10 | כנות

17 4 2
                                    

רגליי טופחות על המדרכה במהירות, אני מנסה לשמור על נשימה נכונה כשאני מעלה את מהירות הריצה שלי, הרעש הקבוע של רגליי שנוגעות באדמה הופך להיות משהו שדומה למקצב. אני מנסה להתעלם מהכאב הצידי שאני מרגיש כתוצאה מכך שהרבה זמן לא רצתי. כלומר, רצתי לאיזה עשר דקות באותו יום לפני שבוע עם אשלי, אבל ריצה אמיתית לא רצתי כבר חודשים. אני מעלה את המהירות ומכריח את עצמי לנשום, הכאב בצד פוחת ואני מרגיש שאני נושם יותר טוב. אני רואה את הבית שלי מרחוק וגאה בעצמי שהצלחתי לעשות חמש קילומטר בקלות יחסית. כשאני נכנס דרך הדלת הכחולה שנשארה פתוחה מרגע שיצאתי מהבית אני שומע את אמא שלי קוראת לעברי שאני אנעל את הדלת. אני נועל את הדלת ועולה במדרגות לעבר החדר שלי, פותח את הדלת וסוגר במהירות. מגבת צהובה בהירה מונחת לי על המיטה, אני מרים אותה וסופג את הזיעה בעורף שלי. אני משאיר את המגבת על הצוואר ומוציא את הטלפון שלי מהכיס.

הודעה ממספר לא שמור התקבלה לפני שבע דקות, אני פותח את הטלפון, נכנס לצ'אט וקורא את ההודעה שהתקבלה מג'סיקה. אני עונה להודעה שלה ששואלת אם אנחנו יכולים להיפגש היום ואומר שאפשר ואני יכול להיפגש עכשיו. אמנם אני מסריח מזיעה כמו חזיר, אבל אני יכול לשטוף את עצמי ולהחליף בגדים. היא עונה מיד ושואלת איפה ניפגש, אני מניח שלא בבית שלי כי זה סוג-של לא קשור לכן אני אומר שיש ליד הבית שלי ספסל. אני לא ממש זוכר איפה היא גרה אבל היא מסכימה מיד אז אני מניח שזה קרוב אליה. היא אמרה שהיא תהיה שם עוד חמש דקות לכן אני מוותר על המקלחת ופשוט מחליט להחליף את החולצה שלבשתי לאחרת, אני משליך בזריקה את החולצה הלבנה שלבשתי לסל הכביסה שלי, ומסתכל עליה באינטנסביות. כשהחולצה נכנסת לסל אני מחייך בסיפוק, לוקח את המגבת שהשלכתי על המיטה רגע לפני וסופג את הזיעה שעדיין יש עליי.

אני הולך לארון, מוציא חולצה אפורה בהירה ולובש אותה, את מכנס הספורט שאני לובש אני מחליט לא להחליף. אני מרים את המגבת לכיוון שיערי ומנסה לגרום לחום שנוצר מהריצה להיעלם מהשיער שלי. כשזה לא עובד אני יוצא מהחדר והולך לשירותים, פונה לכיור, פותח את הברז הכסוף ומעגל את ידי בכדי שאוכל לאסוף מים ולשטוף את פניי ואת שיערי. אני מסתכל על טיפות המים שזולגות משיערי לכיוון העורף ולמטה דרך המראה ושמח על הקרירות שהמים גרמו. אני יוצא מהשירותים ויורד במדרגות לכיוון דלת הכניסה, אבל קולט ששכחתי את הטלפון שלי בחדר ומיד עולה לקחת אותי, כשאני בא להיכנס לחדר אני רואה את אמא שלי עומדת בעזרת קביים ליד החדר.

"היי, ראית את המטען של הטלפון שלי?" היא שואלת, אני מסתכל על שיערה הבלונדיני שלא חודש מאז התאונה ככה שבערך מהאוזניים ומעלה ראו את צבע השיער המקורי שלה, כלומר חום כהה עם שערות לבנות מעטות. חיוך קטן מעטר את שפתיה חסרות האודם, היא שמה אודם רק כשהיא הולכת לעבודה.

אני מניד בראשי בזמן שאני נכנס לחדר ולוקח את הטלפון מהמיטה. "לא, אולי הוא בסלון." אני מציע, אני יוצא מהחדר ומניח נשיקה עדינה על שיערה, אני רואה שהיא מחייכת בתגובה ומחייך גם כן. "אני יוצא, נתראה יותר מאוחר." אני אומר ומתרחק מאמא שלי בעזרת ירידה מהירה במדרגות פעם נוספת, פותח את הדלת שנעלתי לפני מספר דקות ויוצא לאוויר הקר של שש בערב, כשאני מתקרב לספסל ג'סיקה כבר יושבת שם.

CrushedWhere stories live. Discover now