Crushed

2.5 | פגישה

אני לא מצליח להפסיק לבהות בה, כשהיא קולטת אותי מחייך היא חצי מחייכת ומנידה בראשה באי הבנה, שיערה המתולתל והכהה אסוף בקוקו גבוה שמתנוענע עם כל תזוזה שלה. אני מרגיש את החיוך שלי גודל אפילו יותר, והיא מיד מתחילה לצחוק בצורה שגורמת לבטן שלי להתערבל אפילו יותר. "מה?" היא שואלת בין כמה צחקוקים מקסימים ומטה את ראשו הצידה, באיזשהו שלב היא מכסה את פיה עם כף ידה. זה די מבאס כי ככה אני לא יכול לראות את החיוך שלה.

אני ממשיך להסתכל עליה בחיוך. "את פשוט ממש יפה." אני אומר לה, היא מאדימה מיד וגורמת לי להאדים גם כן כי ממש לא התכוונתי להגיד את זה. למען האמת, לא ממש התכוונתי להזמין אותה לדייט בפארק ולבהות בה - אבל כנראה שלשם החיים הובילו אותי. הלב שלי פועם במהירות כשאני מסתכל עליה, אני רוצה שהיא תדבר ותדבר ותחייך ואני אפילו לא יודע להסביר מה שאני מרגיש חוץ מלרצות להיות איתה עכשיו. אני גם ממש רוצה לנשק אותה, אני בקושי מסוגל לשלוט על עצמי ורק לבהות בה, אבל היא באמת ממש יפה.

בתנועה איטית היא מעבירה את לשונה לרוחב שפתיה בהיסח דעת ועוצמת את עיניה בזמן שחיוך ענקי מתפרש על פניה. אני לא יודע מה להגיד, כי אולי אמרתי מספיק... אולי יותר מידי. אבל עדיין, אני מרגיש פשוט חסר אונים כשאני לידה, כאילו לא משנה מה היא תגיד או תבקש ממני אני אעשה. זו הרגשה דפוקה, אבל רק העובדה שהיא כאן מולי ומחייכת בגללי גורמת לי להרגיש כל כך טוב. זואי מסתכלת עליי בעיניים מצומצמות כאילו מנסה להבין אני מנסה לעשות. האמת שגם אני לא יודע. החיוך שלה כבר לא קיים על פניה, היא פשוט מסתכלת עליי. "תגיד לי את האמת, כל זה איזה מין התערבות עם חבר או משהו, לצאת עם הילדה החנונית ולגרום לה להתאהב בך?" היא שאלה ברצינות כזו שהרגשתי רע.

לרגע הרגשתי מין דקירה בלב, העובדה שהיא חושבת שאני עובד עליה. אבל זה לא ממש מפתיע אותי, אני הצעתי לה מול כל בית הספר דייט וכשאנחנו נפגשים אני אומר לה שהיא יפה וכל זה בלי שדיברנו פעם אחת קודם, אבל אני לא מרגיש שאנחנו צריכים לדבר... סוג של. כאילו זה מדהים לדבר איתה, אבל אני מרגיש שאני טיפה מכיר אותה גם בלי לדבר איתה, מה שנשמע טיפה יהיר כשחושבים על זה. אני מתרכז בפניה שנראות טיפה עצובות ומיד שולח את ידי ואוחז בידה, היא לא נרתעת, רק משפילה את מבטה לעבר ידינו. "לא, זואי," אני אומר בקול שקט. "ממש לא, אני מבטיח לך."

היא מרימה את ראשה באיטיות וברגע שעיניה ננעלות על שלי היא מהנהנת, היא לא מפנה את מבטה ממני והחיוך הזוהר שלה מרחיק את האווירה הרעה שהייתה לפני רגע, גורם ללב שלי לקפוץ ולהרגיש חמימות מיידית. אני מתיישב ביתר נוחות על הדשא כשאני שומע אותה מכחכחת בגרון. "אז... מה היה הקטע הזה של להזמין אותי מול כל הקפיטריה, זה היה בשביל שלא אדחה אותך?" היא שואלת במין אדישות מאומצת, אני קולט שהיא רצתה לשאול את השאלה הזו יותר משהיא מוכנה להודות בפניי. הרי זו כנראה השאלה שחייבת להישאל אחרי הסצנה שדפקתי שם.