הימים עברו ובלי אלכס שיפריע לא היה לקאל כלכך קשה להתגנב אל ליקארוס וללמוד. הוא למד הרבה. הוא למד לשלוט בשינוי צורה שלו ולהשתנות ללא מאמץ יתר. הוא יכל לרוץ ולהשתנות בכלות. הוא למד יותר ויותר על המשני צורה וההיסטוריה שלהם. הוא למד על אילו שצדו אותם. הוא היה מופתה מאוד כשהוא שמע שעד אותו היום היו כאלה שצדו אותם. הוא למד יותר ויותר בהשגחתן של סוקרסיה וריקארטה. כמובן שליקארוס והוא ניפגשו גם ולמרות שליקארוס היה מבגר מקאל בהרבה הוא התנהג כמו ילד שובב. רק עם יותר ניסיון חיים. אבל הוא וקאל היו יותר כמו חברים והם נהנו לעוף ולשחק תופסת או מחבואים. היה יותר קשה למצוא מישהו כשהוא נירא כמו ציפור והוא מתעופף עם להקת ציפורים.
למרות כל מה שקאל למד ונהנה מהזמן אם בני מינו משני הצורה הוא ידע שהיום שבו הוא יצטרך לחזור עם התלמידים מבית סיפרו לביתו. והוא לא רצה ללכת. בכלל לא. ריקארטה הייתה זו שאמרה לו ללכת. היא אמרה שלא משנה מה היא תמצא דרך להמשיך ללמד אותו. לקאל היה כשה לקבל את זה אבל הוא ידע שריקה לא אבטיחה משהוא ולא קיימה אותו.
לבסוף קאל מצא את עצמו יוצא מחדר עם התיקים שלו ופונה לעבר הלובי. שם הוא אניח את חפציו כדי שייכחו אותם אל הספינה שלהם בדרך חזרה אל היבשה ומשם אל שדה התעופה. המזח לא היה רחוק מהמלון. לכן כולם אלכו לאוניה ברגל. קאל אתחיל ללכת ומצא לעצמו מקום נוח להתיישב בו עוד לפני שרוב הילדים אפילו חשבו על ללכת לכיוון המזח. קאל רצה להנות מהשקט שנישאר לו, והוא לא התכוון להיות תקוע בין שהר ילדי הכיתה המדברים בקולי קולות. הוא היה על הסיפון למשך שעה קלה עד שהם סוף סוף היו בדרכם חזרה הביתה.
השעה הייתה מאוחרת. וסוף סוף קאל ולונה חזרו לביתם. הוריהם המאמצים חיקו להם בבית, שאלו איך היה הטיול ונתנו להם אוכל. קאל חזר ואעלה את חיוכו המזויף והכל כך משכנעה. "היה כיף" שאלה ג'סי את קאל וליטפה את שערו. "כן" אמר קאל בחיוך. למרות שהוא יתכוון שהיה לו כיף עם ליקארוס, סוקרסיה וריקארטה. ג'סי חייך בחיבה. "ואת לונה?, איך היה?" לונה אתחלה לספר בהתרגשות את כל מה שעבר עלייה ועל הפרחים שהיא מצאה. קאל אמר שהוא אולך לישון ועלה לחדרו.
חדרו של קאל היה תמיד עם ווילונות שחורים סגורים, האמת הייתה שקאל כל כך ניסה להתרחק מהעולם שהוא פשוט היה מתחמק מכל דבר שהיה לו קשר עם העולם שבחוץ. הוא היה מתלבש אולי נורמלי אבל ראשו תמיד היה מורכן והוא ניסה כמה שפחות ליצור קשר עין עם אנשים. כל זה לא חסם אותו מלהצליח בלימודים, הוא היה מוציא מאיות מקלות, הוא לא היה טיפש. אבל אחרי הטיול הזה והעובדה שהיו עוד אנשים כמוהו הייתה לקאל גישה קצת שונה על העולם. הוא לא התכוון להתחיל לדבר עם אנשים או ליצור קשר אבל משהו השתנה, משהו קטן מאוד.
קאל הוריד את חולצתו ונתבונן במראה. לפני הטיול הזה הוא ראה את עצמו בתור משהו לא ברור, מפלצת. אבל אחרי הטיול הזה הוא לא ארגיש כך. אולי הוא לא היה אנושי או "רגיל" אבל הוא לא היה מפלצת.
YOU ARE READING
מי שפחדתי להיות
Fantasyקאל הוא ילד אשר נולד עם יכולת משונה. לשנות את צורת גופו. ליצור עצמות נוספות ואף לאחסיר. לקאל אין לא אימא ולא אבא. הוא חי עם משפחתו החורגת והטובת לב כשהוא מסתיר מן העולם כולו את יכולתו. עד שהוא פוגש את ליקארוס באחד מטיולי בית הספר. ליקארוס הוא נער בע...
