מי שפחדתי להיות

פרק 17: אבדה של הלב.

עבר כמעט חודש מאז שליקארוס נכנס לבית ספר. הוא אתחיל להיות קצת יותר 'נורמלי' ולא להתרגש מכל דבר. קאל היה אולך אל ביתו של ליקארוס כל יום אחרי הלימודים ומתאמן עם ריקה וליקארוס. זה היה נירא כאילו היה לריקה הרבה על הראש וגם ליקארוס ציין את זה. 

ההפרשים בין איך שליקארוס התנהג כאשר הוא ראה דברים שהוא לא היה רגיל לראות ולבית איך שהוא התנהג בדרך כלל הייתה עצומה. הוא היה בדרך כלל יותר רציני ואחראי. כמובן שבשביל משני צורה רגילים זה עדיין היה הגיל של הבגרות אך כאשר הוא היה ליד רכב או בבתים חכמים הוא ממש התרגש. למשפחתו של ליקארוס היה רכב והיה בית די חכם אבל הם לא היו זקוקים לכל זה לרוב. 

הלימודים בשביל ליקארוס היו בסדר. הוא הצטיין בהיסטוריה ובמתמטיקה. הוא גם הצטיין בספורט ובשפות. הוא היה די חכם. הפרויקט בספרות שהמורה שלהם נתן להם היה בסדר. זה היה ברור שהמורה לא היה מרוצה מכך שהם הצליחו בעבודה שלהם. כמו כן אלכס אולי לא היה תמיד בסביבתם אך הוא התייחס אליהם יותר. הם דיברו קצת יותר, לרוב ליקארוס ואלכס התווכחו אחד עם השני. או שיותר נכון, אלכס היה עצבני תמיד על ליקארוס וליקארוס פשות לא התייחס, או שהוא פשוט לא אבין. אבל חוץ מזה הלימודים היו בסדר.

היה יום גשום באותו יום. אחד המורים נכנס לכיתה באמצע השיעור האחרון וביקש מאלכס ללכת לחדר המנהל עם התיק שלו. אלכס יצא מהכיתה בלי להתרגש ואלך לחדר המנהל. הוא חשב שהוא יקרא לו בגלל העובדה שהוא עשן שוב. 

אלכס נכנס לחדר המנהל ולהפתעתו אחיו היה בחדר. "אינג'ל?" הופתע אלכס. רק כאשר אינג'ל הסתובב כדי לראות אותו אלכס ראה שדמעות ירדו מעיניו של אחיו. אלכס היה מופתע. אינג'ל אף פעם לא בכה. "מה קרה?" שאל אלכס. אינג'ל נאמד. "אנכנו הולכים הביתה" אמר זה וניסה לא להשתנק מהדמעות. "מה קרה?" שאל אלכס. "אני הסביר לך באוטו" אמר אינג'ל וזירז את אלכס מחדר המנהל. אלכס יצא מהחדר מנהל ומשם אלך לרכב של אחיו. "מה קרה לכל השדים?!" דרש אלכס לדעת ברגע שהוא סגר את דלת הרכב אחריו. אינג'ל ניגב את עיניו מהדמעות ולבסוף דיבר. "אבא..." אמר אינג'ל. "הוא נכנס לעוד ריב?" שאל אלכס. הוא לא אבין למה אינג'ל בכה. אביו היה אלים פעמים רבות בזמן שהוא היה בכלא. המקסימום שיכל לקראות זה שיכניסו אותן לצינוק לשבוע. ולרוב גם זה לא היה קורה כי הסוערים חדו ממנו. אינג'ל אניד בראשו לשלילה. "אז מה קרה עם אבא?" שאל אינג'ל. הוא לא יכל לחשוב על משהו ויכל לקראו לו. "אבא...אבא נפטר" אמר לבסוף אינג'ל.

אלכס רץ. הוא רץ בלי הפסקה. הוא רץ בלי לחשוב לאן הוא רץ. הוא רץ בלי לחשוב אם רגליו כואבות או לא. הוא פשוט רץ. הוא לא ראה לאן הוא רץ. הדמעות עיוורו אותו. ולבסוף הוא ניתקל במשהו ומצה את עצמו נופל לתוך שלולית גדולה. או מה שהיה תחילתו של אגם. אלכס לא קם חזרה על רגליו. הוא פשוט שכב איפה שהוא נפל. הוא בכה בלי הפסקה והיה נירא כאילו השמים בכו אתו.