My short excerpts

סוף פרק

מעניין איך זה ירגיש לראות אותך שוב
לראות את השנאה מתערבבת עם האכזבה בעינייך הבהירות.
להרגיש כובד על הלב שלי,
להרגיש את הבגידה.
מעניין איך זה ירגיש לראות אותך.
לומר שלום לכל החבורה ורק עלייך לדלג
כי זו בקשתך,לא?
אתה רואה אני כנראה מבינה רמזים.

ולראות את חברה שלך שולחת לי עיני לייזר ושורפת את גבי,
וחורכת אותו כרצונה עם חיוך משוחק ומרוצה על פניה.

אבל אני אמשיך ללכת, אתעלם מהמבטים שכרגע לא שווים דבר בשבילי.
ואני אומר שלום לשאר החבורה הנוסטלגית, שלמדתי להכיר יותר.
ואני אצחק מעט איתם לפני שאלך תקבוצה שלי, למקום הבטוח שלי.
ואשאיר אתכם עם פרצוף חמוץ כלימון, כל אחד משניכם עם סיבתו.

והלב עדיין כואב, כי זה לא כיף שמישהו אותך שונא.
זה לא כיף שהאנשים שהיו משפחה, הפכו לזרים כל כך מהר ומתנהגים כאילו עיניתי מישהו ורצחתי באיטיות ובכאב מחפיר.

אבל זה בסדר, התרגלתי. איך אפשר שלא?

אבל בנתיים, במקום להתעסק בזה, אני אניח את זה בצד באופן סופי.
כן, כן. אני יודע שזה בדילאיי. וכן אני יודעת, אני חושבת יותר מדי ויותר מדי זמן.

אבל מהיום אתרכז באנשים שמחבקים אותי,
באנשים שמלטפים אותי,
באנשים שמנגבים את דמעות העצב שלי,
ובאנשים שגורמים לי לבכות מצחוק.

ואחרי שאראה את עיניכם, האחד מאוכזב והשנייה כועסת כלביאה רכושנית,
אני אלך לאנשים שלי,
לצחוקים שלי,
למקום הבטוח שלי.