המסומנת

פרק 3

ארוחת הבוקר עברה בשתיקה.
מהר מאוד אנה מצאה את עצמה אורזת את הדברים האחרונים וסוגרת את המזוודה.
היא הסתכלה על חדרה ונאנחה, היא תתגעגע אליו.

היא לקחה משידת הספריה שלה את הבגדים שבחרה לשים לכבוד היום הראשון בפנימייה - חולצה קצרה שחורה עם כיתוב לבן ומאמ גינס שחור זרוק, כמו שהיא אוהבת.
וכמובן שנעלה את האולסטאר האדומות שלה וחבשה כובע גרב אדום.

לאחר מכן אביה בא ועזר לה להוריד את המזוודה במדרגות, הוא ראה את מה שלבשה ולמרות שציפה שתלבש משהו יותר חמוד הוא לא אמר כלום.
לעומתו, מרגרט נאנחה וגילגלה את עיניה.

כשהם יצאו אל המכונית אנה נעצרה והסתכלה על הבית הקטן שלהם, היא חקקה אותו בזיכרונה למרות זאת ששום דבר משמח לא קרה לה שם.
כל הדברים המשמחים שקרו לה לא קרו בבית.

אנה ציפתה להרגיש אכזבה, עצב ואולי אפילו תיכננה לבקש מהוריה שישקלו את זה שוב.
אבל לא, היא לא הרגישה כלום כשהסתכלה על הבית הזה.

הם נכנסו למכונית ואנה ישבה מאחורה.
היא לא יכלה להיות בטלפון בגלל שהוא בבית, חבל להביא אותו סתם רק לנסיעה של שעתיים ואז לא להשתמש בו בפנימייה.

במשך כל הנסיעה היא נשענה על ידה והביטה בנוף.
בהתחלה הוא היה הנוף המוכר - דירות גן, בניינים גבוהים, חנויות, רחובות עמוסים.

אבל לאחר נסיעה של שעה וחצי, הוא השתנה.
הכל הפך להיות ירוק והיה נראה שהם נכנסו לכביש בתוך היער.

לאיזה מן בית ספר הם לוקחים אותי. אנה חשבה בזילזול ונאנחה.

לפתע הם חזרו לכביש יותר יציב ליד היער ואז אנה שמה לב למבנה גדול שנראה עתיק מאוד.
הייתה סביבו רחבת דשא גדולה ושער חשמלי גבוה ושחור.

המכונית עצרה מחוץ לשער והוא נפתח בכך שזז הצידה באיטיות בליווי חריקה ורעש חשמלי.
אליהם יצאה אישה, לבושה בשמלה מבגרת ושיער בלונדיני - אפור אסוף בגולגול.
היא הייתה נראת נחמדה.

אנה ישבה מבולבלת במכונית ובחנה את הגברת בזמן שהוריה יצאו וניגשו אליה.
הם נראו כאילו הם כבר מכירים כי הם צחקו מעט, אבל פתאום בבת אחת שלשתם הסיבו את תשומת ליבם אל אנה.

הם מחכים לה.

היא סידרה מעט את שיערה, נשמה עמוק ופתחה את דלת המכונית.

אנה תמיד ראתה את הרגעים האלה רק בסרטים - היא לא חשבה לרגע אחד שזה יקרה לה.
ויותר גרוע, היא לא חשבה שזה יהיה מפחיד כל כך.

ההרגשה של לעזוב את ההורים, ההבנה שההורים שלה לא רצו אותה איתם.

יהיה לה טוב שם?