המסומנת

פרק 44

ניקולאס הסתכל על אנה באכזבה, הוא לא ציפה שהיא תשאל אותו על לוקאס.
אחרי השיחה שהייתה להם עכשיו, יש לו את התקווה שבכל זאת יהיה ביניהם משהו.

"אני לא יודע." אמר בקול נמוך יחסית לגוון קולו התמים ושילב את ידיו. "כבר התרגלנו לזה שהוא מתבודד, את יודעת, לא אכפת לו מאף אחד."

ואף אחד לא חושב למה הוא ככה? עצרתם פעם לחשוב אם הוא בסדר?
או שפשוט האשמתם אותו.

"ולא משנה לכם למה הוא ככה?" שאלה בקצרה לבסוף.
לא היה לה כוח למריבות, אבל הנושא היה חשוב לה.

למרות זאת שהיא יודעת שלוקאס אוהב להיות לבד.
זה עדיין כואב לראות אותו מחוץ לחבורה ומוגדר תחת הגדרת ה'מתבודד'.

ניקולאס גיחך, כאילו שהמחשבה על לשאול אותו אם הוא בסדר הצחיקה אותו.
"אין מה לשאול, הוא תמיד היה כזה. מאז שהיינו קטנים."

אנה ניסתה לא להתעצבן.
"אבל אתה לא מבין, לוקאס הוא לא כמו שאתם מתארים אותו. כלומר.. הוא כן, אבל בהרבה פחות נורא. יש בו גם דברים טובים שמכפרים על זה."

"חבל שהוא לא מראה אותם לנו." היה נראה שניקולאס מיצא את השיחה.

אנה נעצה בו את עיניה ברצינות.
"רק שתדע, ברגע שלוקאס מתחבר עם מישהו או מישהי, הוא יעשה הכל בשבילהם. ותאמין לי או לא, הוא יעשה הכל גם בשבילך."

הוא הרים את גבותיו, כאילו שהוא מזלזל בדבריה.
"טוב," אמר והכניס את ידיו לכיסים. "מאוחר. הלכתי לישון, להתראות."

כשהבין שהיא לא מתכוונת להגיד לו "לילה טוב" או "להתראות" הוא פשוט יצא מהמועדון באנחה.

הדברים שאמר הכעיסו את אנה יותר מהצפוי.
הרגיז אותה שניקולאס שופט אותו כל הזמן ולא שוכח לרגע שהוא חצי שד.

אבל שום דבר שתעשה לא יוכל לשפר את המצב.
ומה שקורה כרגע בין שלושתם, רק מחמיר אותו.

עברו ארבעים דקות.
אנה יצאה מהמקלחת החמה עם מגבת כרוכה סביב גופה והסתכלה על השתקפותה במראה הגדולה של המלתחות במגורי הבנות.

מתחת עיניה היו שקיות שחורות.
היא הייתה נראית מותשת ועייפה.

הלילות בבית שלה לא היו קלים.
היא כמעט ולא הצליחה לישון שם.
בכל פעם שעצמה את עיניה, הרגישה כאילו ששדים נמצאים בחדר.