My short excerpts

בזכותם אנחנו כאן

הנה מגיע לו עוד יום זיכרון,
עוד יום שבו אנחנו, אזרחי ישראל, זוכרים את מה שאירע בעבר.
ליתר דיוק, מי שנהרג בשבילנו, בשביל מדינתנו.

כמו כל שנה, הצפירה פעם נוספת נשמעה בערב יום הזיכרון ברחבי הארץ.

נשמעה כל כך חזק, כך שלא יכולת להתעלם בשום מצב.

כל כך חדה, כמו סכין שנתקעת בגופנו העומד זקוף ומנסה להזכיר ולהראות את כאבם של החיילים ושל המשפחות השכולות.

אותן משפחות, איבדו אדם יקר להן.
אבות, בעלים, בנים, חברים, חברות,נשים, אמהות, סבים וסבתות , ואפילו ילדים קטנים בגיל הרך שאיבדו את חייהם בגלל מלחמה או פיגוע טרור.

כשאני מסתכלת מנקודת המבט שלי, תלמידה שתמיד משום מה שואפת גבוה, אני רק מחכה לשלום.

אני רוצה את השקט והשלווה בעולם שכעת מוסתרים בצעקות ייאוש ,כאב ואובדן.

אני רוצה להפסיק לפחד שפתאום יפגע טיל בבית שלי, בשכונה שלי או אפילו בעיר שלי.

אני רוצה להפסיק להילחץ שמישהו מהמשפחה שלי או מהאנשים שאני מכירה, יפגע ויאבד את חייו בגלל אדם שאיבד את האנושיות שבו.

אני רוצה שיבוא הרגע בו כולנו נבין שכולנו בני אדם, שכולנו בסך הכל רוצים לחיות.

וכל החיילים, שאיבדו את חייהם בגלל שהם רצו להגשים את החלום הזה.

אותם חיילים שלחמו קשה, שבקושי אכלו או שתו, שבקושי התקלחנו וישנו, שאיבדו את חבריהם, ובסופו של דבר גם את חייהם שלהם.

אותם חיילים, שרק לפני שנים אחדות או אפילו חודשים מעטים, למדו בתיכון כמו כל נער בגילם, וכעת הם מתמודדים עם מצבים שאף אחד לא רוצה לחוות.

אני גם רוצה להזכיר את נפגעי פעולות האיבה.
אותם אנשים,שהיו אזרחים לכל דבר, מהצעירים ביותר עד למבוגרים בעלי השיער הלבן כמעט.

הם נרצחו, גורשו באכזריות על ידי מפלצות חסרות רגשות ואנושיות שרצחו אותם בגלל עצם היותם ישראלים.

אני בוכה.
אני בוכה בגלל שאני רואה את המשפחות השכולות מנסות לעמוד על הרגליים ולהיאחז בדבר מה ללא הצלחה.
אני בוכה בגלל שאני מרגישה את כאבן של המשפחות,גם בלי שהרגשתי זאת בעצמי.
אני בוכה בגלל שהם נהרגו,נרצחו ונפגעו בשבילי ובשביל כל תושב במדינה הזאת.
אני בוכה בגלל שהם רק רצו להגן על המדינה שלהם וגמרו בתוך שלולית הדם שלהם.

אני מקווה שבעוד שנים אחדות אני כבר לא אבכה על אדם חדש שאיבד את חייו-בגלל שלא יהיו כאלה.
אני מקווה שבעוד שנים אחדות לא אצטרך לפחד על חיי-בגלל שאף אחד לא ירצה לפגוע בהם.
אני מקווה שבעוד שנים אחדות כבר לא נוסיף שמות נוספים לרשימת החללים- בגלל שלא יהיו עוד כאלה.
אני מקווה שבעוד שנים אחדות כבר לא אצטרך להביט במלחמה דרך הטלויזיה- בגלל שלא תהיה שוב מלחמה.

אני מודה להם, לאנשים שבזכותם אנחנו עדיין פה.
אני מודה לכם על ההקרבה שלכם.
תודה רבה לכם.

יהי זכרם ברוך.