאכול ארוחת צהריים, הסתכלתי על השעון בטלפון שלי והיה כתוב שהשעה היא שלוש "אמרו לי שהיום אוכלים טאקו, אתה אוהב?" לואי שאל אותי תוך כדי שהוא פותח את הדלת של החדר אוכל

נ.מ. הארי

נכנסתי לחדר אוכל לבד כי אני לא מכיר עדיין אף אחד, אני לא הייתי בבקתה כדי להכיר את השותפים שלי כי אם לומר את האמת די התביישתי. אני לא ממש יודע איך אבל אנשים פה כבר ידעו שאני בי אז הם נעצו בי מבטים והתלחששו בניהם ומזה הבנתי שיהיה לי קשה להכיר חברים.

ראיתי שיש טאקו וזה רומם לי קצת את המצב רוח כי טאקו זה אחד המאכלים האהובים עלי. אחרי שלקחתי את האוכל על מגש נזכרתי בחלק הכי נורא, אם אין לי חברים אין לי ליד מי לשבת, הסתכלתי מסביבי וראיתי בערך 20 שולחנות שמסביבם היו המונים של ילדים.

אני לא ידעתי מה לעשות וכבר עמדתי ללכת לאכול את האוכל שלי בתא שירותים, ואז שמעתי מישהו קורא לי וראיתי את אמילי מעופפת לי משולחן שישבו בו עוד כמה ילדים.

אמילי ואני מכירים מהבית ספר, היא לומדת מתמטיקה איתי. נופפתי לה בחזרה והלכתי לכיוונה היא פינתה לי מקום לידה והתיישבתי, הרגשתי הקלה שמצאתי מקום לשבת בו וגם מצאתי משהו שאני מכיר.

שאר הילדים שישבו בשולחן נראו נחמדים, משהי בשם טינה שאלה אותי אם אני באמת בי ואמרתי לה שכן זה לא נראה כאילו זה הפריע לה אז שמחתי, גם הילדה הזאת אלינור ישבה שם אבל לא דיברה היא רק הסתכלה עלי ואז על הצלחת שלה כל הזמן.

כשסיימתי את האוכל ידעתי שאני צריך ללכת עכשיו לחדר שלי ולפגוש את השותפים החדשים שלי הייתי נורא בלחץ בדרך לחדר ולבסוף הגעתי, פתחתי את הדלת בעדינות כדי לא לעשות יותר מדי רעש ולמשוך צומת לב מיותרת.

_____________________________

היי אני יודעת שהפרקים בינתיים די קצרים אני אשתדל להאריך את ההבאים
ואם הספר באמת מעניין מישהו אני אשמח אם תגיבו או תצביעו זה תמיד נורא נחמד :)

ביייי
אני יעלה עוד פרק שבוע הבא

SHARING A BUNK BED || larry auWhere stories live. Discover now