מי שפחדתי להיות

פרק 4: סוקרסיה

קאל ישב ודיבר עם ריקה במשך כמעט שעה. היא הייתה סבלנית וסיפרה לו הכל. לאט לאט הוא אבין מי היא ולמה הם לא חיו בין אנשים. הם לא אהבו להיות ליד עיניים סקרניות. בדיוק כמו קאל. רק שהם כן רצו חברה. ריקה הסבירה לו שבגלל שהם חיים ארבה זמן ובגלל שהם משני צורה והם נשארים במרה צעיר לרוב אז אנשים חשדו בהם. וניסו לערוג אותם. היא גם סיפרה לו שהמעשיות על הערפדים ואנשי זאב היו מבוססים עליהם. היו כמה ממשני הצורה שפשוט היו צריחים דם כדי לחיות. ריקה הסבירה לקאל שזו סוג של מחלה או דרך כל שהי להישאר חי יותר זמן אבל זה גורם לכך שהכוח של המשנים משתנה. זו גם הייתה דרך קלה יותר לחקות צורה של אדם. הסתבר גם שקט השטן התחילה להתפתח אחרי שאחד ממשני הצורה החלת להתחזות לשטן. הוא נרצח בסופו של דבר על ידי אחיו שראה שהוא אופך למשוגע. קאל היה מרותק לכל מה שריקה סיפרה. היה נישמע כאילו היא הייתה בכל אחת מהסיטואציות האלה.

"אני אני?" קאל סוף סוף האז לשאול את השאלה הזאת. נירא שריקה לא אבינה את השאלה."איך אני יודע מה הגוף שלי? איך אני יודע אם אני זה אני?"אסביר קאל וניסה לחנוק את הדמעות שעלו לעיניו. הוא רצה לשאול את זה כל כך הרבה זמן. ריקה חייך לכיוונו."אתה מתבגר מהר בשביל משנה צורה"אמרה זו ונירא כאילו היא מחייכת אפילו יותר."הגוף שאתה נימצא בו..."אמרה ריקה בזמן שהיא בוחנת את קאל."כמה זמן אתה משתמש בו?"אמשיך. קאל לא ידע מה להגיד אבל היה נירא כאילו היא רוצה תשובה."לא שניתי צורה עד שריתי את ליקארוס במשך יותר מחמש שנים" אמר קאל. לאחר כמה דקות של מחשבה."ולמה השתנית אז?"אמשיך ריקה לשאול."לחתול. איזה מטורף אתחיל לרדוף אחרי"אמר קאל. ריקה חייך."ואחרי שהוא אלך והשתנית. לאיזה צורה חזרתה?"שאלה ריקה. היא הייתה נראית קצת משועשעת."לצורה הזאת אבל את לא אונה לי לשאלה!"אמר קאל .הוא אתחיל להתעצבן. הוא לא אהב שמסובבים אותו במעגלים."ענית לעצמך על השאלה אבל אני אסביר את התשובה" אמרה ריקה ואז חייך חיוך שובבי."משנא צורה נולד בגוף מסוים. וזה הגוף שלו. יש לו אוד אופציות אם הוא רוצה לשנות את עצמו. אבל תמיד יהיה לו את הצורה המסוימת שלו. הצורה שלה הוא שייך. הצורה שאליה הוא יחזור אוטומטית. הגוף שאתה נימצא בו עכשיו זה הגוף האמתי שלך. שמח עכשיו?"ריקה התבוננה בקאל. קאל הרגיש כאילו משהו עצום ירד לו מהלב. קאל חייך. לא היה לו מוסג איך הוא פספס את זה אבל הוא סוף כל סוף ארגיש שלם עם עצמו.

"אתה רציני לא ידעת את זה?"נישמע קול לידו של קל. קאל הסתובב אל ליקארוס שישב על הרצפה ושיחק עם נחש שהיה חצי שחור וחצי לבן מחולק במדויק."הוא לא גדל אם משני צורה אז זה די מובן"אמרה ריקה ונאמדה."זה כמו שאתה לא חי אם אנשים ואתחלת ליראות פורנו בסדר יומי"אמשיך זו ויצא מהסלון."אימא!" צרח ליקארוס המופת."הוא לא צריך לדעת מזה!" אמשיך זה בצרחה אבל ריקה כבר נאלמה."אתה רואה פורנו?"אופת קאל."היי בני אדם רגילים מתחילים בגיל 18 בממוצה אני לא כזה גרוע"אמר ליקארוס בקול שנישמע כמו התגוננות. קאל צחק."בן כמה אתה?"שאל בצחקוק."אני בן 38 למה?"שאל ליקארוס. קאל היה מופתה."בן כמה??"שאל קאל כמעת בצעקה."38 מה יש לך בעיית שמיעה?"שאל ליקארוס. קאל לא ידע מה לחשוב. באתחלה הוא חשב שליקארוס בן עשרים מקסימום. וכשהוא ראה אותו על הרצפה הוא היה נירא בן חמש עשרה ואז הסתבר שהוא היה יכול להיות כבר אבא."אתה צריך כבר לחזור"אמר ליקארוס לבסוף."תבוא מחר בצהרים אימא תרצה להמן  אותך"אמר ליקארוס ונאמד. הנחש גלש משם אלא. ליקארוס גידל כנפיים וכך עשה גם קאל. שניהם יצאו מהבית ואז התחילו לעוף מהמקום לכיוון הבית מלון של קאל. הם עצרו כדי לאסוף את החפצים של קאל שהוא אשאיר לפני שהוא רדף אחרי ליקארוס ואז המשיכו לעוף. ליקארוס ניפרד מקאל על גג המלון ועף מהמקום כשהוא נירא כמו ציפור גדולה. קאל חיכה שם אוד כמה דקות ואז ירד אל החדר שלו ושם הוא פשוט נירדם.