Crushed

8 | אשמה

"היא צודקת, אתה יודע." סם אומר לי אחרי כמה שניות של שקט, אני מסתכל על פרצופו ומנסה לשמור על קור רוח. שנינו יושבים בחדר שלי על המיטה שלי אחד מול השני, הוא נשען על הקיר שמאחוריו למרות שהוא לא סובל לעשות את זה, אבל אני יודע שהוא עושה את זה בגלל שהוא מרגיש שהוא חייב להיות רציני עכשיו. עיניו מנסות להגיד לי משהו שאי אפשר להגיד במילים, אני יודע שהוא עושה את זה בכל פעם שאנחנו מדברים על זואי - כאילו הוא מנסה לדבר איתי במחשבות ולהגיד דברים שהוא אף פעם לא יגיד לי פנים מול פנים.

בדיוק סיפרתי לסם על מה שקרה עם אשלי. לא הכל, מן הסתם. אבל סיפרתי לו שאשלי לא מאשימה אותי במה שקרה עם זואי. אני משפיל את ראשי מטה ומסתכל על רגליי השלובות, עוצם את עיניי ומעביר את לשוני לרוחב השפה התחתונה שלי. "הקטע הוא שאני יודע שהיא צודקת, זה פשוט שאני לא מרגיש ככה. כל פעם שאני אומר לעצמי, קאל זו לא אשמתך שהיא הפכה להיות מה שהיא עכשיו, אני חושב כמה אני הרסתי הכל." אני מסביר, אומר את זה אחרי שחשבתי על זה כל כך הרבה זמן, על איך אגיד את זה בצורה כזאת שהוא יבין. אבל זה לא מרגיש כאילו הוא מבין, בעיקר בגלל המבט השופט שהוא תוקע בי עכשיו. אני מאלץ חיוך בתגובה.

הוא מביט את מבטו ומסתכל לרגע על הקיר לצידו ואז מרים את ידו לשיערו ומעביר את ידו לאורך כל שיערו, כשהוא מחזיר את מבטו אליי הוא נראה קצת מתוסכל. "תראה, קאל. אני יודע שקשה לך בטירוף וקשה לך להתגבר על וזואי, כאילו... אני מבין את זה. חוויתי את השיט הזה. אבל אתה חופר עמוק מידי, אתה חושב על זה יותר מידי. המחשבות שלך נמצאות על זה כל הזמן שקשה לא להרגיש מדוכא כל הזמן. אני לא שופט אותך, רק שתדע. אני פשוט רוצה שתשתחרר ממנה." הוא אומר, כנראה החלק במוח ששולט בלב העביר לו הודעה שהוא צריך לכאוב עכשיו כי אני מרגיש כאילו הלב שלי החליט להכאיב לי כמה שיותר, אני לא בטוח איך אפשר לתאר את הכאב שאני חווה, ואני יודע שהכאב הוא במוח ולא בלב - אבל ברגע זה אני מרגיש כאילו הלב שלי ממשיך את פעולת השבירה הרגילה שלו שנעצרה לכמה ימים. אני בא לענות לו, להגיב על מה שהוא אמר. כלומר, אין לי באמת מה להגיד על זה חוץ מזה שהוא צודק כל כך. אבל אני רוצה שהוא ידע שיש לי כבוד עצמי, או לפחות משהו שמזכיר את זה, אבל הוא ממשיך לדבר אז אני מיד סוגר את פי. "אני לא אומר שאתה מגזים, אני לא יודע מה עברת איתה. לא באמת לפחות. אבל זה לפעמים נראה כאילו אתה לא רוצה לעבור הלאה."

אני לא בטוח איך הפרצוף שלי נראה עכשיו, אבל אני בטוח שאני נראה בהלם. "ברור שאני רוצה לעבור הלאה." אני אומר ומרגיש את העצבנות שלי מגיעה לקול שלי. "נראה לך שאני נהנה להרגיש את הכאב הזה? לא, זה נורא. אני מרגיש כל הזמן כאילו הנשימה שלי נעצרת רק מלחשוב עליה, ואני חושב עליה כל הזמן. אני מרגיש כאילו כל פעם שאני חושב עליה הלב שלי כואב אפילו יותר. וכן, אני בטוח שזה נראה כאילו אני מגזים בתגובה שלי, זה בטח נראה שאני ממשיך להרגיש את הכאב הזה כי אני לא רוצה להמשיך הלאה, כאילו אני פאקינג נהנה מזה. אני לא רוצה להרגיש את הכאב הדפוק הזה, אני רוצה פשוט לכבות את הרגשות שלי רק בשביל שלא יכאב לי. רק בשביל שאני אזכר בה ולא ארצה לבכות כמו תינוק. זה כאילו משהו נדפק אצלי ואני לא יכול להפסיק לחשוב עליה בלי להרגיש כאילו משהו בי התנפץ ולא יחזור להיות כמו פעם."